המושכים בחוקים

בתחילת השנה הרימו לא מעט אנשים גבה על שמכל הצעדים הפוטנציאליים במלחמה בקטל בכבישים הועבר חוק המחייב כל בעל רכב להחזיק אפוד זוהר, שאותו הוא מחויב ללבוש בעת שהוא יוצא מן הרכב בשוליה של דרך בין-עירונית. "מה הלאה, צ'קלקה לכל ישבן" היה רק אחד מן הטוקבקים הציניים שהציפו את אתרי האינטרנט אז. הציניות כמובן לא שינתה את הגזירה. חוק הוא חוק, וכל בעל רכב אולץ לשלם מכיסו קנס של 30 שקלים בעבור המוצר. תכפילו את זה במשהו כמו 2.5 מיליון כלי רכב הנעים על כבישי ישראל ותקבלו קופון שמן מאוד שמישהו גזר כאן על חשבון הפוביה הלאומית.

המישהו הזה היא חברת 3M, המייצרת את המוצר המנצנץ, ואשר החליטה באותו זמן לנקוט טקטיקת חדירה לשוק שונה מזו המקובלת. במקום להשקיע סכומי עתק בקמפיינים מסחררים בטלוויזיה ובעיתונות, היא הלכה מראש על כל הקופה: שינוי חקיקה, שמעניק משמעות חדשה למושג "קהל שבוי". על יישום המהלך הופקד הלוביסט אמיר גלעד, ששידל בתחילה את שר התחבורה דאז אביגדור ליברמן לתמוך במהלך. "השר קלט מהר שזה יכול להיות נהדר, ולחסוך מתים". אבל אז, אומר גלעד, המציאות הפוליטית גברה וליברמן פוטר מהממשלה על-ידי שרון. הטיפול ביוזמה הועבר לח"כ גלעד ארדן, מי שעמד בראש ועדת המשנה למלחמה בתאונות דרכים. בתוך שנה וחצי בלבד העביר ארדן את החוק וחייב את כולנו לפנות מקום בתא הכפפות. "העבודה שלנו מבוססת על מה שאנחנו קוראים משולש הזהב: אינטרס מסחרי-פוליטי-ציבורי", מסביר גלעד את דרכי הפעולה מאחורי הקלעים של עולם הלובינג. "כשבא אלינו איש עסקים שרוצה לקדם משהו, אנחנו מחפשים את האינטרס הציבורי ואת האינטרס הפוליטי, ומחברים ביניהם. אצל חברת 3M, שכמו כל חברה אמריקנית מחזיקה גם חברת לובינג, הלכנו הפוך. התחלנו מחיפוש של אינטרס ציבורי שיכול להיקשר לחברה. עשינו עבודת מחקר וגילינו שבספרד חוקק חוק המחייב לבישת אפודים זוהרים בשולי הדרך, ובתוך שנה אחת 50% מהנפגעים בשולי הדרך נחסכו".

והחברה שאתה מייצג גרפה מיליוני שקלים.

"זה טוב לאינטרס הציבורי. זה כמו שיש לובינג לחברות התרופות ובאים על זה בטענות. בואי נדמיין שלא היה לובינג לחברות תרופות, כמה תרופות שהיום בתוך הסל לא היו נמצאות שם? תרופות שאנשים חולים מתים כדי לקבל עוד מיליון שקל בסל. לפני כמה שנים הייתה תוספת של 40 מיליון שקל בשנה ועשו וואו, עכשיו התוספת לסל היא של מאות מיליוני שקלים. נכון שחברות התרופות נהנות, אבל זה גם העלה את האינטרס הציבורי. אם לא היה שילוב בין אינטרס ציבורי לעסקי, היינו נמצאים במקום של מדינות אחרות".

חפש את האינטרס

איש לא משלה את עצמו שקמפיין הלובינג של האפודים הזוהרים הוא היחיד שבו חברו להם אינטרסים כלכליים של חברה מסוימת עם אינטרסים פוליטיים של חבר כנסת. כאלה יש בלי סוף, אבל העובדה שגלעד חושף כאן את המהלך הפוליטי שמאחורי האינטרס העסקי היא לא עניין של מה בכך. מדובר בצעד נדיר בעולם הלובינג. נדיר כדי פליאה, היות שאחד מחוקי היסוד של התעשייה הזו נוגע באינטימיות ובחשאיות שבה היא מתנהלת. חשיפה, מאמינים שם, מזיקה לקליינט יותר מאשר היא מועילה. את האינטרסים הנסתרים מעדיפים בדרך כלל להשאיר כך, בצל.

עם זאת, נדיר למצוא היום גוף עסקי גדול בארץ, או איגוד של ארגונים, שאינו מחזיק לצד עורך הדין, רואה החשבון ויועץ התקשורת גם לוביסט צמוד, שמנהל את האינטרסים מול הממסד. לא תמיד מדובר באינטרסים כה מוחצנים כמו בסוגיית האפוד הזוהר, שבה חברת 3M נמנתה עם לקוחותיו של גלעד ומהווה המרוויחה הישירה, אבל אם מחפשים טוב מספיק מוצאים אותם. מדוע, למשל, חברת הוט תומכת בניידות המספרים? לכאורה, אינטרס של משרד התקשורת נגד חברות הסלולר. התשובה היא שכאשר תהיה ניידות מספרים יוכלו גם מנויי הטלוויזיה של הוט, שרוצים גם את שירותי הטלפוניה של החברה, לעבור אליה עם מספרם הקודם מבזק, מה שמהווה היום חסם גדול מאוד בפני מעבר. או מדוע קידמה חברת הדלק פז התרת מכירת תרופות ללא מרשם גם מעבר לדלפק הרוקחים? משום שבחברה של צדיק בינו מעוניינים לקחת את צרכני התרופות צעד אחד רחוק יותר, אל רשת חנויות הנוחות שלהם yellow. מאבק שהצליח, אגב.

ואגב תעשיית תרופות, זה שנים שהיא נחשבת לאחד המעסיקים הגדולים של תעשיית הלובינג העולמית והמקומית גם יחד. יותר מכולם היא תלויה ברגולציה מקומית וגלובלית: החל באישור שלבי הפיתוח והניסוי של התרופות, דרך הכנסתן לשוק, ובסופו של דבר ההצטרפות לסל התרופות הממלכתי. לכן, למשל, במשך שנים השקיעה טבע בטיפוח יחסיה עם הממשל הישראלי. במשך הרבה שנים גם קטפה בזכות זה מיליוני ואולי מיליארדי דולרים. אבל בשנים האחרונות דורשים האמריקנים מהישראלים לשנות את חוקי הפטנטים המקילים קידום פיתוחים גנריים כמו אלה שטבע מתמחה בהם. האמריקנים טוענים שבארץ מקילים עם הגנריקה על חשבון מה שהם מכנים זכויות היוצרים של בעלי הפטנטים. בארץ מסרבים לשנות, וחברות כמו טבע משגשגות. זהו כנראה גם הרקע לחשיפה המוגברת שיו"ר טבע אלי הורביץ היה מוכן "לסבול" במשך כל-כך הרבה שנים. הורביץ יכול להיחשב על כן לגדול הלוביסטים של תעשיית התרופות בישראל.

במשך שנים בוצע הלובינג של תעשיית התרופות על-ידי מנהלי החברות העשירים הפועלים בה, עורכי הדין החזקים ורואי החשבון המקורבים אליה. שהרי נגישותם של אלה למקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת הייתה קלה יחסית. בטלפון אחד קטן, בארוחת צהריים או בדינר משפחתי, אפשר היה לסגור בשקט שינויים רגולטוריים מבוקשים. בשנים האחרונות צמחה התעשייה למישורים מקצועניים מאלה. זה החל באמצע שנות ה-90, כאשר הבג"ץ הורה למשרד הבריאות לפתוח בדיונים על סל התרופות שהיה מוקפא עד אז. המאבק על הכנסת התרופות לסל היה לאחד ממישורי האינטרס החזקים ביותר של התעשייה.

הראשונה שזיהתה את הצורך והנישה הייתה סופי קורנובסקי, שניהלה את חברת MSD בישראל. היא ביקשה להכניס לסל את תרופת הפרוסאלן לטיפול באוסטיאופורוזיס, בריחת סידן. קורנובסקי שכרה אז את שירותיהם של אורית לרנר וניר קליינר, שיסייעו להכניס את התרופה לסל. במקביל צירפה למאבק את יועצת התקשורת המקורבת לסילבן ולג'ודי שלום, עליזה זאנה. אחרי שנתיים של מאבק הסכימה המדינה לממן ב-80 מיליון שקלים את הכנסת התרופה לסל. במהלך השנתיים הללו הצטרפו חברות תרופות נוספות למשחק. מנחם שיזף, שניהל אז משרד לובינג משגשג, קידם אז את ההרצפטין, הנחשבת לתרופה השנייה שהוכנסה בשעתו לסל בעקבות פעילות לובינג.

לח"כים אין מקורות מידע

קשה להגזים, אם כן, בהשפעה העצומה שיש ללוביסטים על חברי הרשות המחוקקת. אפשר רק להתבונן על שקורה בכנסת בימי הדיונים הגדולים בוועדות. ההתקהלויות במסדרון, גודש המשתתפים בדיונים, הישיבות הקדחתניות במזנון. הלחץ והשפעה של בעלי העניין על המחוקקים הם ממש פיזיים.

על-פי נתוני הכנסת מיוני האחרון, פועלים כיום 42 שדלנים בעלי היתר כניסה קבוע למשכן. מתוכם רק שלושה שייכים לארגונים חברתיים, כל השאר הם לוביסטים מקצועיים. משרד פוליסי של בוריס קרסני, שהיה ראשון הלוביסטים המקצועיים, נחשב לגדול ולמשפיע ביותר. וישנם גם עליזה גורן ותומר עמיר, אורית לרנר ואורלי בן-שמאי (אימפקט), שמתמחות בין השאר בנושאים "ירוקים"; בהירה ברדוגו ורות פרמינגר; אמיר גלעד; דפנה כהן, שפתחה לאחרונה משרד חדש עם רוני רימון ובני כהן; ניר קליינר, קרן ברק, ענת קראוס, ישראל יהושע ואחרים.

אולם גם בכנסת מציינים כי אלה רק בעלי האישורים הקבועים. רבים אחרים נכנסים באמצעות אישורים זמניים, או הזמנות שהם מקבלים מחברי הכנסת. בפועל, מספרם של השדלנים הפועלים בכנסת גבוה בהרבה. לפי התקנות הקיימות בכנסת, על לוביסט לפעול בהיתר מיו"ר הכנסת, ולעמוד בכללים שנוגעים למהימנות המידע שהוא מספק, ולהשפעתו על הח"כים. התקנות אף מאפשרות ליו"ר הכנסת לשלול את היתר הכניסה משדלן שמפר את הכללים, אולם מי יכול לבדוק זאת? עוד לא היה חבר כנסת שהתלונן על לוביסט שהטעה או השפיע עליו לרעה. הדרך אל תוככי המשכן היא כה קלה, עד שכדי לקבל היתר כניסה קבוע, על הלוביסט להמציא אישורים של שמות הגופים שאותם הוא מייצג, החברה שבה הוא עובד, ומכתבים של שני גופים שאותם הוא מייצג, המציינים את משך העסקתו בהם.

בעבר היו מספר ניסיונות לטפל בבעיה של הנגישות יוצאת הדופן של בעלי עניין ולוביסטים אל חברי הכנסת, בהשפעה הבלתי מרוסנת שיכולה להיות להם, ובהיעדר איזונים ובלמים מסודרים. אחת הדרכים הייתה כשיו"ר הכנסת דאז, אברהם בורג, הקים את מרכז המידע והמחקר (ממ"מ) של הכנסת, שנועד לפתור את התלות הבלתי בריאה שיצרו חברי הכנסת במידע שמספקים להם הלוביסטים. "גם לאחר הקמת הממ"מ אין להם מידע אמיתי", אומרת ברדוגו. "חבר כנסת שנדרש להחליט במיליון נושאים, אין לו מקום אמיתי שמשרת אותו. כשאני באה לחבר כנסת, אעשה את מיטב התחקיר שיכול לקדם את ענייניו. נכון שהוא יגיד לי, 'את לא מביאה את הצד השני', אבל לכן יש לוביסטים שעובדים משני צדי המתרס, ומביאים לו את התמונה השלמה".

ח"כ לשעבר יוסי שריד יזם בכנסת הקודמת את החוק שאסר על מי שיש לו השפעה במפלגה לשמש כלוביסט בעבור טובת הנאה מכל סוג שהוא, קרי חברי מרכז. "הסתבר שגורמים כלכליים שכרו חברי מרכז, לאו דווקא כי חשבו שיש להם כישורים אינטלקטואליים יוצאי דופן, אלא רק בגלל העובדה שהם היו חברי מרכז", אומר שריד בציניות אופיינית. "שילחו אותם בשרים ובחברי כנסת, מתוך השערה, מבוססת כנראה, שכוחם רב להם בהשפעה, והם היו מקבלים עבור זה כסף. כך חבר מרכז הפך גם להיות פרנסה. ואז בא חבר מרכז לשר ואומר לו, למשל, צריך להמשיך בפרויקט המרכבה. מה הוא מבין בזה? אבל כשבא חבר מרכז, הוא מגיע, פותח דלתות, ואולי רוצים לרצות אותו. מכל תופעת הלוביסטים זה היה הגילוי המכוער והמסוכן - ואת זה ביערנו".

- חברי הכנסת מקבלים שוחד מבעלי עניין?

"יש דברים שידועים, היו מי שנסעו עם אגרקסקו. לא ידוע לי על אחרים. אם הייתי יודע על חברי כנסת שמקבלים שוחד, הייתי הולך למשטרה".

- עבדת עם לוביסטים?

"למה לי לדבר עם מישהו באמצעות שליח? למה לי להתנשק דרך מטפחת? אם יש בעל עניין, ולי יש עניין לשמוע, ואם זה נושא שמעניין אותי, יבוא בעל העניין וישמיע, יחשוף את עצמו, יתחייב למה שהוא אומר, נכיר אותו, נתרשם ממנו. אין לי צורך בלוביסט".

בדיון הסוער שהיה בתחילת השבוע בוועדת הכספים על תקנות ניירות ערך בנושא החיתום ועמלות הבנקים, טענה ח"כ שלי יחימוביץ' כלפי הלוביסטים הרבים שהתגודדו במקום וייצגו את הבנקים, שחבל שאת האנרגיה הגדולה הזו הם לא מפנים לנושאים חשובים כמו הזנת ילדים, שלזה אין לובי. "אני דוחה את הגישה החצי מתנשאת הזו של 'אני לא מדברת עם לוביסטים'", אומרת בלהט ברדוגו, שמייצגת בדיון את לידר. "בלי לוביסטים, בלי הניירות ששלחו לה לוביסטים, יחימוביץ' לא הייתה יודעת להגיד מילה על בנקים מול חברות חיתום. אז שלא תדבר ישירות אתי, שתקרא את הניירות שלי".

מאכערים? אין שום בעיה

למרות הצטנעותם של בכירי ענף הלובינג, שנותנים קרדיט לחברי הכנסת, חלק נכבד מהמהלכים - תיקוני חקיקה, חוקים ותקנות - ניזונים מלוביסטים, ולרוב גם מובלים על-ידיהם. די היה להביט בקלחת האינטרסים שבחשה בעת שהועברה רפורמת בכר בכנסת. הלוביסטים עבדו שם שעות נוספות: פוליסי פעלה בשירות הבנקים הגדולים, גורן-עמיר בעבור הבינוניים, ברדוגו קידמה את חברות הביטוח, ואימפקט את הברוקרים. תוסיפו לכך לוביסטים או כאלה שמתפקדים כלוביסטים, שיכול להיות שאנו כלל לא מכירים, ואשר מושכים בחוטים מאחורי הקלעים, ותקבלו את אחד הענפים הסבוכים והמרתקים כאחד.

ענף שגם גורף ריטיינר לא מבוטל, מ-5,000-3,000 דולרים כבסיס, מארגונים קטנים, ועד 10,000 דולרים בחודש שמשלמים בנקים, גופי תקשורת וחברות תרופות. על זה נהוג להוסיף "דמי הצלחה" שעשויים להגיע למאה אלף דולר פר קייס.

השאלה שנשאלת, אם כן, היא מיהו לוביסט? האם עו"ד רם כספי, שנחשב למקורב ללא-מעט גורמי השפעה הוא לוביסט? האם עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, שעושה לא מעט עבודת רגליים במשכן הכנסת הוא לוביסט? והאם חבר מרכז ליכוד או קדימה הוא לוביסט? או שמא כולם מאכערים? התשובות אינן חד-משמעיות. שלא כמו בארצות הברית, שבה מעמדם של הלוביסטים מעוגן היטב בתרבות הפוליטית וזוכה ליוקרה לא מבוטלת, בארץ הענף פרוץ יותר, וסובל מבעיות תדמית, כאילו כל לוביסט הוא אוטומטית מאכער. ואם הוא מאכער, אז כנראה שהוא גם מושחת. "כמו בכל מקום, יש בכנסת אנשים יותר טובים ופחות טובים", מסבירה דפנה כהן מרימון-כהן. "הבעיה העיקרית היא איך הדברים מתנהלים. בארצות הברית יש ללוביסטים הילה מכובדת, בניגוד ליחס האמביוולנטי שיש לנו פה".

- מה ההבדל?

"הסיבה היא שאין בארצות הברית מצב שחבר בית הנבחרים חבר בחמש ועדות, ואתה מזרז אותו להגיע להצבעה. לחבר פרלמנט בארצות הברית יש מספר עוזרים מקצועיים, לא סטודנטים, יש לו יועץ כלכלי, וכשהוא עושה שימועים יושבים העוזרים שלו מאחור עם כל הנתונים. אז כשאתה לוביסט בכזו מערכת, אתה חלק מהמכובדות שהמערכת מנהלת. פה צריך לקרוא לחבר הכנסת שיצא מוועדה אחת להגיע לשנייה, והוא מגיע באמצע וזה לא מכובד, ובסוף זה מגיע אלינו".

את עמיר המצב מדאיג הרבה יותר. "הבעיה העיקרית היא ההגדרה מיהו לוביסט", הוא אומר. "הלובינג מתחלק לייעוץ אסטרטגי ולעבודת המכירות ברצפת הייצור, שהיא הכנסת ומשרדי הממשלה. האם יעקב נאמן, שמגיע לוועדת הכלכלה ומדבר עם חברי כנסת הוא לוביסט? מה יש לבן אדם, אם הוא לא לוביסט, להגיע שלוש-ארבע פעמים בשנה לכנסת? מה הוא עושה שם אם הוא בעל עסק, כלכלן? אם הוא עושה עבודת שדולה, צריכות לחול עליו זכויות וחובות כמו עלינו.

"היתרון והחיסרון שלנו הם שיש לנו כרטיס שמציג אותנו כשדלנים. מאכערים הם תופעה מגונה, אבל אין לי בעיה איתם. הבעיה היא עם ההגדרה, עם החובות והזכויות. אין לנו מעמד מייצג רשמי. מה ההבדל בין כלכלן, עורך דין וביני? אני כלכלן במקצועי, בעל תואר שני במינהל עסקים, וככזה אין לי אף חובה, אין לי סטיגמה, ואני לא חייב גילוי נאות. אז אני אכנס עם אישור חד-יומי לכנסת ולא עם אישור קבוע".

- איפה זה מפריע לך?

"יש בעיה של התפיסה שלנו בתוך הכנסת, אצל חלק ממשרדי הממשלה, במיוחד אצל הביורוקרטיה, חלק ממזכירות הוועדה. הכוח הגדול של הלוביסטים הוא בקרב הפוליטיקאים, יש לנו חולשה משפטית ומעמדית מול הביורוקרטיה. יש דיונים שאומרים בהם 'עיתונאים בפנים, לוביסטים החוצה', על מה ולמה?"

אולי מפני שיותר מדי בעלי עניין, כמו חברי מרכז ליכוד, השתלטו על דיונים בכנסת הקודמת?

"מה שמפחיד אותי בענף זה הגידול הלא-נכון שלו. תופעת חברי המרכז היא תופעה מאוד מכוערת ולא נכונה, שהלכה עם הליכוד, אבל הם עוד יחזרו. אם עורך דין מגיע פעם-פעמיים בשנה בפני הוועדה כאורח, זה לא מדאיג. אני לא חושש מתחרות. זה תחום שאין בו בעיה של פרנסה, אין מצבים שמתחרים על לקוחות, מעולם לא ראיתי חיכוך בין לוביסטים על לקוחות. "אבל יש עורכי דין או כלכלנים שכל הזמן נמצאים שם. למשל, שלמה נחמה, סביב חוק החיתום, נפגש עם חברי כנסת, משפיע עליהם. הוא עושה עבודת לובי, וזה לגיטימי. איזה חובות ואיזה זכויות יש עליו? מה קורה אם הוא אומר לחבר כנסת מידע לא אמיתי? חבר כנסת שלוביסט הציע לו, חס וחלילה, הצעה לא הגונה, או הטעה אותו במידע, צריך לשלול מהלוביסט את רישיון הכניסה לכנסת. מה יעשו לכל השאר?"

כהן טוענת שריבוי הבוחשים בקלחת וריבוי המאכערים דווקא לא מפריע לה, להפך. "זה רק מחזק את התחום שלנו", היא אומרת. "חברה שמבינה שהיא צריכה גם לוביסט וגם מאכער, סימן שהיא מבינה מה אני יכולה לעשות עבורה. מאכער הוא עונתי. עכשיו יש את חבר הכנסת שהוא מכיר, והוא אומר, 'אני אסגור לך את זה', אנחנו משרד שבונה את עצמו על מקצוענות. אחד הדברים הכי משמעותיים זה הניסיון שצברת, כי היום אני יודעת להגיד שהכול יכול לקרות. ישבתי בדיונים עם חברות שלא האמינו שדברים יכולים להיות, וזה היה. שהחלטות התהפכו על פיהן, שהחלטות אחרות עברו".

בניסיון להסדיר את הענף, מינה בשנה שעברה יו"ר הכנסת דאז, רובי ריבלין, צוות בראשותו של דוד לב, סגן מזכיר הכנסת. הצוות קיים שלושה דיונים, ביקש תגובות וחוות דעת מלוביסטים ומאנשי אקדמיה, אולם לא הגיש את מסקנותיו. עבודת הצוות לא נמשכת כיום, לאור שינויים ארגוניים המעבירים את סמכות הטיפול בנושאי המינהל בכנסת ממזכירות הכנסת אל מנכ"ל הכנסת. ההיבטים הקשורים להתנהגות האתית של חברי הכנסת ביחסי עבודה עם שדלנים אמורים גם להידון בוועדה ציבורית להכנת כללי האתיקה בכנסת בראשות השופט זמיר.

"יש ח"כים שמתלוננים על לוביסטים שיושבים להם על האוזן", אומר דובר הכנסת גיורא פורדיס, "ויש בעיה של לוביסטים שנכנסים לוועדות, יושבים על ראשיהם של החברים, מביעים דעה. אנחנו רוצים לקבוע כללים, התחלנו בעבודה, שמענו את הלוביסטים, וזו עבודה שעוד לא הושלמה".

"אין לנו שום מינוף על ח"כ"

איך נבחר חבר כנסת על-ידי הציבור אנחנו יודעים. איך הוא נבחר להוביל קמפיין על-ידי הלוביסטים, אנחנו יודעים הרבה פחות. לציטוט אומרים לוביסטים שמדובר בבחירה מושכלת שקשורה לאג'נדה של חברי הכנסת, לתחומי העניין שלהם, וכדומה. אבל בפועל הבחירה מורכבת הרבה יותר, ומרתקת למעשה. שיקולי קידום, מאבקים פנים מפלגתיים, צורך של חבר הכנסת בחשיפה מטעמים אישיים, מהווים שיקולים לא פחות חשובים. "צריך לדאוג לזהות חבר הכנסת עם האינטרס הציבורי", מסביר גלעד. "ומובן שהוא יהיה חבר ועדה רלבנטית. יש גם שיקולים של קואליציה או אופוזיציה. אנחנו נמצאים בכנסת כל הזמן, ומכירים את הפרוצדורות, את התקנון של הכנסת. אתה צריך לדעת מה כן ומה לא. אם בחרת חבר כנסת מהקואליציה, יכולים להרוג את יוזמת החקיקה שלו בהנהלת הקואליציה, ואתה תצטרך להתחיל מהתחלה. יש חקיקות שאתה אומר, בוא נהפוך את זה למשהו שחוצה מפלגות, ניקח נציג מכל מפלגה. לובינג היום הוא נושא מורכב. אם פעם זה היה מבוסס על חבר כנסת שהוא חבר שלי, זה תם ונשלם. היום אתה צריך לבדל חבר כנסת ממש כמו מוצר שאתה מבדל בעולם הצרכנות".

"אין לנו שום מינוף על חבר כנסת", מבהיר גם עמיר. "יש אינטראקציות אישיות עם חברי כנסת, אבל לחברי כנסת יש תחומי עניין".

- אתם לא "מגדלים" חברי כנסת שיתאימו לנושאים שלכם?

"זה עוול וזילות לנו ולחברי כנסת להציג את זה ככה. לאורך כל ההיסטוריה, מתוך 120 ח"כים היו שלושים פנומנים, עוד שלושים ברמה אישית לא גבוהה, והשאר אנשים ממוצעים. שום דבר לא השתנה. זו כנסת חיובית, אבל לחברי כנסת אין יכולת אמיתית, אין להם מערך שנותן להם אינפורמציה. היום יש שבעים חברי כנסת בקואליציה, נוריד שרים, סגני שרים, ראשי ועדות - בסוף נשארים עם שלושים חברי כנסת שעל-מנת שהקואליציה תשיג רוב בהצבעות בוועדות מכריחים אותם להיות חברים בארבע-חמש ועדות. חבר כנסת לא יכול להכין את עצמו אמיתית לכל דיון, בטח לא להצבעות בוועדות. זה המבנה הגנטי של הכנסת.

"קחי את הדיון בתקנון החיתום. בשבילי, להסביר לחבר כנסת את הנושא זה עניין של שעה לפחות. מסכן, כי באמת, מי יעשה לו הרצאה על זה? מה זה חתם, מה זה הרפורמה בארצות הברית שמעתיקים, למה רשות ניירות ערך עובדת על זה עשר שנים ומביאים להצבעה בשלוש דקות? איזה שינוי עשו לפני ההצבעה כי שלמה נחמה לחץ? למה חתם צריך הון עצמי של 2.5 מיליון שקל וביטוח של חמש שנים, ולא הון עצמי של 400 מיליון שקל? מה המשמעות של כל תזוזה? הם לא יכולים לדעת. אנחנו באים עם האינטרסים שלנו, עם גילוי נאות מלא, וכל אחד מסביר את האינטרס שלו, והח"כ מקבל את התמונה".

"כשיש שחור ולבן לא צריך לוביסטים", מוסיף ארז גילהר מפוליסי. "כשמאוד ברור שאסור לעבור באור אדום, לא צריך אותי. כשאני בא למקבלי החלטות במאבק מסו