דן חלוץ ובנק לאומי הגיעו להסכם בפרשת הדלפת מכירת תיק המניות ביום הראשון למלחמה

לאחר יום שלם של סכסוכים והאשמות הדדיות, הגיעו בנק לאומי והרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, לפשרה. בנק לאומי יתרום בשם חלוץ 150 אלף שקל לרווחת הקהילה "לכל גוף או ארגון שיקבע חלוץ". הבנק מפרסם התנצלות על עוגמת הנפש שנגרמה לרמטכ"ל לשעבר, וזה נוסח ההתנצלות: "הבנק מביע צער על כך שמידע בנקאי בנוגע לחלוץ פורסם באופן חלקי, מגמתי ומסולף, בדרך שגרמה נזק בלתי מוצדק לחלוץ ולשמו הטוב. על אף שבבדיקות שערך הבנק, לא אותר מדליף לעיתונות מקרב עובדי הבנק, הבנק מביע את התנצלותו על האירוע כולו".

היום, לאחר שהמו"מ בין הצדדים לא עלה יפה, איים חלוץ להגיש תביעה נגד הבנק. לאומי לא נרתע וטען: "נציג את עמדתנו המפורטת ככל שיידרש בבית המשפט".

בשבועיים האחרונים ניהלו הצדדים משא ומתן שקט, שבמהלכו דרשו פרקליטיו של חלוץ, עוה"ד שמואל אוסלנדר וליאור דגן ממשרד אוסלנדר-שלו, לפצות אותו בגין עוגמת נפש, עקב הדלפת המכירה של תיק ניירות הערך שלו ל"מעריב".

תחילה, שיגרו פרקליטיו של הרמטכ"ל לשעבר מכתב ובו דרישה לפיצוי, מבלי לנקוב בסכום, במטרה להתחיל מו"מ. זאת מאחר שמטבע הדברים מדובר בנזק שקשה לכמת אותו. במסגרת חליפת המכתבים בין הצדדים, דרש חלוץ סכום של 700 אלף שקל. הבנק דחה את הדרישה, ואז הציעו פרקליטיו להסתפק גם ב-400 אלף שקל. ואולם, בלאומי דחו גם דרישה זו.

בשלב זה, שיגרו עוה"ד אוסלנדר ודגן טיוטת תביעה, כדי להבהיר לבנק את רצינות כוונותיהם, ובה נקבו בסכום של יותר ממיליון שקל. עו"ד אוסלנדר אמר ל"גלובס", כי במו"מ שלאחר הטיוטה היה חלוץ הראשון להציע שהסכום שיקבל יילך כתרומה למוסד ציבורי לפי בחירתו.

בבנק טוענים מנגד, כי אף שלאומי סבור כי האחריות להדלפה אינה חלה עליו, הוא הציע כפשרה לתרום "כמחווה של רצון טוב" סכום שיוסכם על הצדדים לטובת קרן לב"י. לטענת בנק לאומי, חלוץ סירב להצעת הבנק, וביקש שהסכום שייקבע יועבר לחשבונו.

עו"ד אוסלנדר האשים את הבנק בהדלפה. "הנהלת הבנק לא החליטה להדליף לעיתונות, אבל גם כעת פרטי המו"מ הגיעו לאותו עיתון ולאותו עיתונאי, וכנראה שאותו גורם מדליף לו. בלאומי לא הצליחו לשמור את המידע הבנקאי בסוד ועכשיו אינם מצליחים לשמור את המו"מ בסוד. זה ארגון גדול מדי".

אוסלנדר אמר כי "מה שמרגיז הוא שהבנק הוציא הודעה שההדלפה לא יצאה ממנו וזה קשקוש כמובן. דו"ח הבדיקה שלהם מלמד שלפחות 30 איש ידעו כמעט מיידית על מכירת המניות של חלוץ, 13 מהם אינם מהסניף, וחמישה מהם כלל אינם מעובדי הבנק. הם איבדו שליטה לגמרי על זרימת המידע, זה היה בתפוצת נאט"ו. במקום להתייחס לזה כאל סודיות בנקאית, התייחסו לזה כאל פיסת רכילות".

מרגע שהמידע יצא מידי הבנק והגיע לאנשים שאינם מעובדיו, טען אוסלנדר, הבנק איבד עליו שליטה וזה כל שחלוץ יידרש להוכיח בתביעה אזרחית. לטענתו, הוא יודע את זהות חלק מהאנשים שהמידע הגיע לידיהם. "החוליה האחרונה של מי מסר לעיתונאי אינה חשובה. אחרי שהסוסים ברחו, אתה יכול לסגור את האורווה עד מחר".

פרקליטו של הרמטכ"ל לשעבר אינו מתרגש גם מדברי מקורבים לפרשה, שלפיהם עדיף לו שלא לתבוע, כי בבית המשפט עלולים להיחשף פרטים שאינם ידועים עדיין לציבור. "מה יעשו, יחשפו עליו עוד מידע בנקאי? אלה איומי סרק", הוא אומר.

עוגמת הנפש של חלוץ נגרמה מהדלפה לתקשורת של פעולות שביצע בחשבונו האישי. באוגוסט חשף "מעריב", כי ביום הראשון למלחמת לבנון השנייה, בצהרי היום שבו נחטפו שני חיילי צה"ל ובעוד הצבא נערך למהלך מלחמתי ועסוק בהכנות מבצעיות, שוחח חלוץ עם יועץ ההשקעות שלו בסניף, והורה לו לממש את תיק ניירות הערך שלו, בשווי של כ-150,000 שקל. בדיעבד, המימוש גרם לחלוץ הפסד כספי ניכר.

לאחר הפרשה חקר בנק לאומי את האירוע באמצעות חברת חקירות חיצונית, והגיע למסקנה כי מקור ההדלפה אינו בבנק ובעובדיו. בבדיקה, שהוגדרה רצינית ומעמיקה, נבדקו כל העובדים שהיו חשופים למידע. הבדיקה כללה גם בדיקות פוליגרף שביצעה חברה מתמחה.