מה קורה כשראש ועד עובדים בחברה ממשלתית מרגיז את ההנהלה?

הידיעה שבישרה כי החברה לאוטומציה הגישה נגדו תביעת לשון הרע בהיקף של 2.5 מיליון שקלים, תפסה את אריה גור יו"ר ועד העובדים, באיטליה. גור נשלח מטעם ההסתדרות לכנס ארגוני עובדים, ותכנן להמשיך לנופש ברומא כשחבריו התקשרו לספר על הכותרות בישראל. "זה היה מאוד מלחיץ", שיחזר השבוע, שלוש וחצי שנים אחרי, בראיון ל-G. "בבתי משפט אין ביטחון מוחלט - כשאתה נכנס, אתה לעולם לא יודע איך תצא. הייתי חשוף; אם הייתי מפסיד, הייתי צריך לשלם מיליונים. הבנתי שההנהלה רוצה לסתום לי את הפה, שמדובר במסע הפחדה".

לפני חודש וחצי קיבל גור, שיוצג על-ידי עו"ד תמיר כהנוב, גושפנקא לטענותיו מבית המשפט המחוזי. בפסק דין חריף קבע השופט נועם סולברג: "תביעת סרק זו לא נועדה אלא לפגוע בנתבע ובתפקודו כיו"ר ועד העובדים...(החברה) ביקשה להלך עליו אימים. ראיתיו בבית המשפט פוכר את אצבעותיו בדאגה, מוטרד וחושש, ולא בכדי...(החברה) ביקשה להתאנות לנתבע...לסרס את כוחו לפעול כיו"ר ועד העובדים".

את פסיקתו חתם סולברג בקריאה לשרי האוצר והפנים, יובל שטייניץ ואלי ישי, "לתת את דעתם" על-כך שהחברה בזבזה מאות אלפי שקלים על תביעת הסרק, "ולפעול על-פי סמכויותיהם".

יצוין, כי חלק נכבד מאותם "מאות אלפי שקלים", שולשלו לכיסי פרקליטים מקושרים היטב במפלגת העבודה - מפלגתו של יו"ר החברה, משה אלקסלסי, פרקליטים שאף ייצגו בעבר את בנימין (פואד) בן-אליעזר, חברו הקרוב. אלקסלסי הבטיח ל-G לחשוף את עלויות התביעה, אך לבסוף העדיף שלא לעשות זאת.

לפעול בכל הכוח

תחילתה של הפרשה בדצמבר 2005, בדיון שקיימה ועדת הכנסת לביקורת המדינה בדוח מבקר המדינה על החברה לאוטומציה, שבבעלות מרכז השלטון המקומי (60%) והמדינה (40%).

החברה לאוטומציה היא בעצם בית תוכנה שמספק פתרונות מחשוב לרוב הרשויות המקומיות ומתחרה בחברות היי-טק פרטיות. החברה מגלגלת מאות מיליוני שקלים בשנה. הדיון בוועדה התקיים לאחר שהמבקר מצא שלל ליקויים בעבודתה.

יומיים אחרי הדיון בכנסת שלח גור עדכון לעובדים. "החברה הולכת ומידרדרת", כתב להם בין השאר, "...כתוצאה מניהול כושל של דירקטוריון שמורכב ממינויים פוליטיים". גם היו"ר אלקסלסי, הוסיף, הינו "מינוי פוליטי שכישוריו והתאמתו לנהל חברה כמו שלנו לא נבדקים בשום פורום אובייקטיבי".

כתבות עיתונאיות רבות תיארו את החברה בגוונים לא מחמיאים, אולם עם התקשורת העדיפו בחברה לא להתעמת. נגד יו"ר ועד העובדים, לעומת זאת, הוחלט לפעול בנחישות ובטענה שמכתבו גרם ללקוחות לנטוש את החברה (הטענה לא הוכחה, קבע בית המשפט). זה לא היה ההסבר היחיד. מדבריו של אלקסלסי בבית המשפט אפשר להבין כי מדובר היה גם בעלבון אישי. "המכתב הכה בי בסנוורים", הוא אמר, "...הוא מבזה אותי...אני לא יכול חדשות לבקרים לשמוע כי שמי נרמס".

השופט סולברג סירב להתרשם: דברי גור, ציין, הכילו לשון הרע - אולם אין בכך פגם, מאחר שהם היו דברי אמת; החברה, מנגד, ניסתה להערים על בית המשפט ואלקסלסי אף הגיש תצהיר כוזב.

מבחינת גור פסק הדין הוא ניצחון שהסיר עננה כבדה. מהבחינה הציבורית זה לא נגמר שם: ההון שהוציאה החברה בגין ההליך המשפטי הגיע מהקופה הציבורית, ובחברה מתכוונים להוסיף ולשלם לפרקליטים עבור ערעור לעליון. בנוסף, אלקסלסי ממשיך בתפקידו באין מפריע - למרות שבית המשפט קבע כי שיקר בתצהיר ומבקר המדינה פרסם דוח חמור על התנהלות החברה בתקופתו.

"איך ייתכן שבית המשפט אומר על האיש שהוא לא דובר אמת - והאיש ממשיך לכהן בתפקידו?", תוהה גור. אלקסלסי עונה שהליקויים בדוח המבקר תוקנו, שגור הוא שפגע בחברה ושהיום היא פורחת (לתגובתו המלאה ראו מסגרת). בין אם החברה הבריאה ובין אם לאו (מבקר המדינה שוקל לבצע ביקורת נוספת, מה שעשוי לסייע בבדיקת הנושא), ההחלטה לנהל את הסכסוך באמצעות תביעה משפטית בסכום דמיוני ומאיים, מעלה סימני שאלה לא מעטים.

אלדד יניב מאיים

גור, 55, הצטרף לחברה ב-1984 כמפעיל מחשב, ובהמשך התקדם לתפקידי ניהול. ב-1996 נבחר ליו"ר הוועד, בו שימש עד אפריל השנה, אז פרש מהחברה. "הם רצו להיפטר ממני והחלטתי שהגיע הזמן לעזוב".

עימותיו הראשונים עם ההנהלה החלו הרבה לפני אלקסלסי, בימי קודמו דני אלדר - שהוא במקרה, אחיינו של יו"ר מרכז השלטון המקומי, עדי אלדר. גור והעובדים טענו שאלדר הורס את החברה כלכלית, מה שמוביל לפיטורים ומחו על המינוי המשפחתי. "מפליא אותי איך לא נפתחה על זה חקירת משטרה. צחי הנגבי עומד לדין על דברים כאלה, אז למה עדי אלדר לא?".

על אף שעד 2006 יכלו הרשויות לשכור את שירותי החברה ללא מכרז, היא "הצליחה" להידרדר עד לסף התרסקות וב-2003 נשלח אלדר הביתה. דודו עדי, העיד אלקסלסי, "הוציא מתוך אחריות אישית וציבורית קרוב משפחה שלו והכניס אותי...כי אני מקצוען והוא רצה לשפר את החברה...אני לא מינוי פוליטי, אני מינוי מקצועי".

אלקסלסי, שקודם כיהן כראש מועצת גן יבנה במשך כשני עשורים, הוא איש מפלגת העבודה ומחבריו הקרובים של בן-אליעזר. הערכתו לשר כה עמוקה עד שבעבר קרא רחוב ביישוב שעמד בראשו על שמו. "לגבי פואד", העיד במשפט, "הוא עזר ליישוב ...אני גאה על כך".

תחילת דרכו של אלקסלסי בחברה לוותה דווקא באופטימיות של כל המעורבים. נבנתה תוכנית הבראה, שכללה פיטורים ומהלכים נוספים. "הסכמנו לתוכנית, אבל אז ראינו שמה שבוצע בפועל זה בעיקר הפיטורים. החברה לא התאוששה, ושוב היה צריך לפטר", אומר גור.

מצבה הפיננסי של החברה בתקופה הזאת עמד במוקד התביעה: גור טען שהחברה מידרדרת, החברה התעקשה שהיא סיפור הצלחה ושאלקסלסי צמצם את חובותיה והעבירה לרווחיות - ועוד בתקופת משבר כלכלי חריף. במכתב, גור אכן מטעה בכותבו שאנשי מבקר המדינה, סיפרו כי חובות הרשויות לחברה "עומדים היום על 136 מיליון שקלים", שעה שדובר בנתון שהיה נכון לשנה קודם לכן. טענת אלקסלסי כי הוא רק צמצם את החובות גם היא אינה מדויקת (ראו טבלה).

כך או כך, כשגור שלח את מכתבו, העיד אלקסלסי, "זעקתי הצילו, פניתי לעו"ד יניב ואמרתי לו 'תראה מה הוא כתב עליי'... ביקשתי מבא כוחי שיוציא מכתב".

יניב הוא אלדד יניב, אז היועץ המשפטי של מפלגת העבודה. בן-אליעזר פעל למינויו לתפקיד לאחר שיניב סייע לו בהתנדבות בפריימריס. יניב איים בהליכים משפטיים אם גור יסרב להתנצל. "לא שקלתי לרגע להתנצל", אומר גור, "מכתבו היה מוגזם וחסר בסיס".

הסירוב להיכנע הביא להגשת התביעה. שבועות אחדים לאחר מכן, עצרה ההנהלה את העברת הכספים לוועד, לטענתה בשל רצונה לבצע ביקורת בספריו. גור טען שאסור להנהלה לגעת בכספים שנוכו ממשכורות העובדים. במייל לסמנכ"ל הכספים, רפי ליטמן (בעברו גזבר מטה הפריימריס של בן-אליעזר ותורם שלו; כרואה חשבון פרטי שכר ליטמן את שירותיו המשפטיים של יניב), שהעתק ממנו נשלח לעובדים, איים שאם לא יועברו הכספים "אגיש נגדך ונגד אלקסלסי תלונה במשטרת ישראל בעוון גנבה". שוב פנה אלקסלסי ליניב, וזה הגיש לבית המשפט קובלנה פלילית נגד גור; ההכרעה בה צפויה בקרוב. "באי העברת הכספים לוועד ראיתי המשך טבעי לתביעה", אומר גור, "זה היה כדי שלא אוכל לממן את ההגנה. לא התכוונתי להיכנע ולא רעדה לי היד. עובדה שיממה אחרי המכתב, הם העבירו את הכספים".

היו מחשבות לפרוש?

"לא. הרגשתי שאני מייצג את העובדים והם סמכו עליי שאמשיך לנהל את המאבק על פרנסתם. גם הקרובים אליי מאוד תמכו בי. הם חשבו שאני עומד מול אנשים מאוד מושחתים ועושה מלאכת קודש".

את הקובלנה חתם יניב בטענה, שדברי גור השפילו את החברה, "שכן שמה הטוב הוא נכסה היקר ביותר". כשהשופט סולברג התייחס לטענה דומה שהועלתה בתביעה, הוא פסק ששמה הטוב של החברה לא נפגע, מכיוון שלחברה "אין שם טוב... בעקבות ניהולה הכושל".

הלחצים שהופעלו, טוען גור, לא היו רק דרך התביעה."כשרצינו לנקוט בעיצומים, ההנהלה הביאה לחברה בריונים מחברת שמירה. אישית, קיבלתי אס.אם.אסים מאיימים, לא אחד ולא שניים".

מה נכתב בהם?

"'אלקסלסי יחכה לך בסיבוב', דברים כאלה. איני יודע מי עמד מאחוריהם. החברים מאוד דאגו לי. התחושה הייתה שיכולים לפגוע בי. לא פחדתי, חשבתי שהם מגזימים. אחר כך ההנהלה עקבה אחרי פלטי השיחות שלי. באחת הישיבות הסמנכ"ל פלט את זה".

האימפוטנציה של רשות החברות

אחד ממנכ"לי החברה לשעבר, יונתן קורפל, זומן במסגרת התביעה לעדות. בחברה, אמר, מבוצעים "מעשים שנוגדים את הרציו הכלכלי של החברה".

רציונל כלכלי הוא אכן לא המאפיין הראשי של החברה, שבעליה - הרשויות - הם גם לקוחותיה. חובותיהם לחברה הלכו עם השנים ותפחו. המשבר ברשויות הוא גורם מרכזי לכך. גור תולה זאת גם בניגוד העניינים של הדירקטורים - רובם ראשי רשויות. "יש פה בעייתיות מובנית".

ההנהלה בחברה היא בעיקר אלקסלסי. מאז כניסתו לתפקיד מונו ועזבו שישה מנכ"לים שונים שחלקם נטשו על רקע סכסוכים עמו. בין לבין הוא מילא את התפקיד. "בנושא של ניהול חברה אין צורך לבוא עם תעודה", הסביר בעדותו, "למדתי מחשוב במספר בתי ספר, אבל לא באוניברסיטה".

גור: "אמרתי לאלקסלסי: 'לא משנה אם טעית בכך שבחרת מנכ"ל לא מתאים, או בזה שפיטרת מנכ"ל מתאים - עצם זה שכל כך הרבה מנכ"לים התחלפו, זו תקלה שלך. גם עכשיו, אגב, אין מנכ"ל לחברה".

אלקסלסי טען נגד גור כי הוא ייחס לו כשלים שנמנו בדוח המבקר מ-2004, אף שזה עסק ברובו בתקופת אלדר. במאי 2008 איבד הטיעון הזה משהו מטעמו: המבקר פרסם דוח נוסף, שעסק רק בעידן אלקסלסי, והיה חמור עוד יותר.

ב-2002 הוחלט להפריט את החברה, ומאז העסק תקוע. גם המבקר המליץ להפריט את החברה, כולל חלקו של המרכז לשלטון מקומי. אולם כעת התוכנית שמקודמת היא להעביר את החברה לבעלותו המלאה של המרכז. גור מזועזע: "בפברואר שעבר פורסם דוח מבקר שערורייתי על המרכז. למקום כזה מעבירים את החברה?".

לפני כשבועיים התכנסה ועדת הכספים בכוונה לאשר את המכירה, אולם בדיון התברר שרשות החברות לא הגיעה להסכם עם העובדים, ושהוועד התפזר. הדיון התלהט, והוחלט לדחות את ההצבעה עד לבחירת ועד והשגת הסכם. בקרוב ייבחר ועד חדש. מחליפו של גור, יש להניח, יזכור היטב כי קודמו נתבע במיליונים בטרם יעלה מילת ביקורת אחת על שפתותיו.

גור מתנגד להפרטה באופן עקרוני: "הפרטות לרוב גורמות לכך שארגוני עובדים מתרסקים. עובדים צריכים להתנגד להפרטות".

אבל המקרה שלכם מדגים את החוליים של חברה ממשלתית: מינויים פוליטיים, ניהול כושל. קייס מושלם בעד הפרטה, לא?

"ממש לא. זה שהמדינה לא עושה את עבודתה ומפקחת על החברות שבבעלותה, זה לא תירוץ לזרוק את רכוש הציבור לגורמים פרטיים. מדינה שיודעת להפציץ את הכור בעיראק, אין סיבה שלא תדע לעבוד מול החברה לאוטומציה. מה, אודי ניסן לא מסוגל לנהל חברות? נפגשתי עם האנשים ברשות. הם רציניים. אם היו רוצים, יכלו להתערב ולעשות את עבודתם מצוין".

למה שהמדינה תחזיק חברה לשירותי תוכנה?

"אם החברה היתה מנוהלת כמו שצריך, היא יכלה להכניס למדינה הרבה מאוד כסף. זו יכלה להיות תרנגולת שמטילה ביצי זהב. החברה נכשלת לא בגלל כוח עליון, אלא בגלל שלרשות לא אכפת ממנה. האימפוטנציה שלה לא מובנת. היא שלחה לחברה מיליון מכתבים ואיומים על דברים שונים, ובאה בטענות על השכר של אלקסלסי. נו, נגיד שהם רואים שאלקסלסי שם עליהם פס - הם לא יכולים לעשות כלום? האוצר שחט אלפי עובדים על ענייני שכר, ודווקא לאלקסלסי לא עושים כלום? שטויות. כמו שבאוצר נכנסים לעצמות של עובדים מהשורה בגלל שכר, הם יכולים להיכנס לעצמות של מנהלים. הם פשוט לא רוצים". באוצר לא הגיבו לשאלות שהפנה G בנושא.

אכזבה מההסתדרות

לא רק הרשות ושרי הממשלה לא עושים את עבודתם, לטענת גור, אלא גם ההסתדרות. בעיקר הוא מאוכזב מהיו"ר עופר עיני, אותו ביקש לרתום לעזרה במהלך השביתה שהוביל אשתקד, במחאה על-כך שההנהלה ביטלה את ההסכם הקיבוצי. "אם עשיתי שגיאה כיו"ר ועד, זו ההחלטה לפנות לעיני. רצינו לקבל ממנו חיזוק, וקיבלנו קדחת. הוא ישב איתנו לפגישה של עשר דקות, ורק בעקבות הפגנה שעשינו בהסתדרות אחרי שלא הצלחנו להגיע אליו. את הסלולרי שלו השגתי רק מעיתונאים, שתבין".

בפגישה, אומר גור, "עיני היה מאוד בטוח בעצמו, ואמר 'אין בעיה, אדבר איתם, ואם נצטרך לתת לכם חמצן - אני יודע איך'". בפועל, לטענתו, הוא הביא רק עוגמת נפש וסגר עם אלקסלסי הסכם גרוע שכלל פיטורי עשרות עובדים קבועים, וקליטת עובדי חוזים אישיים במקומם. "אין ארגון עובדים אחד בעולם שהיה חותם על כזה הסכם. עיני מצטייר כאדם עם הרבה עוצמה. במקרה שלנו הוא הפעיל עוצמה - נגד העובדים".

אכזבתו מההסתדרות נוגעת גם למישור האישי. כשנתבע, אמר לו, לטענתו, בכיר בהסתדרות: "אם תצא זכאי, ההסתדרות תתבע אישית את אלקסלסי". "אני מצפה שהם יעמדו בהבטחה. הרי אלקסלסי יכול להגיש תביעות עד מחרתיים, מה זה מעניין אותו? את מאות אלפי השקלים החברה משלמת. אם ההסתדרות תתבע אותו, זה באמת ירתיע מנהלים מלהתעמר בוועדי עובדים דרך בתי משפט. אבל אני לא מאמין שזה יקרה. ההסתדרות עובדת עם הנהלת החברה".

ההסתדרות בתגובה: "עיני טיפל בנושא לאחר שנפגש עם גור בצורה רצינית ולא לעשר דקות. עיני התנה את המשך המשא ומתן עם ההנהלה בהחזרת גור לעבודה (לאחר שהושעה - א' ר') ובגניזת ההחלטה לבטל את יחסי העבודה הקיבוציים. ההנהלה נענתה לדרישותיו. ההסתדרות מעולם לא הבטיחה לגור לתבוע את החברה. עם זאת, ההסתדרות מגנה כל נסיון של מעסיק להשתמש בתביעת לשון הרע ככלי בסכסוך עבודה, ולכן דרשה בעסקת החבילה האחרונה חוק המסמיך את בית הדין לעבודה לדון בתביעות כאלו כדי ליצור יתרון לעובדים".

אישור מפתיע לטענות של גור מגיע דווקא מאלקסלסי: "הסברנו להסתדרות את הדברים והיא קיבלה את הגרסה שלנו והלכה לקראתנו. הם ראו שגור הורס את החברה ולכן בודדו את הוועד".

על רקע האכזבה מההסתדרות, לא מפתיע שגור הצטרף להנהגת "כוח לעובדים", הארגון החדש שמיצב עצמו כאלטרנטיבה הטרייה לדינוזאור מרחוב ארלוזורוב. "אלה צעירים אידיאליסטים, הקטע של ארגון עובדים בארץ בוער בעצמותיהם".

במסגרת החדשה מנסה גור להקים ועדי עובדים בחברות היי-טק. התגובות הססניות: "הם פוחדים מהצל של עצמם. בציבור הם נתפסים כבעלי ביטחון עצמי שיכולים לעשות מה שהם רוצים. במציאות הם משקשקים. הם חייבים להתארגן ואני מאמין שזה יקרה".

בסקר שיזם "גלובס" רובם אמרו שאינם רוצים ועד, גם מחשש שזה יפגע בעובדים מצטיינים.

"זו אגדה. ועד לא מפריע לאף עובד מצטיין. הוועד בראשותי מעולם לא התנגד כשההנהלה רצתה לצ'פר עובד. מנגד, נתקלתי במנהלים בכירים, שהיו בטוחים שלא יקרה להם כלום, ובסוף באו לבקש עזרה מהוועד. עובדים חייבים הגנה".

ומה לגבי גור עצמו, שנדחק ממקום עבודתו בגיל 55? "אני צריך להתחיל לדאוג לעצמי. אני רוצה לקוות ולהאמין שאסתדר".

אתה חושש שנוצר לך דימוי של 'טראבל מייקר' ומנהלים לא ירצו אותך?

"אני לא יודע. יצאתי מהחברה בלי המלצות, למרות שעבדתי שנים, והמנהלים שלי היו מאוד מרוצים ממני. אני מאמין שיהיה בסדר".