פול וולקר, שר האוצר הבא?

תקופת המעבר בין ממשלים בארה"ב היא ארוכה מאוד, בהתחשב בזה שאין צורך להרכיב קואליציה. היא מתחילה היום, והיא תסתיים בעוד חודשיים וחצי. אפשר להתנחם שעד לפני 75 שנה היא היתה אורכת עוד חודשיים, ולפני מאתיים שנה היא נמשכה כמעט חצי שנה.

היא נועדה להעניק למנצח את ההזדמנות להשלים רשימה ארוכה מאוד של מינויים. נשיא אמריקאי ממנה 3,000 בעלי כהונות ויותר, מן הדרגים העליונים של חברי קבינט עד עוזרי שרים וראשי דסקים בבית הלבן. לרשותו עומד צוות מעבר שגודלו משתנה.

הנשיא רשאי למנות את מי שהוא רוצה, חוץ מאשר בני משפחה (מאז שג'ון קנדי מינה את אחיו לשר המשפטים, ב-1961, התקבל חוק נגד נפוטיזם). ברצותו הוא יכול למנות אנשי מפלגה נאמנים, או ידידים אישיים, או אינטלקטואלים עצמאים, או אפילו יריבים פוליטיים.

בקבינט האמריקני יושבים אמנם רק 15 חברים, אבל מינויהם מצריכים תהליך מתיש של בדיקת רקע. הבולשת הפדרלית מפשפשת בתיקים ומראיינת מכרים, בידיעת כל הנוגעים בדבר. בדרך כלל מצעד המינויים לקבינט נמשך עד אמצע דצמבר. קלינטון לא הצליח למנות שר משפטים עד פברואר. המינויים חייבים באישור של הסנאט.

צפו-נא להחשת התהליך. הנשיא בוש חתם זה לא כבר על חוק להסדרת המעבר לממשל חדש, המאפשר, בין השאר, לבדוק את הרקע של מועמדים לכהונות בכירות עוד לפני הבחירות.

בדרך כלל המינוי המסקרן ביותר הוא זה של מזכיר המדינה. היסטורית, זה המינוי החשוב ביותר לקבינט. ג'ורג' בוש האב הודיע עליו בתוך 24 שעות מניצחונו, ב-1988. זה היה נחוץ בשביל תחושת ההמשכיות במדיניות החוץ.

הפעם תחושת ההמשכיות החשובה ביותר נחוצה בתחום הפיננסים. זהותו של שר האוצר הבא מעניינת את שוקי הכספים באופן לא-קוריוזי. הוא האיש שבידיו הסמכות להשתמש ב-700 מיליארד דולר כדי להבטיח את שלומה של המערכת הבנקאית. הוא האיש שבידיו אחד המפתחות החשובים לקיצור המיתון ולהפשרת האשראי.

את מי ימנה אפוא אובמה לשר האוצר? השווקים יאהבו את האופציה המעניינת ביותר: פול וולקר, מי שהיה נגיד הבנק המרכזי של ארה"ב בין השנים 1987-1979. הוא לא היסס להעלות את הריבית לרמה היסטורית של 19% כדי להוריד את האינפלציה. בשנה השלישית של כהונתו, ארה"ב עמדה במשבר הכלכלי החמור ביותר שלה מאז השפל הגדול. אבל עקיבותו איפשרה יציאה מרשימה מן המשבר. בשנים הבאות ארה"ב נהנתה משגשוג חסר תקדים.

שר אוצר אינו קובע את הריבית, אבל וולקר רכש לעצמו מוניטין ללא דופי של איש מקצוע האומר את האמת ללא כחל ושרק. כל אימת שארגון בולט רוצה להראות לבעלי המניות שלו, או לעיתונות, שהוא רציני - וולקר מוזמן לעשות בדק בית.

הוא אינו איש צעיר. בשנה שעברה מלאו לו 80. אבל עדיין כוחו במותניו. הוא מייעץ לאובמה חודשים רבים, והיה מראשוני האישים הבולטים שסמכו את ידיהם על המועמדות של אובמה.

לנשיאים צעירים יש נטייה לפנות אל מדינאים מנוסים ובאים בימים. ג'ון קנדי העניק מינוי בכיר לאוורל הרימן, שהיה דיפלומט בכיר כאשר קנדי היה נער קטון. ביל קלינטון מינה את וורן כריסטופר בן ה-69 למזכיר המדינה, ואת לויד בנטסן בן ה-71 לשר האוצר. אובמה כבר הפגין עניין בזקניו: סגן הנשיא המיועד, ג'וזף ביידן, יחוג את יום הולדתו ה-68 בעוד שבועיים. סבא וולקר במשרד האוצר? מדוע לא.

יש מועמדים נוספים, כמובן. ביניהם אפשר למצוא את טימותי גייטנר, העומד כיום בראש השלוחה הניו יורקית של הפדרל ריזרב; את רוברט רובין ואת פרופ' לורנס סאמרס, שהיו שרי האוצר של ביל קלינטון; ואת סטיבן רטנר, בנקאי השקעות פרטי בוול סטריט, שהתחיל את הקריירה שלו ככתב כלכלי ב"ניו יורק טיימס". הוזכר אפילו וורן באפט, אבל הוא הקדים להודיע שאין לו כל כוונה.