הרי לכם דוגמא לסוג הדילמות של אנשים מצליחים במיוחד: רם עמנואל, ישראלי-אמריקני (במובן זה שנולד לאב ישראלי, חבר האצ"ל לשעבר), צריך להחליט עכשיו אם הוא רוצה להיות "ראש ממשלת ארה"ב" או יושב ראש בית הנבחרים שלה.
כמובן, לארה"ב אין "ראש ממשלה", לכן התואר הזה נכנס בין מרכאות כפולות. הכהונה המוצעת לו היא זו של ראש סגל הבית הלבן. הסמכויות של המשרה הזו מעמידות את המכהן, בפועל אם גם לא בתואר, בראש הפעולות היומיומיות של ממשלת ארה"ב. הוא המקשר בין הנשיא ובין כל שאר העולם. מאחר שידו מונחת על ידית הדלת החשובה ביותר בוושינגטון, או באמריקה, או בעולם כולו, ליד הזו יש כוח החורג הרבה מעבר להגדרה פורמלית של סמכויות.
כהונת יושב ראש בית הנבחרים, לעומת זאת, היא ממשית, ללא מרכאות - אבל כל דמיון בינה לבין כהונת היושב ראש בכנסת, או בפרלמנט הבריטי, מקרית בהחלט. יושב ראש הוא תרגום קצת שרירותי של Speaker, וה"ספיקר" אינו סתם יושב ראש. הוא (או היא. בימים האלה "היא") המנהיג העליון של הבית, הקובע הבלעדי של סדר יומו. בלעדיו אין חקיקה. ה"ספיקר" הוא הדמות הפוליטית השנייה בחשיבותה בוושינגטון לאחר הנשיא.
הספיקר הוא גם מספר שתיים במדרג הירושה. אם קורה משהו לנשיא ולסגנו, הספיקר מושבע אוטומטית לנשיא. עד כה זה קרה רק פעם אחת, בסדרה "הבית הלבן", שכל דמיון בינה לבין המציאות אינו מקרי בהחלט.
הכהונה הזו עדיין אינה מוצעת לרם עמנואל. יש יושבת ראש חזקה ושאפתנית, ושמה ננסי פלוסי. מעמדה איתן, ואף התחזק השבוע, בזכות תוספת המושבים לדמוקרטים בבית הנבחרים. אבל בקונגרס בוושינגטון התקדמות היא בראש ובראשונה שאלה של ותק. עמנואל צריך להתאזר קצת בסבלנות. הוא צעיר ב-20 שנה מפלוסי. הוא רב-השפעה, הוא בעל מהלכים, הוא יעיל להחריד.
אם רק יוסיף לכהן בבית הנבחרים מטעם המחוז בשיקגו שבחר בו בפעם הראשונה לפני שש שנים, הוא יהיה יושב ראש/ספיקר אולי בעוד עשר שנים.
כדאי לחכות? האם אפשר שלא לחכות? סוף-סוף מן הקונגרס איש אינו יכול לפטר אותו, חוץ מן המצביעים בבחירות הבאות. בבית הלבן ראשי סגל אינם מאריכים ימים. לא פעם הם נעשים שעירים לעזאזל. עמנואל יודע. הוא ראה אותם מתחלפים בזה אחר זה בבית הלבן של ביל קלינטון, כאשר הוא, עמנואל, שימש שם יועץ פוליטי.
התשובה ברורה: בוודאי שצריך להישאר בקונגרס. אלא אם כן...
מרתק, מדהימה, עצום, קוסמי
אלא אם כן לבית הלבן עומד להיכנס אחד הדיירים המרתקים ביותר שנראו בו מאז ומעולם, ועומדת להתחיל הנשיאות המדהימה ביותר, ועומד להיפתח ניסיון עצום ממדים לתקן את אמריקה, כדי לחלץ אותה ממשבר כלכלי קוסמי, שממדיו הממשיים אפילו עדיין אינם ידועים.
המוחות הגדולים ביותר, הפוליטיקאים המבריקים ביותר, היועצים השאפתניים ביותר עומדים להתכנס תחת קורת גג אחת לחוויה האינטנסיבית ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ולעמנואל מוצעת ההזדמנות לנהל את העסק, להיות המנכ"ל של אמריקה. כדאי לקבל? האם אפשר שלא לקבל?
התשובה ברורה: בוודאי שצריך לקבל. הזדמנות כזאת ניתנת לאדם פעם אחת בחייו. הנשיא החדש וחסר הניסיון זקוק לך, מר עמנואל. העולם כולו מתפלל להצלחתו. איך אתה יכול לדחות את ידו המושטת? הקונגרס לא יברח. יחכו לך.
מצד שני, אז מה אם הוא רוצה? אתה תהיה בוושינגטון, עשר דקות נסיעה או פחות מן הבית הלבן. אתה תהיה יועצו הלא-פורמלי. הישאר-נא בגבעת הקפיטול, המשך לסלול את הדרך אל כהונת היושב ראש.
אז מה החלטת, רם? אין לנו זמן להיסוסיך, לא, אנחנו לא נחכה עד מחר בבוקר. הנשיא מבקש. הקריירה שלך מתחננת. אשתך. הילדים. רוחות אבותיך...
"מבוכת העשירים", קוראת המליצה האנגלית לסוג הדילמות האלה. כל בחירה תנחיל ניצחון, כל בחירה תהיה נכונה. או שגויה. אל תקנאו ברם עמנואל. או בעצם, קנאו-נא. *
רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
