טעם הבית של קייב

העוגות מבית נטלי משווקות בכ-400 נקודות מכירה, לרבות מעדניות ורשתות שיווק שונות. דוברת טיב-טעם טוענת שמדובר באחד הספקים הראשונים שנכנסו לרשת ונחשב לאחד הגדולים בתחומם ברשת. מנתוני איי.סי.נילסן עולה, כי היקף המכירות של 'עוגות נטלי' בשוק העוגות עם ברקוד, צומח בכ-5%.

סיפורם העסקי של הזוג בנימיני, עולים ותיקים ממדינות חבר העמים, החל לפני שמונה שנים. היא קונדיטורית, הוא חשמלאי, וביחד הם החליטו לנסות את מזלם באפייה ובשיווק עוגות. "ההתחלה הייתה קשה מאוד. לא הלך לנו כל-כך טוב", מודה ישה. "החלק השיווקי היה קשה במיוחד. על בשרנו למדנו מה זה עסק. לא ידענו איך למכור, למי למכור, ואיך לתמחר. אפשר לומר אפילו, שהפסדנו".

הטריגר שגרם לישה ולאנה לשנות את הסטטוס שלהם משכירים לעצמאים, היה עוגת 'קייבסקי', על-שם העיר קייב. "חברים שהיו באים אלינו הביתה וטעמו מעוגת הקייבסקי שאנה אפתה, היו נזכרים בטעם של הבית", אומר ישה. "אחרי זמן אמרנו לעצמנו, שאם כולם כל-כך מתגעגעים לטעם מהבית, אולי הגיע הזמן להתחיל ולהכין גם בישראל את העוגה שכולם אוהבים".

וכך הפכה הדירה הקטנה בבנימינה לקונדיטוריה. "העמדנו בסלון תנור ומיקסר. אחד מחדרי הבית שימש כמחסן. השכנים שלנו זוכרים עד היום את ריח הווניל שאפף את כל השכונה".

במשך שנה עבדו הזוג בינימיני מביתם. אבל כעבור שנה, הדרישה הבלתי פוסקת לעוגות קייבסקי, עשתה את שלה. הם שכרו מטבח גדול בבנימינה, והמשיכו לאפות את העוגות שלהם, אבל לדבריהם, למרות הביקוש לא היו להם רווחים.

* איך אתה מסביר את זה?

ישה: "המשווק שלנו גרף את כל הרווחים בשל התיווך שלו בינינו לבין המעדניות. מה גם שעבדנו בצורה לא יעילה. ביזבזנו חומרי-גלם".

* כמה עוגות ייצרתם ביום?

"50 עוגות, וזה לא היה מספיק".

* האם שקלתם אז לוותר על העסק?

"אמרתי לעצמי, או שסוגרים או שממשיכים, ומשקיעים כסף. החלטתי להמשיך. עברתי קורס יזמות עסקית במט"י חדרה, ולאחר מכן לקחתי הלוואה, קניתי ציוד נוסף ורכב מסחרי, והתחלתי לשווק את העוגות בעצמי, כדי לחסוך בהוצאות התיווך. וכך, כל יום אחרי העבודה במפעל התרופות שבו עבדתי כחשמלאי, יצאתי גם למכור עוגות".

* האם זה שיפר את המצב?

"כן. אבל הרסתי לעצמי את החיים. עבדתי מ-06:00 בבוקר עד חצות כל יום. פעם נרדמתי על ההגנה ונכנסתי בשיח. למזלי, לא קרה לי כלום. הבנתי, שאי-אפשר להמשיך ככה, ושוב נאלצתי לקחת משווק. אבל באיזה שהוא שלב המשווק הזה התחיל ליפול, והחלטתי להתנתק ממנו. מה אומר, תחום העוגות קשה ותחום המשווקים עוד יותר קשה".

אחרי שישה בנימיני צבר יותר ניסיון, הוא החליט להתפטר ממקום עבודתו ולהתמסר כל כולו לעסק. "כבעל וכאב לילדים, פחדתי לעזוב את העבודה, שכן המשכורת עזרה לי לתמוך גם בעסק של העוגות. אבל חיפשתי את האתגר. בשלב זה, עברנו למטבח גדול יותר בגבעת-אולגה, שבו ייצרנו כ-500 עוגות ביום.

"בשנת 2000 השקענו כ-3 מיליון שקל ועברנו למשכן הנוכחי באזור התעשייה אור-עקיבא. "במפעל, המשתרע על שטח של 900 מ"ר, אנחנו מייצרים היום 17 סוגי עוגות וקינוחים שונים, לעומת שלושה בתחילת הדרך".

* מה מצב הרווחים שלכם נכון להיום?

"אנחנו עובדים ברווחיות נמוכה, בגלל החומרי-הגלם יקרים".

* האם זו גם הסיבה שמחירי העוגות שלכם נעים בין 25-59 שקל?

"העוגות שלנו מוגדרות כעוגות פרימיום מצוננות, והמחירים בהתאם".

* האם התחרות בענף העוגות קשה? איך אתה מתמודד עם זה?

"התחרות קשה מאוד. כשחברות מזון גדולות נכנסו לתחום העוגות המצוננות, נבהלתי מאוד. חשבתי לעצמי, הנה באות המפלצות הגדולות שיאכלו אותי. אבל בסופו של דבר התחרות מולן לא ממש הזיקה לי. היום, חלק גדול מהן יצא מהתחום, כי זה עסק שמאוד קל להפסיד בו כסף, וקשה להרוויח. המתחרים העיקריים שלי כיום הם קונדיטוריות קטנות ברחבי הארץ. אני מצליח להתמודד, כי הסוד שלי הוא להיות קרוב לעניינים. כלומר, להיות שותף לכל תהליך הייצור משלב הפיתוח, הייצור והשיווק. זה היתרון של עסק קטן".

* האם נפגעת מקריסת קלאבמרקט?

"לפני שמונה חודשים פנו אלי מקלאבמרקט, וביקשו שאספק להם עוגות. הבנתי, שקורה שם משהו לא טוב ולכן ניהלתי איתם משא-ומתן קשוח. כלומר, ניסיתי לקבל תנאי אשראי טובים יותר. אבל למרות הזהירות, היום הם חייבים לי מאה אלף שקל. אני ממתין לראות מה יקרה. למזלי, חודש לפני הקריסה קיצצתי ב-50% את אספקת הסחורה לקלאבמרקט".

* האם חשבת על ייצוא לחו"ל?

"בקרוב אני נוסע לחצי שנה לארה"ב, במטרה לבדוק את השוק האמריקני, וגם כדי לחוות קצת שינוי משיגרת העבודה. בזמן הזה, אחי ימלא את מקומי בעסק".