המחוזי: בקשה למימוש משכנתא אינה עוצרת את ההתיישנות לתביעת החוב

בני הזוג, שיוצגו על-ידי עו"ד מוטי בר-לב, נטלו ב-89' משכנתא בסך כ-103 אלף שקל. משלא עמדו בהחזר ההלוואה, שלח להם הבנק ב-94' מכתב לסילוק מיידי של החוב. החוב עדיין לא סולק וב-96' הגיש הבנק בקשה למימוש משכון ולמינוי כונס נכסים.

לאחר דיונים בערכאות שונות הוכרה זכותם של בני הזוג לדיור חלופי או לדיירות מוגנת ולכן הפסיק הבנק את הליכי המימוש. משההליכים המשפטיים למימוש המשכון העלו חרס, הגיש הבנק ב-2003 תביעה בסדר דין מקוצר בגין אי-פירעון החוב (שתפח בינתיים) והפרת הסכם ההלוואה.

הזוג הגיש בקשת רשות להתגונן וטען להתיישנות. השופט מאיר יפרח בשלום קיבל את הטענה ודחה התביעה. הבנק עירער למחוזי, שם לא היתה מחלוקת שעילת התביעה גובשה ב-94' כששלח הבנק מכתב דרישה לפירעון מיידי של החוב, ושהתביעה הוגשה 9 שנים אחר כך.

אלא שהבנק טען בערעור כי הליכי ההוצאה לפועל שנקט עוצרים את מירוץ ההתיישנות, לאור סעיף 15 לחוק, לפיו אם הוגשה "תובענה" לבית משפט וזו נדחתה, לא ייחשב הזמן שבין הגשת התביעה לבין דחייתה.

השופט ד"ר קובי ורדי, אליו הצטרפו ישעיהו שנלר ורות לבהר-שרון, קבע כי הליך מימוש משכון בהוצאה לפועל אינו בבחינת "תובענה", וכן שבכל מקרה לא התקיים התנאי ש"התובענה נדחתה". לפי ורדי, הליך מימוש משכון כמוהו כביצוע פסק דין, ולמרות שראש ההוצל"פ הוא "רשות שיפוטית", הרי שבהליך זה סמכותו מינהלית בלבד וכל תפקידו הוא להביא למימוש המשכון בדרך יעילה וצודקת.

לכן, הוסיף, הגשת בקשה למימוש משכון אינה בבחינת "הליך אזרחי בפני בית משפט", כנדרש בחוק. "זאת להבדיל מבקשה לביצוע שטר, שהינה כפסק דין על-תנאי ועל כן הגשתה הינה כהגשת תביעה ותיחשב כתובענה".

כן נדחתה טענת הבנק, כי הגשת התנגדות בני הזוג למימוש המשכון מהווה טענת "פרעתי" שראש ההוצל"פ דן בה בסמכותו השיפוטית ולכן מדובר ב"תובענה". ורדי ציין שהזוג לא טען שהוא פטור ממימוש המשכון, ובכל מקרה גם אם היתה זו טענת "פרעתי" ספק בעיניו אם היא היתה הופכת את ההליך ל"תובענה". (ע"א 3055/05)