מופז אינו חמור

לימים נעשה דיין שר החוץ בממשלתו של מנחם בגין והוא היה מאדריכלי הסכם השלום. לא רק את שארם א-שייח' החזיר דיין, אלא את סיני כולה, וכך נשארנו, למשל, בלי שארם א-שייח', אבל עם שלום. ואז דיין נשאל איך הויתור על סיני ושארם, מתיישב עם אמירתו הקודמת, והוא נתן את התשובה המונומנטלית - "רק חמור לא משנה את דעתו". מאז משרתת האמירה הזאת את הפוליטיקאים המבקשים לחזור בהם משטויות שאמרו או עשו.

מה שמביא אותנו, בדרך הטבע, אל שאול מופז. עד לפני יום-יומיים שמענו ממנו שהליכוד הוא ביתו ואין בלתו, ששרון הוא אסון, שקדימה זו חבורת שרלטנים. היום קפץ מופז כל עוד נפשו בו ממרכבת הליכוד אל ספינתו של אריאל שרון. מה שמוכיח, על-פי דיין, שמופז אינו חמור. ובכל זאת, לדיין לקח כמה שנים וביקור היסטורי בארץ של נשיא מצרים, כדי לשנות את דעתו. מופז עשה את זה הרבה יותר מהר. לא רק שהוא אינו חמור, הוא אפילו לא חמור איטי.

בשורה התחתונה כל זה אינו משנה דבר. מופז עשה היום את מה שעכשיו נראה כצעד נכון, וזה מה שרלבנטי. הוא הבין שהליכוד לא הולך לשום מקום טוב, והוא עצמו שועט אל מקום הרבה פחות טוב. למה הוא לא הבין את זה מלכתחילה? - הוא דווקא כן הבין. כששרון דיבר אתו על כוונתו לעזוב את הליכוד, מופז אמר לו "אני הולך אתך".

לאחר-מכן, ברגע שזה הפך להיות ריאלי, מופז התחרט, נשאר בליכוד והודיע על התמודדות במירוץ למנהיגות המפלגה המתרסקת.

יש אולי פוליטיקאים שהיו הולכים עם הטעות שלהם עד הסוף, ואולי היו מגלים שהם חמורים, ואולי לא. בפוליטיקה לעולם אין לדעת, גם מופז לא יכול להיות בטוח שעכשיו עשה את הצעד הנכון.

הכל עוד יכול לקרות וייתכן שלו נשאר מופז בליכוד, אז בטווח ארוך, אולי אפילו הבינוני, זה היה טוב יותר מבחינתו. מותר גם להניח שלו מופז ידע בוודאות שייבחר למנהיגות הליכוד, הוא לא היה נוטש. התנהגותו של מופז מציבה סימן שאלה ענק על שיקול דעתו כפוליטיקאי, אבל גם זה לא משנה. בעוד כמה שבועות כל העניין ייטמע בתוך אירועים בטחוניים ופוליטיים ואז יתברר, כי פרשת מופז באה אל קרבם.