מחזה של לובשי מדים המופיעים בפרסומות לחברות עסקיות מעטר את מסכי הטלוויזיה לעתים תכופות. הרקע והקונספט משתנים, אך מוטיב החיוך המרוח על פניהם, כומתת לוחם לכותפתם, ומבט רומנטי שכולו סיפוק צרכני פורץ את גבולות מסך הטלוויזיה, חוזר שוב ושוב.
הפנייה לשוק החיילים, בגלוי, הנה רק חלק ממערך צרכני שלם המגובה בתחושת שליחות מטעם החברות. ציונות צרכנית או שליחות וולנטרית מעודדים יותר ויותר חברות עסקיות לאמץ יחידות לוחמות, כך שיותר ממאה חברות לוקחות חלק ביוזמת האימוץ.
החיילים, מצדם, מדושני עונג, לא בהכרח טורחים לתהות על קנקנה של התרומה. שולחנות ועליהם מגוון קערות חומוס לניגוב בתום מסע מפרך בהחלט משאירים טעם של עוד, ותחושת הערכה בקרב הלוחמים.
השם סמי עופר, אם ייזרק לחלל האוויר בשיחת חולין בקרב לוחמי הקומנדו הימי, לאחר טבילת בוקר, יעורר תגובות נלהבות. "אנחנו לא יודעים להגדיר מה סך השקעה", מעיד סמ"ר ש', לוחם בשייטת 13, המאומצת על־ידי עופר. "אבל כן יודעים על החוסר בתקציבים. רק חישוב העלות של כלי שיט, או של הדלק, ממחיש את העלויות שהצבא מתעסק בהן. ויש חוסר. אז ישנו חדר הזיכרון שהוא הקים, והתרומה של מלגה בסך 30 אלף שקל שכל לוחם ביחידה מקבל עם שחרורו. איך אפשר לבקר את זה? זו תרומה. אין בזה טעם לפגם, בוודאי לא מצדנו. זה אדם שהשקיע את חייו ביחידה, והצבא צריך את הכסף הזה, אז מה רע בתיווך?"
עופר, שהחל את הקשר עם השייטת ב־1997, הוא התורם המוכר ביותר של עמותת עטלף. הוא הקים קרן מלגות לבוגרי יחידת העלית, למימון לימודים אקדמיים, ושיפץ בסכומים לא ידועים את האודיטוריום בבסיס לוחמי השייטת, וכן את מגרשי הכדורגל, הכדורסל והטניס, ואת חדרי הכושר והסאונה במקום.
עופר, מצדו, נכח בטקס סוף המסלול היוקרתי האחרון של לוחמי היחידה, במקום שמור בקהל, לצד מפקד פיקוד הדרום, האלוף יואב גלנט, בוגר היחידה, ולצד שר הביטחון. אישור הגעה לטקס, בקרב יודעי דבר, אינו עניין של מה בכך, בוודאי ובוודאי כניסה לבסיס המסווג.
הוכחה למקור התרומה אפשר לראות גם בשלט המעיד על תרומת עופר ליד הזיכרון. "אנחנו יודעים מי התורם, כי כשמקבלים מתנות, בגדי ספורט או שי לחג, מצוין שזה מתנת סמי עופר", מסביר סמ"ר (במיל') ג', ששירת גם הוא ביחידה. "גם המלגה היא מטעם עמותת עטלף, אבל בסופו של דבר זה לא מזיק. המחיר הוא פעוט, למי זה מפריע שהוא ישב בטקסים שלנו?"
פז"מיקים הולכים לשטראוס
בפלס"ר גולני בחרו החיילים להשתמש בהטבות הלוגיסטיות והקולינריות מטעם החברות האזרחיות כצו'פר המוענק לפלח חיילים מסוים בלבד, בהתאם לפרשנותם. "אחרי תקופה של שמונה חודשים לערך בפלוגה, כשאתה נחשב לוותיק ביחידה, ניתנת לך הפריבילגיה להגיע למפעל הגלידות", מעיד סמל שי, המשרת כלוחם בפלס"ר המאומץ על־ידי שטראוס.
"בכל סוף־שבוע נשלחת נציגות של חיילים וותיקים למפעל הממוקם קרוב אלינו, בין עכו לנהריה, להעמיס כמות ארגזים מלאים בגלידות מכל הסוגים, שהמפעל מספק. בפעם האחרונה שנשלחתי לשם, הבאנו לפחות עשרה ארגזים. בסופי־שבוע שבהם אנחנו סוגרים כוננות, הכמות אפילו עולה. אני לא יודע אם הם תורמים כספים למימון אירועים או נופשונים ליחידה, אנחנו בטח לא נבקש, אבל כל יוזמה כזו מתקבלת בברכה".
החיילים בפלוגה מספרים על מקררים מלאי גלידות, ועל פורקן מתוק לאחר פעילות מבצעית. הטענה - שלפיה "קונים אותם בזול", ושהם מהווים חלומו הרטוב של כל פרסומאי השואף לקבל פילוח מדויק של גיל, צרכים דומים והומוגניים, וקריטריונים נוספים שפלח החיילים מספק כשפן ניסיונות - אינה מרתיעה אותם. "שטראוס עושה מצווה", טוענת מוהר, בתפקידה האחרון מדריכת חי"ר בפלס"ר גולני.
"החבר'ה האלה חיים יומיום קשה, מורכב, במסלולי ההכשרה ולאחר מכן. אם חברה מרימה יוזמה כזו, מגיע לה הפרסום החיובי, וזה מחיר זעום. החברה מימנה הקמה של פינת ישיבה לחיילים, בשטח הבסיס. אני לא רואה בזה חדירה מוגזמת לשטח הצבא, והם בטח לא מתלוננים על הפינוק המגוון. להפך - אנחנו מפרגנים.
אצל 'עורב גולני', השכנה לפלס"ר, אמנם אין גלידות, אבל יש פריטי לבוש ונעליים המסופקים תדיר מטעם טימברלנד, המאמצת.
גם חיילי שייטת הסטיל"ים אינם יכולים לטעות במקור התרומה. "נקניקים שאין להשיגם בסופרמרקט, ועוד מיני בשרים שאין כמותם, שכבו אצלנו באחסון במקרר הספינה", משחזר סג"ם נמרוד, ששירת בתפקידו האחרון כלוחם בשייטת הסטי"לים, את היום שבו הפכה זוגלובק לחלק אינטגרלי מנוף חייו של לוחם הסטי"ל. "אף אחד לא גמר את המלאי, וכבר לא יכולנו להכיל את כמות הנקניקים. מצאנו פתרונות יצירתיים, פסטה עם נקניק, סלט נקניק ועוד. זה סופק חופשי־חודשי כל הזמן".
הלוחמים בספינה החליטו להוות דוגמה אישית לחבריהם, ולחלוק עם שאר הברואים את מזלם. "כבר התחלנו להשתמש בנקניק בפעילות מבצעית", מספר נמרוד. "בהפלגה באזור עזה, למשל, ראינו כריש. אז זרקנו חתיכות נקניק מעבר לספינה, על־מנת שיתקרב. האם זה הצליח? אני לא בטוח, הייתי על ההגה באותו זמן, לא בתפקיד 'אחראי נקניק'".
זוגלובק, כמו מותגים ישראליים בולטים אחרים, מקיים קשר מתמשך עם הצבא. הציניקנים יאמרו שכל מבצע כזה מלווה במסע יחסי ציבור ובפרסום עצמי. האם הלוחמים חשו חלק ממערך פרסומי משומן? לא בהכרח. "אנחנו בטח לא העלינו להם את המכירות, גם אם כחיילים אנחנו מהווים פלח שוק גדול וניכר", אומר נמרוד. "ביחס לכמות הנקניקים שסופקה, קשה לחשוב בכלל על נקניק כשאתה חוזר הביתה אחרי הפלגות. אולי היינו צריכים לחזות את זה מראש, נקניק במערכה הראשונה יעיד על חוסר התיאבון במערכה האחרונה".
אנחנו לא אטרקטיביים?
להלן רשימה של יחידות, הממתינות עדיין לאימוץ במסגרת "אמץ לוחם":
אגדי נ"מ צפון, מרכז ודרום (חיל האוויר)
בסיס טירונים הנדסה, בית ספר לתותחנים, בית ספר למקצועות החי"ר (מפקדת זרוע היבשה)
עוצבת הגולן והחרמון, עוצבת חירם, עוצבת ברעם (פיקוד צפון)
חטיבה מרחבית צפונית וחטיבה מרחבית דרומית (פיקוד מרכז)
עוצבת עקבות ברזל (שריון)
עוצבת עמוד האש (תותחנים)
הכתבה המלאה מתפרסמת היום במגזין G של "גלובס"
[הרחבה במהדורה המודפסת] [לעיתון הדיגיטלי]
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
