שמוליק קורן, מנכ"ל בי.או.אס: "פעם דיברנו רק על פוטנציאל - היום החברה סולידית עם ביזנס רווחי"

בשנתיים האחרונות ביצעה חברת בי.או.אס לא מעט מהלכים שמטרתם אחת: בניית חברה יציבה ורווחית הממוקדת בתחום ה-RFID (ראו מסגרת נפרדת). בסוף 2006 הוחלף המנכ"ל, כששמואל (שמוליק) קורן נכנס לתפקיד במקום אדיב ברוך; עוד קודם לכן, מכרה החברה חטיבות שלא היו קשורות לתחום הליבה שלה, וכן שיפרה את מאזנה, כשהמירה חוב למניות וביצעה הנפקה פרטית והנפקת זכויות, בהן גייסה 5 מיליון דולר. עכשיו מגיע השלב הבא - רכישת חברה, שאמורה להכפיל את המחזור של בי.או.אס כבר ב-2008.

אמנם החברה עדיין לא הגיעה לרווחיות בשורה התחתונה אך קורן, ויו"ר החברה אדוארד קוקרמן, כבר מרגישים יותר בנוח לדבר על המהלכים שנעשו ועל התוכניות של החברה בעתיד. "עשינו מספר מהלכים שאפשרו להעמיד חברה סולידית, עם ביזנס רווחי ברמת התפעול", אומר קורן. "יש לנו היום ערך מוסף שאין לחברות אחרות. בי.או.אס היא חברת תוכנה במהותה, והיום אנחנו מתמקדים במתן פתרון מלא בתחום ה-RFID, המיועד להחליף את טכנולוגיית הבר-קוד. אנחנו מסוגלים לתת ללקוח פתרון שכולל גם חומרה, גם תוכנה וגם הטמעה, ולחסוך לו את כל הבלגן שכרוך בעבודה עם ספקים שונים".

בתחום התעופה, שם ה-RFID משמש למעקב ומידע על טיפול במטוסים, בי.או.אס תתרחב עם רכישת חברת Summit Radio Corp תמורת עד 5.5 מיליון דולר, עליה הודיעה בשבוע שעבר. "מדובר בעסקה אסטרטגית שתיצור לנו סינרגיה ותחזק אותנו ב-RFID, וזו קפיצת מדרגה משמעותית", אומר קוקרמן. קורן מציין שמנכ"ל החברה הנרכשת יישאר בחברה לפחות בחמש השנים הקרובות.

קורן וקוקרמן מציינים את חשיבות הקירבה ללקוח בשוק ה-RFID, כך שהשלב הבא באסטרטגיית הצמיחה הוא למצוא ערוץ מכירה בארה"ב, והחברה בוחנת אפשרויות שם. כיום, מכירות ה-RFID מהוות רק 5% מהכנסות החברה, קצב שנתי של כמיליון דולר, אך לדברי קוקרמן הן צומחות בקצב מהיר. "גם הפעילויות האחרות שלנו, הרכיבים האלקטרוניים והתוכנה, תומכות ב-RFID", הוא אומר. "הביקוש נמצא, ואנחנו רק צריכים להתאים את ההיצע". קורן מעריך שבעתיד אחוז גדול מההכנסות יגיעו מה-RFID ומתחומים הקשורים אליו, ומציין שכ-80% ממותגי החומרה ב-RFID שנמכרים בישראל מקורם בחברה הבת, אודם.

לבי.או.אס יש בעלות מלאה באודם, המהווה את חטיבת הרכיבים האלקטרוניים של החברה. במקביל, יש לבי.או.אס אחזקות בשתי חברות נוספות - 15% בחברת New World Brands, לה היא מכרה את פעילות ה-VoIP שלה, ו-7% בחברת Surf מתחום עיבוד המדיה. מדובר באחזקות שנובעות מהעבר של החברה. "אין לנו שום אינטרס להחזיק בחברות, אבל גם לא עשינו שום ניסיון אקטיבי למכור", אומר קורן. "הן לא חלק מהאסטרטגיה שלנו, ואנחנו מקדישים לכך מעט מאוד תשומת לב".

מה היו הטעויות שנעשו בחברה בעבר?

קוקרמן (צוחק): "הטעות היא הפסדים צבורים של 40 מיליון דולר. וברצינות, היינו צריכים לנקות את השולחן מעסק שהפסיד המון כסף. בי.או.אס השקיעה את כל המשאבים שלה בתעשייה שמרוכזת בידי גופים גדולים (תחום התוכנה), ולא יכולנו להתמודד. לקח לנו הרבה זמן למכור את הנכסים, וזה היה תהליך קשה".

מול מי אתם מתחרים בשוק ה-RFID?

קורן: "בעולם יש לא מעט מתחרים שמתמקצעים באפליקציה מסוימת - ספורט, בריאות וכדומה. בארץ, אחרי הרכישה נהיה שחקן גדול".

כיום מהוות הכנסות בי.או.אס בישראל כמעט 70% מסך הכנסות החברה. קוקרמן אומר שהשוק הישראלי הוא למעשה מעבדה שבה בוחנת החברה את הביקושים למוצרי ה-RFID, וקורן מוסיף: "מנוע הצמיחה העיקרי שלנו הוא לצאת מגבולות ישראל, שם מדובר בשוק גדול ומפותח בהרבה".

במה עדיפה טכנולוגיית ה-RFID על טכנולוגיות אחרות?

קורן: "היום העולם בנוי על בר-קוד, שהיא טכנולוגיה ישנה יותר. ה-RFID יחליף אותה, כי התגים יהיו זולים בהרבה מהבר-קוד ויעלו כ-4-5 סנט, כך שיחס העלות-תועלת יהיה מדהים".

קוקרמן: "הבר-קוד הוא מוצר פחות חכם. לא ניתן לעדכן בו נתונים, אלא באופן ידני". טכנולוגיה אלטרנטיבית אחרת היא כרטיסים חכמים ללא מגע, אך היא נחשבת ליקרה יותר מה-RFID.

בעלת המניות העיקרית בבי.או.אס היא קרן קטליסט, שקוקרמן מכהן כמנכ"ל שלה, והיא נכנסה להשקעה בחברה ב-2003 לאחר מאבק שליטה בין המייסד והמנכ"ל-דאז, ישראל גל, לבין קבוצה בראשות אבירם ורטהיים ואהרון דוברת. "הקרן התחילה ב-2000, ואנחנו מנהלים את הקרן במעורבות אמיתית בחברות שמשקיעים בהן", מסביר קוקרמן, שמציין כי מ-2000 היו לקרן 11 השקעות ושישה אקזיטים, מתוכם שלושה של חברות שעברו Turnaround. "בי.או.אס היא פוטנציאל להצלחה אדירה מבחינת קטליסט", אומר קוקרמן. "עברנו איתה ארגון מחדש. כשנכנסנו להשקעה היה לחברה מחזור של 6 מיליון דולר והפסדים מצטברים של 40 מיליון דולר, והיום היא מוכרת מעל 20 מיליון דולר בשנה ומאוזנת".

קוקרמן מדגיש שלמרות שהקרן נמצאת בסוף חייה, היא השקיעה שוב בהנפקת הזכויות האחרונה כמיליון דולר, מהלך של הבעת אמון בפוטנציאל החברה. גורם אחר שנכנס להשקעה בבי.או.אס הוא דש אייפקס, שמחזיק ב-8.5% ממניות החברה. ומה לגבי משקיעים נוספים, האם בי.או.אס מתכננת לצאת לרוד-שואו? "כל עוד היה ארגון חדש לא עשינו הרבה רעש", אומר קוקרמן. "עכשיו, כשעברנו את התקופה של הבנייה מחדש וההתאוששות, יותר קל לדבר עם קהל המשקיעים". קורן מוסיף שהחברה מחפשת הזדמנויות רכישה בשוק האמריקני, ואם וכאשר זו תתרחש, תיווצר מסה קריטית שתעלה את החברה על הרדאר של האנליסטים. כיום, אין אף בית השקעות שמסקר את בי.או.אס.

חוסר העניין של המשקיעים בחברה מתבטא גם במחזורי מסחר לא גבוהים וגם בעובדה שהמניה נעה סביב מחיר של 2.3-2.8 דולר כבר למעלה משנתיים. "המחיר מאוד אטרקטיבי בעיניי", אומר קוקרמן.

השניים מעריכים שבי.או.אס תוכל לרשום ב-2008 הכנסות של כ-55 מיליון דולר (כולל גידול באמצעות רכישות), ולהגיע לרווח של 2.5-3 מיליון דולר. "היעד שלנו הוא להיות חברה רווחית, וזה הכיוון שלנו", אומר קורן. "אנחנו לא רוצים לחזור לימים שהחברה שרפה מזומנים, ורק דיברה כל הזמן על 'פוטנציאל, פוטנציאל'".

הרכישה, הצמיחה בהכנסות והמעבר לרווח לא אמורים, להערכתכם, להשפיע על מחיר המניה?

קורן: "אנחנו מאמינים שהשוק יבין מהר מאוד את המצב. השוק לא טיפש".

קוקרמן: "כל אחד יכול לעשות את המתמטיקה. חברות RFID נסחרות בדרך כלל במכפיל של 4-5, והפוטנציאל מאוד מושך".

בי.או.אס יכולה להיות יעד לרכישה, לחברה שתרצה להיכנס לתחום?

קורן: "אני מאמין שכן, אבל זה לא יקרה ב-2008. תוך שנתיים-שלוש, שחקן גדול שירצה להיכנס לתחום יחפש חברה מסודרת עם טכנולוגיה ויכולת, ובי.או.אס כחברה ציבורית - שבה הכל מדווח וידוע - תהיה יעד".

"מוצר טיפש הופך לחכם בעזרת RFID"

ה-RFID ( (Radio Frequency Identification, תחום המיקוד של בי.או.אס, היא טכנולוגיה המיועדת להחליף את הבר-קוד. "מוצר טיפש הופך לחכם בעזרת ה-RFID", מסביר היו"ר קוקרמן. "לדוגמה, ניתן להצמיד תג RFID לפח אשפה, וכך העירייה יודעת לחייב את התושבים לפי כמות האשפה שהם מייצרים".

בי.או.אס אכן מתמקדת בתחום איסוף האשפה, אותו היא רואה כאחד משלושה מנועי הצמיחה שלה, כשהשניים הנוספים הם תחום התעופה וה-Health Care, גם לבני אדם וגם לבעלי חיים. תגי ה-RFID עוקבים למשל אחרי פרות, כדי למנוע את הפצת מחלת הפרה המשוגעת.

"אנחנו מתמקדים בשווקים שיש בהם רגולציה, כי הרגולציה יוצרת ביקוש", אומר קוקרמן. "הרגולטור מגדיר סטנדרט. אם וול-מארט תחייב את כל הספקים לעבוד עם RFID, וקוקה-קולה לא תסכים, עדיין ימכרו קוקה-קולה בוול-מארט. לעומת זאת, אם ה-FDA אומר שחייבים לשים תגי RFID על כל תרופה כדי למנוע זיופים ופקיעת תוקף, אז אין ברירה וכל היצרנים חייבים להתאים את עצמם".