"קרנות גידור זה פשוט מקצוע יהודי"

הדוברים על הבמה מעבירים שקופית אחר שקופית: מדדים המוכיחים שישראל נעשית ענייה יותר, עם הרבה יותר אוכלוסיה ותפוקה נמוכה מדי למועסק, ותיכף צריך לעשות משהו קריטי לתקן ולהזרים חמצן בדמות מקור חדש של הון. כשמגיע תורו של הדובר האחרון הוא מתחיל את דבריו בהתנצלות מחויכת. לא עשיתי מחקר, אין לי שום נתונים. את הזכות לדבר על החזון שישראל תהפוך למרכז פיננסי עולמי, חזונו של מנכ"ל האוצר ירום אריאב, קנה טל קינן בזכות העובדה הפשוטה: הוא כבר עושה את זה, ומוכיח שהדבר אפשרי. קינן, העומד בראש חברת ניהול ההשקעות KCPS, בלתי מוכר עדיין לרבים בנוף הכלכלי המקומי, אולם הוא מנהל ממגדל עזריאלי בתל-אביב כ-500 מיליון דולר. על-כן מופנים אליו כל המבטים במושב על הרפורמות הפיננסיות בישראל, שנערך בכנס הגלובלי של מכון מילקן, בשיתוף "גלובס", כאשר הוא אומר "תראו, קרנות גידור זה פשוט מקצוע יהודי". לכן גם ביקש ממנו אריאב להיות אחד היועצים המלווים את הוועדה שהקים לבדיקת הנושא.

קשה לדעת כמה קרנות גידור יש בארץ היום בדיוק, כי הן לא נוהגות להתבלט. ההערכה היא שיש כ-15 קרנות כאלו, המנהלות, כולן יחד, פחות מעשרה מיליארד דולר. בתחום קרנות ההשקעה, הן הפריווט אקוויטי והן ההון סיכון, יש עשרות. בתחום הפריווט אקווטי, בין הגדולות ניתן למנות את מרקסטון, פימי ואייפקס. בין הבינוניות את סקיי, שמרוק ו-KCPS. בסך-הכל, לא הרבה. האם נראה יום אחד כספים גדולים מרחבי העולם מתנהלים מתל-אביב, בסגנון סינגפור או אירלנד? זה לפחות החזון שמוביל היום האוצר.

לבנות משהו בישראל

קינן, יליד אמריקה ממוצא ישראלי, עלה לישראל בגיל 20, שירת שמונה שנים בחיל האוויר, כטייס F16 עבר לבוסטון, ולפני שנים אחדות חזר לישראל והיה לשותף בקרן הון הסיכון גיזה. מאחורי האותיות מסתתרים, מלבדו, סנדר כהן, ג'יי פומרנץ, בנקאי השקעות מוביל מוולסטריט אשר "עשה עלייה" והפך דירקטור בבנק הפועלים, ודיוויד שטיינהארט, בנו של הבנקאי היהודי מייקל שטיינהארט, אשר היה אחד מ"בעלי המניות האמריקניים" של בנק הפועלים, עד שבעלת השליטה שרי אריסון רכשה מהם את חלקם. את שטיינהארט הבן הכיר עוד כששניהם היו ילדים יהודים-אמריקנים שנוסעים בגיל 15 למחנה. את האב הכיר כאשר נשלח על-ידי חיל האוויר להרצות בפני יהודים אמריקנים, והוא גם זה שעודד אותם כאשר החל להתבשל הרעיון "לבנות משהו בישראל". ג'יי פומרנץ הצטרף אחר-כך, כאשר ביקשו ממנו לשבת בוועדה המייעצת, "כי ממילא אתה בא לתל-אביב בשביל ישיבות הדירקטוריון של הבנק", והוא התלהב ונכנס כשותף.

מה שהם בנו היא חברת ניהול נכסים שעסקיה מתחלקים לשתי קבוצות. האחת היא קבוצה התופרת חליפות פיננסיות עבור מוסדות פיננסיים גדולים בישראל, חברות ביטוח, קרנות פנסיה, וגם לנכסיהן של כמה משפחות עתירות ממון, חלקן ישראליות וחלקן לא, שכמובן שומרות על פרטיותן. עבור הגופים הללו בונים פתרונות כמו גידור מורכב, כדי להגן עליהם מפני חשיפה למטבע, ואסטרטגיות הגנה נוספות, על-פי מידת הסיכון שבה הם נתונים בעסקיהם. למשל, עבור חברת ביטוח מסוימת הם מנהלים אסטרטגיית חשיפה למניות אמריקניות. "היו להם הרבה מאוד דאגות שקשורות בוועדת ההשקעות וברגולציה, והם לא מצאו דרך מספיק טובה כדי לפתור את העניין בפתרון שנמצא על המדף", מסביר קינן. עבורם הקימו קרן תפורה אישית, המנוהלת בפועל בידי קבוצה מתמחה בארצות-הברית. גם גאון שוקי הון ביקשה מהם לנהל עבורה שתי קרנות המשקיעות בניירות ערך זרים.

הקבוצה השנייה של עסקיהם הוא ניהול קרנות. אחת מהן היא קרן גידור גלובלית, המפוזרת בתחומים רבים, החל ממטבע ונגזרות ועד נכסים וסחורות. את הימים האלה מתמצת קינן במלים: "כדי לשמור על יציבות צריך פעילות עצבנית מאוד. יש קרנות גידור שחטפו מכות איומות ברבעון האחרון. אנחנו מרוויחים כסף באורח עקבי ויציב. אמנם לא בהיקפים היסטריים, אבל אם מצליחים לבלום את הזעזועים של התקופה הזאת, אפשר לבלום כל זעזוע".

הקרן השנייה היא קרן פריווט אקוויטי, הקונה שליטה בחברות ומנסה להוסיף להן ערך ואז למכור אותן. בין הרכישות: חברה ישראלית בשם FIS, המספקת שירותים לתעשיית ביטוח החיים, ופועלת במערב אירופה, ומאז הרכישה גם בשוק האמריקני ובשוק ההודי; חברת דנאל, המספקת שירותים סיעודיים; וחברת בראנד תעשיות מירוחם, העושה מבני מתכת, בעיקר לתחנות כוח מונעות גז. אבל "80% מהנכסים שאנחנו מנהלים, הם נכסים זרים ובהשקעות זרות", אומר קינן בעצב, "וזה מתסכל, מנקודת מבט ציונית. יש משקיעים מתוחכמים מאוד שבוחרים לנהל חלק מכספם אצלנו, ולנו קשה למצוא במה להשקיע בשוק הקרוב אלינו".

* זה ישתנה?

"ננסה להשקיע קצת יותר בישראל, אבל יש אי-ודאות בשקל ובבורסה המקומית".

מקצוע יהודי מאוד

חצי מעובדי KCPS "מיובאים", כלומר ישראלים חוזרים או יהודים שעשו קריירה בחו"ל ואחר כך עשו עלייה. ניהול פיננסים, משוכנעים קינן, אריאב ושאר חסידי חזון המרכז הפיננסי הגלובלי בישראל, הוא מקצוע יהודי מאוד, ואת המשאב הזה צריך לנצל. בחול-המועד פסח ניצל אריאב את העובדה שיהודים רבים באים בחג לישראל, וריכז ישיבה של מנהלי קרנות יהודים מחו"ל. על-פי הערכות של אדם שהיה שם, היו בחדר כמאה מיליארד דולר.

* אתה מנהל כסף מהארץ כבר עכשיו. זה אפשרי?

"ב-2004, עם הרפורמה בשוק ההון, התחלתי להיכנס לשירותים פיננסיים. לא היתה נקודה אחת של מהפך, אבל מתישהו התברר שהכל נפתח, שעוברים שינוי ממצב שאי-אפשר לנהל כסף כמו בעולם, למצב שאולי זה עדיין מסובך ואולי כל דבר דורש פרה-רולינג, אבל זה אפשרי. עכשיו אני מקווה שירום אריאב יגרום לכך שזה יהיה אטרקטיבי וקל. מנהלי הקרנות כיום מחזיקים את רוב הכסף שלהם בקיימן, בארצות-הברית או באירופה, כי קשה לדעת אם חוקי המס או הפרשנות להם לא ישתנו פתאום. קשה להביא אנשים חדשים לפעול בתנאים כאלה".

* לרבים כל הרעיון הזה נראה כפנטזיה.

"תזכרי את התחלת ההיי-טק הישראלי. בין 1992 ל-1998 הקמנו אותו מכלום, עד שהפכנו למדינה השנייה בעולם במספר ההנפקות בנסדא"ק. כאשר הגעתי לארץ והזמנתי קו טלפון, לקח חודשיים לחבר אותי. נדהמתי. כשחזרתי לבוסטון ב-1999 והזמנתי את הטלפון הנייד הראשון שלי שם, חוויתי את אותה חוויה: בעוד בתל-אביב הייתי רגיל לשירותים סלולריים אולי הכי טובים אחרי יפן, בוסטון אפילו לא היתה מכוסה לגמרי מבחינת קליטה סלולרית".

* להיי-טק הישראלי יש מקורות טובים מאוד, הן בעידוד ממשלתי והן בצבא ובתעשיות הביטחוניות. לתעשייה הפיננסית אין את כל אלה.

"כשמדברים על מקורותיה של תעשיית ההיי-טק הישראלית, מדברים על שני דברים: על תוכנית יוזמה (התוכנית הממשלתית שסייעה בהקמת קרנות הון סיכון) ועל הצבא. אני מכבד את שני הגורמים הללו, אבל לדעתי קצת מגזימים בהערכתם. אנחנו נוהגים להתלונן על בריחת מוחות, אבל אחת התופעות הכי חזקות היא חזרת המוחות הבורחים. ישראלי שנוסע נשאר בלבו ישראלי, הוא לא נהיה אמריקני אלא ממשיך לחוש משהו שבין געגוע לבושה. ואז הם חוזרים, אולי כדי שהילדים יגדלו פה.

"החבר'ה שחזרו ב-1992-1993 ממעבדות בל, מיבמ, מאינטל, מהסיליקון ואלי, ולא מצאו מקומות עבודה, הקימו את מקומות העבודה שלהם ובכך את כל תעשיית הסטארט-אפים וההיי-טק. קרן הון הסיכון גיזה שבה הייתי שותף, היתה מושקעת בדיוק באנשים האלה. אותה תופעה קורית עכשיו בניהול הפיננסים הישראלים. יש ישראלים חוזרים, ויש מגמה של עלייה".

אפס מס

מה יהיה המודל? האם הממשלה צריכה להתערב או סתם לא להפריע? האם היא צריכה לתת הקלות מס? מה הופך מדינה למרכז פיננסי עולמי? ברוב המקרים המוכרים - אפס מס. כרגע, לא נראה שהדבר עומד על הפרק או אפשרי. "תעשו אפס מס וכל האוליגרכים יבואו לפה", אומר איש עסקים בכיר בכנס, "תל-אביב תהפוך לז'נווה".

"ברשות המסים", אומר קינן, "יש תוכנית - שלא מכוונת לתעשייה הזאת דווקא אבל היא טובה - שעולה חדש, בעשר השנים הראשונות, לא משלם מסים על כסף שהוא מרוויח בחו"ל. בשנים האחרונות, מי שלא אזרח אנגלי וחי באנגליה משלם אפס מס על כספים שהוא מרוויח בחו"ל. אולי צריך להתאים את זה לתעשייה הזאת, למשל, מיסוי מופחת גם על הרווחים כאן בשנים הראשונות. הרי עשינו אפליה לטובה לתעשיות מאז הקמת המדינה. זה עניין לוועדה, לא לנו, היועצים לה. עוד עניין לוועדה, שכן הוא מקובל על כולם, הוא מבנה הרבה יותר ברור לרגולציה ולמיסוי, בעיקר עבור זרים, כי משקיע רוצה לדעת איזה חשיפות יש לו כשהוא משקיע בקרן או בחברה ישראלית".