בשר אדום

תכנית הבידור והסאטירה הפופולרית של רשת הטלוויזיה NBC, "סאטרדיי נייט לייב", יעצה לו לוותר על הפוליטיקה, ולהפוך את זמן השידור שלו בטלוויזיה ל"וראייטי שואו", תכנית אירוח עם ראיונות ומוסיקה. הוא יכול אפילו לקרוא לה "השואו של ברק ומישל". ממילא הכול כבר מונח בכיסו, אז מדוע לא ללכת על בטוח.

האומנם הכול מונח בכיסו? הסקרים מוסיפים לטפטף ללא הרף. אתמול כתבנו כאן שאחד מהם הראה צמצום הפרש לאורך שלושה ימים, מ-12% לחמישה אחוזים. הסקר ההוא, של ג'ון זוגבי, אינו מראה צמצום נוסף. אבל סקרים אחרים מאשרים מגמה של צמצום. אתמול שניים מהם העמידו את ההפרש על שלושה אחוזים בלבד, אחרים מוסיפים לנוע בין חמישה לשבעה אחוזים.

טכנית, כמובן ההפרש עדיין יכול להיסגר, אחוז אחד ביום אינו תנודה גדולה מדי. אבל אין כל סיבה להניח שזה יקרה. שום תנודה אינה נראית בסקרים הבאים מ"מדינות המערכה", אלה שנחשבו למתנדנדות בזמן מן הזמנים.

לאובמה יש יתרון ברור בכל המדינות המתנדנדות שתמכו בדמוקרטים לפני ארבע שנים; ויש לו יתרון סולידי, אם גם לא מוחץ, בשתיים שתמכו ברפובליקנים - וירג'יניה וקולורדו. הן יספיקו לו לנצח. הדעת נותנת שהוא יוסיף לפחות עוד שתיים או שלוש. אם גם פלורידה, אוהיו וצפון קרוליינה יצטרפו אל טור אובמה, ניצחונו יתפתח לממדים של רעש אדמה.

אפשר לנחש שלבו של ג'ון מקיין נצבט אתמול למקרא סקר ממדינת מגוריו אריזונה. אפילו שם, יתרונו של המועמד הרפובליקני פחת עד חמישה אחוזים. לפני חודש, אותו הסקר עצמו הראה יתרון של 21% למקיין. אם זה קרה באריזונה, נקל לשער מה קורה במקומות אחרים.

"לא רדיקלי מספיק"

רציונלית אין עוד דרך חזרה. אבל אילו חויבתי להצביע על דרך כזאת הייתי משיב שהיא עוברת באינטרנט. ב-72 השעות האחרונות זרמו אל הרשת וברחביה פיסות מידע חדשות, או ספק חדשות, על אובמה.

פסקול לא ידוע של ראיון ברדיו עם אובמה משנת 2001 הוצג ב-YouTube ביום א' השבוע. בתוך 24 שעות צפו בו 1.75 מיליון גולשים. הראיון הזה נעשה כאשר אובמה היה חבר באסיפה המחוקקת של מדינת אילינוי ופרופסור למשפטים באוניברסיטת שיקגו.

הוא דיבר שם בצער על אי הצלחתה של התנועה לשוויון זכויות האזרח בשנות ה-60 להשיג "חלוקה מחדשה" של העושר. הוא הביע צער שחוקת ארה"ב מגדירה רק "חירויות שליליות" (זאת אומרת, החופש מהתערבות ממשלתית), ואינה מגדירה "חירויות חיוביות" (זאת אומרת, הזכות לצפות להתערבות ממשלתית). הוא תיאר את בית המשפט העליון של שנות ה-60 כ"לא רדיקלי מספיק".

כל אחת מן ההכרזות האלה מכילה חומר נפץ פוטנציאלי, עם יכולת להוריד מסע בחירות מן המסלול. על פניו, הראיון מאשר שלאובמה יש נטיות רדיקליות, החורגות הרבה אפילו מן האגף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית. זאת טענה חוזרת של הרפובליקנים, בייחוד מאז שאובמה השמיע את המלים "חלוקת העושר" באוזני "ג'ו השרברב", לפני שבועיים.

רשת החדשות בכבלים של Fox העניקה לראיון מ-2001 מקום בולט בשידוריה, וקטעים ממנו נפוצו בשורה של אתרי רשת. עד כמה שהצלחתי לבדוק, הרוב הגדול של כלי התקשורת התעלמו מן הראיון, או הזכירו אותו רק כבדרך אגב. זה עשוי להשתנות ב-24 השעות הבאות, מפני שמקיין התחיל לצטט מן הראיון בהופעותיו הפומביות. "לאחרונה למדנו על מטרותיו האמיתיות של סנאטור אובמה יותר מאשר בחמש השנים האחרונות", הכריז מקיין. "הוא מתמודד על כהונת 'מחלק העושר העליון', אני מתמודד על כהונת 'המפקד העליון'".

גם אם הראיון לא ישנה דעות, יש לו סיכוי ללכד שורות אצל הרפובליקנים. בשלב המאוחר מאוד הזה של מערכת הבחירות, המפלגות מכינות את "פעולות הקרקע" שלהן ביום ההצבעה: הניסיון להביא כמה שיותר תומכים מוצהרים אל הקלפי. תומכים כאלה נוחים להיענות לפיתויים של מה שמכנים בעגה הפוליטית האמריקנית "בשר אדום", זאת אומרת גירויים אידיאולוגיים בסיסיים.

לרפובליקנים יש מעט מאוד בשר אדום, יותר מאשר ההאשמה שמועמד לנשיאות זומם לחלק משאבים, או לחולל שינוי רדיקלי בבית המשפט העליון.

הקרב על פלורידה

מחר, יום רביעי, מקיין ינסה לחזור ולהעמיד את מדיניות החוץ במרכז תשומת הלב. הוא יערוך עצרת בפלורידה, במעמד מזכירי מדינה לשעבר וגנרלים בדימוס, כדי להטעים עד כמה הוא ראוי יותר לנהל את ארה"ב בימי מלחמה.

מקיין כבר יודע שהנושא הזה אינו עובר לבוחר בחלקים ניכרים של ארה"ב. אבל יש לו חשיבות מיוחדת בפלורידה עשירת הקולות. סיבה אחת היא שפלורידה היא מושב "פיקוד המרכז" של צבאות ארה"ב, והיא בסיס השילוח של הכוחות האמריקניים בעיראק ובאפגניסטן. במדינה הזו מתגוררים רבים מבני משפחותיהם של החיילים המשרתים מעבר לים. גם החיילים עצמם מצביעים בפלורידה, באמצעות הדואר.

בפלורידה יושבת גם האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לניו יורק. מעריכים שבפעם הקודמת, שישה אחוזים מן המצביעים שם היו יהודים. באופן כללי, יהודים תומכים באופן מסיבי במועמדים דמוקרטיים. אבל ספקות כלפי מדיניות אובמה במזרח התיכון עשויים להטות חלק מהם אל מחנה מקיין. שרה פיילין, המועמדת לסגן נשיא, חשבה על היהודים האלה כאשר פגשה אתמול את שגריר ישראל בוושינגטון, סלי מרידור, והפגינה את ידיעותיה המפתיעות על הסוכנות היהודית בטווח השמיעה של עיתונאים.

הסקרים מראים שבפלורידה שורר עכשיו תיקו בין מקיין לאובמה. דחיפה קלה בלבד עשויה להספיק למקיין לעבור את המשוכה. בלי פלורידה אין לו חיים. כיוצא בזה גם וירג'יניה, לשעבר מעוז רפובליקני בטוח. היא נשמטת עכשיו מידי הרפובליקנים, אולי ללא תקנה. גם בווירג'יניה יש אוכלוסיה צבאית ניכרת, שמקיין רוצה להבטיח את תמיכתה.

הוא אינו יכול לסמוך על תמיכתו האוטומטית של איזשהו פלח אוכלוסיה, אפילו לא בקהילת העסקים, שהמפלגה הרפובליקנית היא ביתה הטבעי זה תשעים שנה לפחות. לפי מכון מחקר, המנתח דפוסים של תרומות פוליטיות על-פי משלח יד, לאובמה יש יתרון ניכר על מקיין בין מנהלים ועובדים בענף הפיננסים, בחברות ביטוח ובנדל"ן, ברפואה, בקומוניקציה ובמשפטים.

זו אינה שנה ככל השנים. אפילו "בשר אדום" מחוויר לעומת הצבעים העזים של מהפכת אובמה. במובן הזה, הטוען הדמוקרטי לנשיאות מזכיר את רונלד רייגן. רייגן היה הרבה יותר מדי רדיקלי בשביל אמריקה, רק ארבע שנים לפני שנבחר לנשיא. אבל ב-1980 הסתדרו גרמי השמיים במערך נדיר של משברים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים. הסטטוס-קוו נמאס על האמריקנים במידה כזאת שהם היו מוכנים להסתכן. התוצאה היתה שינוי דרמטי באופן שבו התנהלה אמריקה ב-28 השנה הבאות. הסימנים מעידים שאמריקה מתכוננת לשינוי דרמטי נוסף. *

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com