אברם כבר עובד על הספין הבא

גרנט קיבל "קבוצה במצב קשה" אחרי תיקו מול רוזנבורג וסיים את העונה עם תיקו ביתי עלוב מול בולטון. בדרך היה מסע יחצ"נות מפואר, בו תקף את השיטה האנגלית, טען לקיפוח שופטים וגייס את אביו ניצול השואה

1. כשאימן בישראל, יצא לאברם גרנט שם של איש מניפולטיבי. אחד שמסובב את התקשורת ואת דעת הקהל על האצבע הקטנה. את ארבע השנים העצובות והעלובות ביותר בתולדות מכבי ת"א הוא הגדיר כ"עונות בנייה". את שני הקמפיינים העלובים בנבחרת הוא הצליח להפוך להצלחה מסחררת, לפחות מבחינה תודעתית.

במרחק 5 שעות טיסה, וכדורגל שנמצא בספרה אחרת לגמרי, אברם לא טרח להשתנות אפילו מעט. הוא עדיין משתמש באותם טריקים ישנים. זה החל כבר אחרי המשחק הראשון שלו בצ'לסי. הקבוצה הפסידה 1-0 באולד טראפורד, ואברם האשים את השופט. "בחיים לא הרגשתי כל כך מקופח", אמר אז. המציאות של אותו משחק, עם או בלי השופט, היתה שצ'לסי לא הגיעה למצב כיבוש אחד במשך 90 דקות.

וגרנט המשיך. לאורך כל התקופה שלו במועדון הוא הקפיד להצהיר במספר הזדמנויות שונות כי קיבל "קבוצה אחרי המחזור ה-6 שנמצאת במצב קשה, במקום ה-5 בלבד בליגה, ואחרי תיקו 1-1 עם רוזנבורג". צ'לסי אכן עשתה תיקו ביתי עם רוזנבורג, אבל המציאות קצת יותר מורכבת: כשקיבל את הקבוצה בספטמבר היא עמדה עם כמות נקודות זהה לזו של מנצ'סטר יונייטד, ובמרחק 3 נקודות בלבד מהמוליכה ארסנל. בסופו של דבר, כל מה שצ'לסי עשתה בשבועות האחרונים היה ניסיון נואש להדביק את הפער שיונייטד צברה ממנה. בתקופתו של אברם.

גרנט, בעונתו הראשונה כמנג'ר באנגליה וכמי שבא ממדינת כדורגל מפותחת כישראל, כבר תקף את "השיטה המעוותת" באנגליה שבה המיקום נקבע על פי הפרש שערים (אם רק היה יכול לגרום לשחקניו לכבוש יותר...). בפועל, צ'לסי בכל מקרה לא הצליחה לנצח אתמול את בולטון חסרת העניין, והאליפות נקבעה בזכות הפרש נקודות ולא הפרש שערים.

ויש עוד עניין שגם אותו הכניס גרנט למסע יחסי הציבור שלו. הוא טרח להזכיר לא מעט פעמים את ההיסטוריה המשפחתית שלו ואת העובדה שאביו הוא ניצול שואה. במקרה אחד הוא אפילו נפגש לארוחת ערב עם כל כתבי הכדורגל הבכירים באנגליה, ופירט בפניהם את כל פרטי הסיפור העצוב הזה. מה הקשר בין זה לבין כדורגל?

2. פרגוסון זכה אתמול באליפות ה-10 שלו ב-16 העונות האחרונות וב-22 שנותיו ביונייטד. האליפות הזו רשומה קודם כל על שמו של פרגוסון. הוא קנה שחקן בוסר, מלהיב אך לא יעיל בשם כריסטיאנו רונאלדו, והפך אותו במו ידיו לאחד מפלאי הכדורגל של הדור הנוכחי. רונאלדו סיים את הפרמיירליג עם 31 שערים ו-7 בישולים, ולמעשה היה אחראי ישיר לכמעט מחצית מהשערים שיונייטד כבשה העונה בליגה. רונאלדו נרכש, אגב, במחיר של 12.5 מיליון ליש"ט. כיום הוא שווה בערך פי 8.

האליפות הזו רשומה על שמו של פרגוסון. כי הוא בנה במנצ'סטר מפלצת הגנתית שספגה רק 22 שערים כל השנה - נתון הספיגות הנמוך ביותר של יונייטד בפרמיירליג אי פעם. הסלע האיתן בהגנה היה עוד שחקן שפרגוסון הביא ליונייטד במחיר מצחיק של 7 מיליון ליש"ט, וכיום הוא אחד מהבלמים הטובים בעולם - נמניה וידיץ'. עכשיו צריך לחכות ולראות איך בשנים הקרובות גם אנדרסון ונאני הופכים לכוכבי-על.

אבל יותר מהכל, האליפות הזו רשומה על שמו של פרגוסון בזכות ניהול הכוחות המזהיר שלו. חצי מההרכב הראשון שלו נח במשחק הליגה נגד צ'לסי לפני שבועיים, מתוך מחשבה שהוא יזדקק לשחקניו הבכירים במלוא הכוח בשלושת המשחקים שצפויים לו לאחר מכן - שניים בפרמיירליג והגומלין בחצי גמר הצ'מפיונס מול ברצלונה. יונייטד ניצחה את כל שלושת המשחקים האלה, כבשה בהם 7 שערים, כאשר 4 מביניהם שהיו בעלי חשיבות מכרעת נכבשו על ידי רונאלדו, סקולס וטבז, ששיחקו בסטמפורד ברידג' ביחד 27 דקות בלבד.

אחד מחבריו של פרגוסון אמר לפני יומיים לעיתון אנגלי ש"אלכס לא יפרוש בקרוב, הוא יעדיף למות קודם על הספסל של היונייטד". לפרגוסון, מצדו, יש מטרה אחרת: "אני רוצה לקחת עוד שתי אליפויות עם יונייטד, ולרשום את האליפות ה-19 בתולדות הקבוצה - אליפות אחת יותר משל ליברפול".

sharon-b@globes.co.il