אורח ממאדים, או אפילו מקנדה, היה יכול להניח בטעות שבארה"ב יש רק חמש מדינות. לאחת קוראים וירג'יניה, לשנייה אוהיו, לשלישית - פלורידה, לרביעית - פנסילווניה, לחמישית - מיזורי. עד השנייה האחרונה ממש, שני הטוענים לנשיאות ושני הטוענים לסגנות דילגו בין החמש האלה בתכיפות כזאת עד שהיה קשה לזכור כי יש בעצם עוד 45 מדינות, מהן הרבה יותר גדולות, מאוכלסות ועשירות. היתה להם כמובן סיבה, למדלגים. על סף הסיום, הקרב בין ברק אובמה ובין ג'ון מקיין מוגבל למספר קטן להפליא של מדינות. בכל השאר הקרב הוכרע.
פרשנים, בייחוד מן הימין, נוטים להניח ש"אמריקה היא ארץ העומדת ימינה מן המרכז". ההיגיון הזה יחייב אמריקנים לפצל את ממשלתם: נשיא מן הימין מול קונגרס מן השמאל, או ההיפך. הפעם האחרונה שבה הם העניקו לנשיא חדש קונגרס עם רוב של מפלגתו היתה ב-1992. הזוכה המאושר היה ביל קלינטון. אבל האמריקנים מיהרו להתחרט. ב-1994 הם הוציאו את הקונגרס מידי הדמוקרטים, ולא החזירו אותו לידיהם עד 2006. בעוד כמה שעות נדע אם "הארץ העומדת ימינה מן המרכז" החליטה לעבור קצת שמאלה, או אולי הרבה. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
