מינסוטה מגישה: הכניסה ליהודי בלבד

לא זו בלבד ששלושת הסנאטורים האחרונים היו יהודים, כולל הנוכחי, אלא שהיהודי הראשון הודח על-ידי היהודי השני; והיהודי השלישי כמעט הודח השבוע על-ידי מי שעמד להיות היהודי הרביעי.

כן, מותר להודות שסגנון הכתיבה הזה הוא קצת פרובינציאלי, שלא לומר שבטי. בסנאט של ארה"ב יושבים כיום שלושה-עשר יהודים מתוך מאה. חלקם של היהודים באוכלוסיה הכללית אינו מגיע אפילו לשני אחוזים, ועומד בסימן ירידה. איך זה קורה? פשוט מאוד: רק יהודים מחשבים את מספר היהודים. אמריקה חזרה וגילתה אדישות מעוררת הערצה לשאלת אמונתם הדתית של יהודיה.

המדינה הגדולה ביותר בארה"ב, קליפורניה, מיוצגת בסנאט על-ידי שתי נשים יהודיות (דיאן פיינסטין וברברה בוקסר). מדינה חשובה במערב התיכון, וויסקונסין, מיוצגת על-ידי שני סנאטורים יהודיים (ראס פיינגולד והרברט קוהל). יו"ר המגבית היהודית המאוחדת לשעבר, פרנק לוטנברג בן ה-84, נבחר השבוע בפעם החמישית לסנאטור מטעם מדינת ניו ג'רזי. חזר ונבחר השבוע גם קרל לוין במישיגן, שהוא יו"ר ועדת הביטחון רבת הכוח של הסנאט. וכן הלאה.

אז מה קרה במינסוטה? לפני שלושים שנה היא בחרה באיש עסקים יהודי, רודי בושוויץ. הוא היה שייך למיעוט בתוך מיעוט: יהודים רפובליקנים. 12 שנה אחר כך, פרופסור במכללה מקומית, פול וולסטון, דמוקרט שמאלי, הצליח להדיח את בושוויץ בתקציב זעום, הרבה בזכות חוש ההומור שלו, וגם בזכות התקפה של בושוויץ על נאמנותו של וולסטון לעם היהודי. היא הגעילה מספר מספיק של מינסוטים כדי להנחיל ניצחון לוולסטון.

הוא כיהן 12 שנה בסנאט, ואפילו השתעשע זמן קצר בתקווה להתמודד על הנשיאות. לפני שש שנים, רק שלושה שבועות לפני שעמד להתמודד על תקופת כהונה שלישית בסנאט, וולסטון ואשתו נספו בתאונת מטוס.

הדמוקרטים הציגו ברגע האחרון את מועמדותו של אחד הידועים והנכבדים שבהם, סגן הנשיא לשעבר וולטר מונדייל, בהחלט לא יהודי. אבל המושב סירב להיפרד מיהודיו. למרבה המבוכה, מונדייל הישיש הובס בידי נורם קולמן, ראש עיר לשעבר, יליד ברוקלין. כמו בושוויץ, גם קולמן שייך למיעוט הקטן של יהודים רפובליקנים.

השבוע הוא עמד לבחירה חוזרת. יריבו המר והקולני היה אל פרנקן, קומיקאי יהודי ותיק, שחלק מן הרפרטואר שלו במרוצת השנים כלל בדיחות גסות על מיניותן של נשים. הדמוקרטים לא היו בטוחים שהתמודדות פרנקן לרוחם, אבל משניצח בבחירות המקדימות לא היתה להם בררה. הם רצו תגבורת ממינסוטה, כדי שיוכלו להתקרב אל היעד של 60 מושבים בסנאט. זה הרוב המיוחס הנחוץ כדי לקצר תהליכי חקיקה.

התוצאה: קולמן ניצח את פרנקן בהפרש מיקרוסקופי, 477 קולות. במקרים כאלה מתחייבת ספירה חוזרת אוטומטית. היא לא תיעשה אלא באמצע החודש. קולמן קורא לפרנקן לוותר על הספירה, ולהודות בתבוסתו, כדי לחסוך 86 אלף דולר למשלם המסים (מחיר הספירה מחדש). פרנקן מסרב. המשך יבוא.

אגב, במהלך מערכת הבחירות פרנקן הכריז, "מוקדם מדי בשביל מינסוטה לבחור גוי לסנאט". הוא רק התבדח, כמובן. או אולי לא? *