מה הרג את הרפובליקנים

ג'ון מקיין מיהר להודות בתבוסתו. רשתות הטלוויזיה חזו אותה ב-11 בערב לפי שעון וושינגטון (שש לפנות בוקר בישראל). הוא טלפן מיד אל ברק אובמה לברך אותו, ומיהר להופיע לפני אוהדיו עגומי הסבר בבית מלון באריזונה. זה היה יפה מצידו, מפני שהוא איפשר בזה לעצרת הניצחון העצומה בשיקגו להתחיל בשעה שצופי טלוויזיה בחוף המזרחי עדיין יכלו לצפות בה.

מקיין קיבל עליו בענווה את מלוא האחריות לכישלון. סביר להניח שהוא עשה כן בידיעה שאיש לא יאמין לו. הרפובליקנים כמו נידונו לכישלון. "המשבר הפיננסי הגדול ביותר זה מאה שנה" (ניסוח פופולרי, שאובמה עצמו חזר עליו הבוקר) הקטין עד מינימום את סיכוייה של מפלגת שלטון פצועה וחבולה להוסיף ולהיאחז בשלטון.

אף על פי כן, רפובליקנים ולא-רפובליקנים ישאלו עוד חודשים רבים אם לא היה אפשר גם אחרת.

מועמד אטרקטיבי

האם מועמד אחר זולת מקיין היה מצליח יותר? הגלריה הרפובליקנית היתה מוגבלת, והיא נחשפה בחולשותיה במרוצת הבחירות המקדימות. מקיין היה המועמד האטרקטיבי ביותר שמפלגתו יכלה למצוא בנסיבות האלה.

האם מועמד אחר זולת שרה פיילין היה יכול לעזור למקיין? זו כנראה השאלה רבת המשמעות ביותר, בין השאר מפני שפיילין היא רק בת 44, והרבה רפובליקנים שמרנים היו רוצים לראות אותה בעמדת מנהיגות, אולי אפילו כמועמדת לנשיאות.

התשובה על השאלה הזו היא פחות מובנת מאליה ממה שנדמה. צופים חיצוניים, בייחוד מעבר לים, התרשמו מן הקריקטורה של פיילין, שהתקשורת שקדה על ציורה. אפשר לטעון שפיילין הבריחה "חברי אליטות" מן המפלגה - אבל היא גם עוררה התלהבות אותנטית. פיילין דיברה אל לבם של רפובליקנים ממעמד בינוני נמוך. זה מרכיב הכרחי בכל נוסחת הצלחה עתידית של המפלגה.

האם גיוס כספים מוצלח יותר היה יכול להציל את מקיין? אולי. הוא התבדח על חשבון עצמו בימי המערכה האחרונים, שהוא באמת איש יוצא דופן, "רפובליקן בלי כסף". אובמה הצליח, גם בבחירות המקדימות וגם בבחירות הכלליות, מפני שעשה חיל בלתי רגיל בארגון ובאיסוף כספים. הוא יצר תשתית של תורמים, קטנים וגדולים, שהעניקה לו משאבים חסרי תקדים.

מגבלה כספית

היתה לו עליונות חד-משמעית על מקיין בפריסת פעילים בשטח ובפרסום טלוויזיה ורדיו. מקיין קיבל מימון ממשלתי, מה שהטיל עליו הגבלות ניכרות בהוצאת כספים. אובמה ויתר על מימון ממשלתי, ועשה ככל העולה על רוחו. אין זה מן הנמנע שהוא הרס בזה את עצם הרעיון של מימון המפלגות. מועמדים בעתיד יעשו כמיטב יכולתם להשתחרר מכבלי המימון.

האם מקיין היה מיטיב יותר אילו נמנע מהתקפות אישיות על אובמה? או אולי ההיפך, אילו החריף אותן? זה כמובן עניין לניחושים בלבד. פעם הנחנו ש"מכונת ההתקפות" של המפלגה הרפובליקנית היא כל יכולה. סוף סוף, היא הבטיחה את ניצחונו של ג'ורג' בוש האב ב-1988 ואת נצחונו של בוש הבן ב-2004. דמוקרטים היו נלכדים בה כמו צבאים מסונוורים. אבל אין זה מן הנמנע שהפעם התחוורו מגבלותיה של המכונה הזו.

מקיין, אולי, היה מדבר אל יותר לבבות אילו ניהל מסע בחירות "חיובי". כמובן, אילו ניהל והיה מפסיד, הרבה רפובליקנים היו חושבים שהג'נטלמניות שלו הרגה אותם. לפחות עכשיו הם יודעים שמשהו אחר הרג אותם. *