לחתוך ולברוח?

ובכן, בואו נריע לשנה שמסתיימת בעוד בום ולא בקול ענות חלושה. זו תהיה רשלנות פושעת לתת לשנת 2006 לגלוש במורד ההיסטוריה, מבלי להזכיר (שוב) את אווירת ההשקעות הנהדרת שמלווה אותנו כבר ארבע שנים ברציפות. שנה נהדרת למשקיעים בשוקי ההון, שנה נהדרת ליזמי ההיי-טק ושנה נהדרת ליזמי הנדל"ן. הכסף השנה היה יחסית זול וקל להשגה (ראו את היקף גיוסי ההון העצומים), יש היום גישה להון ממקורות רבים (ולא רק בנקים), מה שמעודד בתורו את הפעילות במשק. ואיך אפשר לסכם את השנה הזו מבלי להזכיר את זן ההשקעות שאפיין אותה יותר מכל, קרנות הפרייבט אקוויטי. לקרנות הללו היתה נוכחות בולטת בנוף ההשקעות הפורח לנגד עינינו.

התיאבון הספקולטיבי עולה שוב, כך אנחנו חושבים, ואנחנו יכולים להריח שאפילו בינואר, שוקי המניות ימשיכו ללבלב. שוקי ההון בישראל ובעולם לא רק ניערו מעליהם את הזעזועים המכוערים במהלך השנה (מלחמה בישראל, תקלה בשווקים המתעוררים), אלא אף ניתרו קדימה. אפילו ספקנים מושבעים כמונו לא יכולים שלא להתרשם מן הרוב המוחלט של המניות שהתקדמו לעומת המניות שנסוגו, ומן המספר המכובד של המניות שרשמו שיאים חדשים, לעומת המניות שרשמו תחתיות שפל.

באקלים ההשקעות הזה, החדשות הטובות נתפשות תמיד כסיבה טובה לרכוש ולרכוש בשוק, בעוד החדשות הרעות זוכות להתעלמות, הנמקה או רציונליזציה חיובית. כל זה מדיף ריח חזק של התרוממות רוח בלתי רציונלית, גרסת 2007. למשקיע הזהיר - ואנחנו מניחים שיש עוד טיפוסים כאלה - הבעיה היא שהליכה נגד הזרם עלולה להיות כמו שכיבה לפני קטר רכבת דוהר, ואילו יציאה מהשוק נראית כמו קפיצה לבריכה ריקה. זהו זמן מצוין, היינו אומרים, להפוך לפחדנים ולהשקיף על המשחקים והשעשועים מנקודת מבט נוחה שרחוקה מן המגרש עצמו.

בכל מקרה, על מה שהיה ועל מה שיהיה, עד כמה שניתן להתעסק בנבואות, אתם מוזמנים לקרוא בגיליון המיוחד של "שוק ההון" ב"גלובס" היום, המסכם ארבע שנים רצופות של גאות, ומנסה לנבא אם אחד מגלי הגאות הממושכים ביותר בהיסטוריה יגלוש גם ל-2007.

להערכתנו הצנועה, אנו חוזים כאן בשעטת שוורים אדירה, אבל מי אנחנו שנשבית את השמחה. עוד יהיו לכך הזדמנויות בשפע. בינתיים, יהיה משעשע לראות מניות רצות ואנשים רצים אחריהן. זו דרך נהדרת להתחיל את השנה הבאה.

2 האם בכלל צריך המדען הראשי במשרד התמ"ת תקציבי מו"פ? האם הממשלה צריכה בכלל לתמוך, במישרין או בעקיפין, בפרויקטים של מו"פ? בסופו של דבר, המחקר, הפיתוח וההמצאות מניעים את הכלכלה, אבל מה מניע את ההמצאות? אנחנו יכולים להצדיע ליזמים, למפתחים ולממציאים, אולם עלינו להכיר בכך שהכסף הוא האבא האמיתי של ההמצאה.

מאחר שהממשלה היא ספקית כספים, אפשר להבין מדוע מנסים הפוליטיקאים להשתמש בכספי המסים כדי לדחוף ליצירתיות. הרעיון מאחורי תקציבי המו"פ היה לעזור לחברות בעלות כושר המצאה, כדי שיוכלו להמשיך ולבצע את עבודתן. אלא שכוחם של התקציבים נחלש וההשפעה הממשלתית על מחקר ופיתוח הולכת ונעלמת. האם זה רע?

לא בהכרח. גישה מעשית יותר עשויה להיות דווקא דרישה מצידו של הסקטור העסקי להביא לביטול כל תקציבי המו"פ הממשלתיים, המצומצמים בלאו הכי. התקציבים הללו הרי לעולם לא יספקו תמריץ ממשי, ועובדה שהתעשייה הישראלית מובילה את העולם במימון מחקר ופיתוח גם בלעדיהם. יתרה מזאת, חברות יודעות היטב מה מידת המחקר שהן נדרשות לבצע כדי לשרוד. הן יודעות היטב שאם לא ישקיעו במחקר ופיתוח - מגיע להן להיעלם.

בדו"ח שהוגש לקונגרס בתחילת השנה, הציעה ועדת משותפת של האקדמיה הלאומית למדעים והנדסה והמכון לרפואה מספר הצעות מוצלחות, שלדעתנו מתאימות לישראל והרבה יותר הגיוניות מתקצוב מו"פ ממשלתי, שבסופו של דבר פועל כמו לוטו.

בין רעיונותיה הבולטים:

" מלגה ממשלתית מלאה ל-10,000 תלמידי קולג'ים המתמחים במדעים ומתמטיקה, בתנאי שישקיעו חמש שנות הוראה בבתי-ספר יסודיים ותיכוניים.

" 25,000 מלגות סטודנטיאליות מלאות נוספות, ללא כל תנאים, שיוענקו לבעלי הציונים הגבוהים ביותר בבחינות הארציות במדעים ובמתמטיקה.

" הענקת מלגות בסך של 500,000 דולר לבוגרי PhD טריים במטרה לעודדם להמשיך במחקריהם.

תקציבי המו"פ המדולדלים בישראל יהיו הרבה יותר אפקטיביים אם יופנו ליצירת תשתית מחקרית כבר במערכת החינוך, במיוחד לאור זליגת המוחות לחו"ל. אם נעשה את נכון - וראוי שנעשה את זה נכון - הכסף הממשלתי יניע טוב יותר את ההמצאות הבאות.