בג"ץ גנז את תיק בנק לאומי אך קבע: "התנהלות אולמרט מדאיגה ולא תקינה"

החלטתו של פרקליט המדינה, משה לדור, לסגור את תיק החקירה נגד ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בפרשת מכירת בנק לאומי - לא תתבטל; כך החליטו היום (ה') שופטי בג"ץ, שדחו את עתירתה של תנועת אומ"ץ, שדרשה לפסול את החלטת לדור ולהורות לו להגיש כתב אישום נגד אולמרט.

עם זאת, השופטים מתחו ביקורת על התנהלותו של אולמרט בפרשה: "התמונה המצטיירת מהראיות מדאיגה", כתבו, "התנהלות אולמרט איננה תקינה, ויש בה יותר מטעם לפגם".

אולמרט נחשד כי פעל, בכהונתו כשר האוצר ב-2005, לשם מכירת מניות המדינה בבנק לאומי לקבוצת מקורביו בראשות איש העסקים האוסטרלי פרנק לואי. משפחת לואי והקבוצה העסקית שהתגבשה עמו לשם רכישת הבנק יוצגה על-ידי משרד עוה"ד גרוס-חודק - ופרופ' יוסף גרוס מצוי בקשרי משפחה עם אולמרט, שכן בנו של אולמרט נשוי לבתו של גרוס. אולמרט נפגש עם המתמודדים במכרז, ונמנע מליידע את בכירי משרד האוצר על כך.

‏לדור החליט לסגור את התיק בשלהי 2008, לאחר שקבע כי הגם שהיה מקום לקיים את החקירה - בסופו של יום חקירת המשטרה לא ביססה את החשד בדבר ניסיונו של אולמרט להטות את הליך המכירה לטובת לואי. לדור קבע כי אולמרט היה נגוע בניגוד עניינים במספר מעגלים, ואולם קבע כי ניגוד עניינים זה אינו עולה כדי עבירה פלילית של מירמה והפרת אמונים.

אומ"ץ טענה בעתירתה, באמצעות עוה"ד ישראלי אלימלך וגליה גבעולי, כי העובדות שפירט לדור בהחלטתו מוליכות למסקנה ההפוכה משלו - דהיינו הן מבססות עילה לכתב אישום.

‏‎‎בחינה יסודית

‏השופטת עדנה ארבל, בהסכמת השופטים מרים נאור ועוזי פוגלמן, קבעה כי "החשדות שהועלו נגד אולמרט נבחנו בחינה דקדקנית, רצינית ויסודית. חוות-הדעת מנומקת ומפורטת כדבעי", ולכן אין הצדקה להתערבות בית המשפט בהחלטה.

לדבריה, "ההחלטה מבטאת את עמדתו המקצועית של מי שתפקידו, מומחיותו וניסיונו המקצועי הוא בהערכת הראיות הגולמיות, מהימנותן ודיותן".

‏עם זאת, ארבל מותחת כאמור ביקורת על התנהלותו של אולמרט בפרשה, אף שהיא אינה מורה להעמידו לדין בגינה. "התמונה המצטיירת מהראיות שישנן מדאיגה", קובעת ארבל. "המצב שבו מעגלים משפחתיים וחבריים משחקים בערבוביה, כאשר על הפרק עומדת מכירת נכסי מדינה שבשוויים ובמשמעותם ליציבות המשק אין להקל ראש, אינו תקין. בהתנהלות שתוארה יש יותר מטעם לפגם".

ארבל ציינה כי בית המשפט אמנם יתערב בהחלטות התביעה הכללית בנושא העמדה לדין במקרים נדירים בלבד, אך הדגישה כי "ריסון שיפוטי, אין משמעו חסינות" מפני התערבות בית המשפט בהחלטה, הן בהיבט הראייתי והן בהיבט העניין לציבור".

לדבריה, "ייתכנו מקרים נדירים ביותר, בהם יהיה בית משפט זה נכון להתערב גם בהחלטה שלא להעמיד לדין בשל היעדר ראיות מספיקות, אם מצא כי המסקנה שלא להעמיד לדין בלתי סבירה בעליל".

‏‎‎סטנדרט ראייתי זהה

‏ארבל התייחסה גם לאפשרות שבמקרה של אולמרט, בהתחשב במעמדו הציבורי הגבוה בעת ביצוע העבירות, ניתן להסתפק ברף ראייתי נמוך יותר מזה המקובל להגשת כתב אישום - היינו רף של סיכוי סביר להרשעה. לדברי ארבל, "עמדה זו עומדת בניגוד גמור לפסיקת בית משפט זה. מעמד ציבורי וקיומו של עניין לציבור בבירור החשדות אין בכוחם למלא חלל ראייתי יש מאין".

בג"ץ קובע כי מאחר שבבחינת ראיות להעמדה לדין שורר "דין אחד לאזרח מן השורה, לשועי הארץ ולרוזניה", הרי שכשם שאין להקל עם אולמרט בבחינת הראיות - כך אין להחמיר עמו מעבר לכל אזרח מן השורה.

"הסטנדרט הראייתי זהה בכל מקרה בו מדובר בשאלת העמדתו לדין של חשוד", כתבה ארבל. "שוויון בפני החוק אין משמעו רק אפליה לטובה... ומובן הוא כי השוויון נפגע גם כשמופעל כנגד אישי ציבור קריטריון מחמיר יותר בבדיקת קיומן של ראיות מספיקות לאישום".

‎‎ניגוד עניינים

בשאלה אילו קשרי חברות אישיים של נבחרי ציבור מבססים ניגוד עניינים, המהווה גם הפרת אמונים, קובעת ארבל כי "השילוב של קשרי חברות וקשר כלכלי יש בהם כדי להצביע על ניגוד עניינים מובהק. יחד עם זאת, מדובר בשילוב שהוא אינדיקציה בלבד, גם אם משמעותית. ניגוד עניינים חריף, שיעלה כדי אותו פן מחמיר הנדרש לצורך ביסוס העבירה של הפרת אמונים, יכול שיתקיים בנסיבות מסוימות, גם בלא שיתקיים קשר כלכלי ואף בלא שניתן להצביע על 'הדדיות' במערך הטובות הניתנות מאיש הציבור לידיד ובחזרה".

‏אף שמדובר בפסק דין בעתירה לבג"ץ ולא בערעור פלילי, פסק הדין מתווה הנחיות פעולה לתביעה בתיקים של אנשי ציבור, וכולל ניתוח של ההלכה שניתנה בעניינו של שמעון שבס בעבירת המירמה והפרת אמונים.

השופטים אימצו חלק מקביעותיו של פרקליט המדינה בהחלטתו לסגור את תיק אולמרט בפרשת בנק לאומי - ובכך נתנו תוקף של פסק דין להכרעותיו בנושא עוצמת ניגוד העניינים הנדרשת לצורך ביסוס עבירת הפרת האמונים. ‏‎‎‏(בג"ץ 4379/09). ‏‎‎‏