לא בדיוק מסודרים: מכרתם את הפורמט של הסדרה בחו"ל? לא בטוח שתתעשרו

בכתבה שפורסמה בחודש שעבר ב"ניוזוויק" האמריקאי הוצגה בכותרת שאלה: "מי המדינה שמייצאת את מספר סדרות הטלוויזיה הגדול ביותר לארה"ב? א. איטליה, ב. שוודיה, ג. ישראל, ד. הודו". התשובה הופיעה בגוף הכתבה: "לא מפתיע שישראל חברה כל כך טובה של ארצות הברית", נכתב. "אם לשפוט לפי סדרות הטלוויזיה שלהם, מסתבר שהישראלים לא פחות נוירוטיים מהאמריקאים".

לפי הכתבה, אחת הסיבות להצלחה של הסדרות הישראליות בהוליווד היא שבניגוד לשוק האמריקאי - שם מפיקים מאות פיילוטים לסדרות חדשות מדי שנה - בישראל, בגלל התקציבים הדלים, גופי השידור נאלצים להיות מאוד בררניים ולבחור רק את הסדרות עם הקונספט והכתיבה המבטיחים ביותר. בין הסדרות הישראליות שהוזכרו בכתבה: "בטיפול", "מסודרים", "האקס המיתולוגי" ו"מרחק נגיעה". סיבה נוספת שצוינה בכתבה להצלחתן של סדרות ישראליות בארה"ב הוא גורם המחיר. "הסדרות הישראליות זולות", נכתב. "סיגל אבין כתבה וביימה אחדעשר פרקים של הסדרה 'האקס המיתולוגי', בתקציב שאצל האמריקאים נחשב לזעום. המחיר הנמוך יחסית של הסדרות הישראליות קוסם לרשתות השידור האמריקאיות, שבתקופה האחרונה גילו את ישראל".

על פניו, נשמע שהגענו לחזון אחרית הימים. האם תקרת הזכוכית נשברה ומעתה היוצרים הישראלים המובילים יכולים להתעניין במחירי קרקעות ליד הים? משיחות עם יוצרים, מפיקים, סוכנים וגורמים נוספים שמעורבים במכירת פורמטים ישראליים לחו"ל, מסתמנת תמונה שונה. כמו שג'ק ניקולסון אמר לרוברט דה נירו בסרט "הטייקון האחרון", שמביא את סיפורה של תעשיית הסרטים בהוליווד במהלך שנות ה-30 של המאה הקודמת: "התסריטאים הם כמו חקלאים. הם מגדלים את התבואה אבל לא מוזמנים לארוחה".

הטייוואנים

"קודם כול, חשוב לציין שמדובר בתופעה שצריך לברך עליה. זה הישג אדיר שסדרות ישראליות נמכרות בארצות הברית הגדולה של אמריקה. זה אומר שיש לנו מה להגיד ושאנחנו עושים את זה ממש טוב. השוק הגלובלי פותח אופקים חדשים בפני היוצרים הישראלים, שעד עכשיו נאלצו להסתפק בבמה הישראלית בלבד," פותחת ליאורה קמינצקי, יו"ר איגוד התסריטאים. "אבל כמו שקורה בדרך כלל לבני אדם שמנהלים משא ומתן על תחום שהם לא מכירים, אחרי שהשמחה וההתלהבות מעצם המכירה שוקטים, מתחילים לצוץ המוקשים."

- מהם המוקשים?

"בפעם הראשונה שמצליחים למכור משהו שכתבת, אתה נורא שמח, גם אם לא משלמים לך על זה כלום. אבל אז, אחרי שמפיקים את הסדרה, משדרים אותה והיא מצליחה, פתאום התסריטאי הישראלי מבין שמי שיראה את הכסף הגדול זה לא הוא, למרות שהוא זה שהגה, יצר וכתב את הסדרה, אלא התסריטאי האמריקאי שתירגם את התסריטים."

- למה?

"לאיגודי היוצרים בארה"ב יש הרבה כוח והם מאוד מקפידים לשמור על הזכויות של החברים בהם. אחד הסעיפים בהסכמי העבודה בין האיגודים לאולפנים קובע שמי שאינו חבר באחת הגילדות של היוצרים לא יהיה רשאי לקבל תמלוגים. מן הסתם, התסריטאים הישראלים לא חברים באיגודים האמריקאים, ולכן, רק התסריטאי שכתב את התסריטים בפועל, באנגלית, זכאי לתמלוגים. ומכיוון שבארה"ב יש הרבה יותר גופי שידור, ערוצים וצופים זה אומר שהתסריטאי האמריקאי יעשה על חשבון התסריטאי הישראלי המון כסף. בנוסף, כשסדרה דוברת אנגלית, יותר קל למכור אותה בעולם הגדול, והמכירות עשויות להתגלגל במשך שנים, כי דרמה נחשבת למוצר מדף שתמיד אפשר לשלוף ולשדר בשידורים חוזרים. התסריטאי האמריקאי מקבל גם את התמלוגים וגם את הזכויות על המכירות לטריטוריות נוספות מחוץ לארה"ב.

"כשיצירה מצליחה בשוק העולמי אבל היוצר שלה לא קוטף את פירות ההצלחה - הוא מתחיל להרגיש, אני חושבת, כמו פועל של 'נייק' בטייוואן, שיושב ב'סווטשופ', ומישהו בשדרה החמישית רץ עם נעלי הספורט החדשות שלו בדרך לאכול סושי. בהנחה שהיוצר יודע מכל התהליך, הוא מרגיש כמו אידיוט גמור. ומה לעשות שהישראלים לא בודהיסטים או הינדים? די ברור שלא נקבל את המקום הזה בשרשרת המזון לאורך זמן."

- מה קורה עכשיו?

"תסריטאי שלא חבר באחד האיגודים לא רשאי לכתוב להפקות שעובדת מול האיגודים - ומדובר ברוב ההפקות - אלא באישור מיוחד. כדי לקבל את אותו אישור, התסריטאי צריך שמפיק אמריקאי שעובד עם האיגוד יזמין אותו לעבוד בהפקה. לא סביר שמפיקים אמריקאים יתנדבו לעשות את זה, אלא אם כן הם ירגישו מחויבים. איזה אינטרס יש להם? רובנו לא דוברי אנגלית והמנטליות הישראלית לא בדיוק דומה למנטליות האמריקאית. "עד לפני שנתיים, כל עניין המכירה של פורמטים לחו"ל נראה דמיוני לגמרי ואף אחד מהיוצרים לא העלה בדעתו שצריך לתת את הדעת על הסעיפים האלה. הדבר הכי בוער כרגע הוא לפצח כיצד אפשר לדאוג ששירותיו של התסריטאי הישראלי יישכרו באופן ישיר על ידי המפיק האמריקאי, ואיך דואגים שהיוצרים הישראלים יקבלו את האישור הדרוש מהאיגוד וקרדיט של כותב."

- ניסיתם ליצור קשר עם האיגודים האמריקאים?

"כן. שלחנו מכתבים לאיגוד התסריטאים, אבל עדיין לא קיבלנו תשובות. בנוסף, אנחנו מנהלים מגעים עם איגוד התסריטאים הצרפתי, וייתכן שתתארגן פעולה משותפת."

פול אוסטר - ראה הוזהרת!

בין ההישגים הגדולים שרשמה השנה תעשיית הטלוויזיה הישראלית הוא מכירת הסדרה "האקס המיתולוגי", של סיגל אבין, לרשת הטלוויזיה CBS. אבין היא הראשונה מבין היוצרים הישראלים שהצליחה למכור סדרה לרשת טלוויזיה גדולה ולא לחברת כבלים. אולם גם במקרה של אבין, מי שיכתוב את הגרסה האמריקאית ויגרוף את התמלוגים הגבוהים הוא התסריטאי האמריקאי. אריק קנלר, סוכן: "הדבר הכי חשוב שצריך לעשות עכשיו זה לדאוג שכולם יתאגדו כדי לדבר עם הWGA [גילדת הכותבים של אמריקה]. יש לי הרבה ניסיון עם השוק האמריקאי. אני בקשר קבוע עם איגוד התסריטאים שלהם ונסעתי מספר פעמים ללוס אנג'לס במיוחד בשביל לטפל בנושאים האלה. החוק היבש שלהם אומר שרק חברי האיגוד יכולים לקבל תמלוגים. זה הגיוני רק במידה שקונים את הפורמט בלבד, בלי התסריטים, או שמשנים את התסריטים ב-180 מעלות, לא כשלוקחים תסריט ומתרגמים אותו מילה במילה - כמו שקרה עם 'בטיפול'.

"נפגשתי עם אנשים מהWGA ושאלתי אותם: 'אתם יכולים לתאר לעצמכם שאני אתרגם ספר של פול אוסטר ואכתוב על הכריכה: נכתב ותורגם על ידי אריק קנלר, ובסוף הספר, בקטן: מבוסס על ספר שנכתב על ידי פול אוסטר?' זה אבסורד."

- ומה הם ענו?

"הם שתקו. לא היה להם מה להגיד. צריך לדאוג שישכרו את שירותיהם של היוצרים הישראלים בחו"ל."

- אבל לא כל התסריטאים הישראלים שולטים בשפה ובמנטליות האמריקאיות. "מי שלא יודע אנגלית - שיחברו לו תסריטאי אמריקאי. ברור שחייבים להפעיל שיקול דעת ולבחון את העניין פר סיטואציה. אבל במקרה של סיגל, אין בכלל ספק שהיא מתאימה: היא גדלה בארה"ב והיא דוברת אנגלית. לפני המכירה, נינה טסלר, ראש CBS, נפגשה עם סיגל בבר בתל אביב, ואחרי הפגישה טסלר מיוזמתה התקשרה ל'פוקס' וביקשה מהם לשכור את סיגל כיועצת של הסדרה. למה? כי אין מישהו שמכיר את הDNA של הסדרה הזו יותר טוב ממנה."

- אז למה בכל זאת לא אישרו לה לכתוב את הסדרה באנגלית?

"כי זו לא החלטה של הרשת או של האולפנים. סיגל חלוצה, היא הגיעה להישג היסטרי, ואני מאמין שהיא סללה את הדרך לעוד יוצרים. יש התעניינות מאוד גדולה היום בסיגל אבין בארה"ב, ויכול מאוד להיות שאת הסדרה הבאה שלה היא תכתוב ישר באנגלית. צריך להיוועד עם הWGA ולהגיע איתם לאיזשהו הסכם - שהם ידאגו לאינטרסים שלנו ואנחנו נדאג לאינטרסים שלהם."

- איך אנחנו יכולים לדאוג לאינטרסים שלהם?

"אם נקנה, למשל, את התסריטים של סיינפלד ונתרגם אותם לעברית, התסריטאים האמריקאים יקבלו תמלוגים."

- השוק הישראלי זניח עבורם.

"זה לא רק השוק הישראלי. גם השוק האירופאי נתקל באותם מכשולים. אם התסריטאים האמריקאים יידעו שהזכויות שלהם נשמרות ברחבי העולם, אולי יהיה שווה להם להגן על זכויות של יוצרים זרים. הדברים ישתנו רק אם תהיה פעולה רחבה ומסיבית של האיגודים."

- כדאי ליוצרים ישראלים שרוצים לעבוד מול השוק האמריקאי לשכור את שירותיו של סוכן מקומי?

"אני מייצג את המיוצגים שלי גם בחו"ל. בעקבות 'בטיפול', למדתי את כל התחום לעומקו. ייתכן שכאשר סוכן לא בקיא במטריה האמריקאית, רצוי שהמיוצג ייעזר גם בסוכן מקומי. יש מקרים מסוימים שבהם אני עובד בשיתוף פעולה עם סוכנים מחו"ל, פחות כדי לסגור את החוזה ולטפל בזכויות של יוצר אלא יותר בנושא של קידום, כי אני לא יושב שם פיזית."

זה עולם של מפיקים

לפני שנתיים בערך הודיעה רשת הכבלים האמריקאית HBO שהיא מעוניינת לרכוש את פורמט הטלוויזיה הישראלי של הסדרה "בטיפול", של חגי לוי, ניר ברגמן ואורי סיוון. ההצלחה האיכותית והמסחרית של "בטיפול" (הגרסה האמריקאית של הסדרה מחזיקה בארבע מועמדויות לפרס ה"אמי" היוקרתי) פתחה את הצוהר ונטעה תקווה בליבם של היוצרים הישראלים שהנה זה קורה - הוליווד כן מחכה להם. המפיק והיוצר, חגי לוי: "כדי להיות זכאי לתמלוגים, לא מספיק להיות חבר איגוד, צריך גם לקבל את הקרדיט המתאים. אצל האמריקאים קיימת הבניה מאוד ברורה של אילו תנאים מתלווים לכל קרדיט, וחלק מאוד מהותי מהמשא ומתן מושקע בעניין הזה. למשל, אם הקרדיט הוא based on a story by או based on a script by, אז המשמעות של זה בפועל היא טיפה כבוד, אבל לא יותר. ברגע שהקרדיט כולל את המילים story by או written by - זה הישג גדול שמזכה את היוצר בזכויות ותמלוגים. קנדיס בושמיל, מחברת הספר 'סקס והעיר הגדולה', למשל, לא מקבלת תמלוגים על הסדרה. הקרדיט שלה זה based on a book by."

- מי מחליט על חלוקת הקרדיטים?

"בסופו של דבר, האיגודים. הרשת מגישה לאיגודים את רשימת הקרדיטים שהיא מבקשת להכניס והאיגודים צריכים לאשר את הרשימה תוך פרק זמן מסוים. הרשת אף פעם לא תתחייב ליוצר על קרדיט מסוים אם היא לא בטוחה שהאיגוד יאשר אותו."

- בגלל זה התסריטאים של "בטיפול" - שבניגוד לבושמילס, חלק גדול מהתסריטים שלהם תורגמו מילה במילה - לא קיבלו קרדיט וכסף על התסריטים שלהם?

"המאמץ שהושקע בנושא התסריטאים של 'בטיפול' היה שקול למאמץ שהושקע בכל המכירה של הסדרה. כתבתי עשרות מכתבים לכל מיני גורמים ואף אחד לא הבין מה אני רוצה. מבחינתם, כשהם קונים תסריטים מוכנים, זה מסווג אוטומטית כ-source materials. וזה בכלל לא משנה אם הפרקים יתורגמו אחד לאחד או שיכתבו אותם מחדש. הם מתייחסים לתסריטים מוכנים באותו אופן שהם מתייחסים לזכויות על ספר שהם קונים לעבד או זכויות על סרט עלילתי שיהפוך לסדרה.

"HBO ידעו מראש שהאיגוד האמריקאי לא יאשר לכל התסריטאים הישראלים של 'בטיפול' לקבל מעמד של תסריטאים בהפקה האמריקאית. אני אומר בגלוי - זה לא בסדר. תיאורטית, יכולתי להגיע לשלב הראשון ולהגיד או כן או לא. אבל אני בטוח ב-100 אחוז שאף אחד לא היה משיג משהו אחר בנסיבות האלה. אלו החוקים, ובמסגרת שלהם צריך לעשות את המקסימום."

- לך יש קרדיט של יוצר בגרסה האמריקאית?

"לא. גם אני באותה סירה עם התסריטאים. יש לי שני קרדיטים: based on a series created by וexecutive producer, שזה קרדיט מאוד חשוב ומכובד, אבל הוא לא מקנה תמלוגים. בגלל השיטה המאוד נוקשה של האיגודים, כשרוצים לפרגן למישהו בהפקה נותנים לו קרדיט של מפיק. ב'בטיפול' האמריקאי יש בערך עשרה מפיקים."

- מה סדר הגודל של הסכומים שמתקבלים במכירת סדרה לארה"ב?

"הסכומים משתנים מעסקה לעסקה ותלויים בהרבה גורמים, כמו לאיזה גוף משדר פונים - האם לרשת או לכבלים? כמה פרקים יש לסדרה? כי מחיר של חמישה פרקים בסדרה יומית זה בערך כמו מחיר של פרק בדרמה שבועית. סדר הגודל הוא של עשרות אלפי דולרים לפרק, בין עשרת אלפים למאה אלף דולר, שמתחלקים בין בעלי הזכויות, בדרך כלל בין הזכיין, המפיק והיוצר."

נשמע סכום מכובד? די בחישוב פשוט כדי להבהיר שלא כך הוא. מכירת סדרה נעשית בשלבים. עבור פיילוט מקובל לשלם סכום חד פעמי של כ-60-30 אלף דולר. רק במקרה שהפיילוט מוכיח את עצמו, תימכר הסדרה. לצורך העניין, סדרה של 10 פרקים שנמכרת על פי תמחור של 50 אלף דולר לפרק (לפי הערכות, זהו הגבול העליון לתמחור סדרות דרמה ברשתות הכבלים) - מכניסה, כביכול, לבעלי הזכויות חצי מיליון דולר. אבל זה לפני שקיזזנו עמלה לחברת ההפצה שמקבלת בין 20 ל-50 אחוז משווי העסקה (כמו "דורי מדיה" ו"קשת", שבשנים האחרונות הפכו את מלאכת ההפצה לאמנות); עמלה לעורכי דין - כ-5 אחוזים; עמלה לסוכנים ומתווכים 25-10 אחוזים; וכיו"ב. הזכיין, כבעל הזכויות העיקרי, גורף לכיסו קרוב לחמישים אחוזים מהרווחים, והיתר מתחלק בין המפיק ליוצר, לפי הסכם שנקבע עוד בראשית העבודה על הסדרה בארץ. דהיינו, בשורה התחתונה, היוצר, שברא יש מאין, נשאר עם סכום של כמה עשרות אלפי דולרים ביד בלבד. הכסף הגדול מגיע מסינדיקציה, ובמקרה של מכירה עתידית של הסדרה האמריקאית, היוצר הישראלי לא ייקח חלק בחגיגה.

- אתה מאמין שעם הזמן היוצרים הישראלים יצליחו ליצור לעצמם מספיק שם ומעמד בשביל להציב תנאים?

"יהיה קשה מאוד לשנות דברים. האיגוד האמריקאי, באופן ברור, דואג לאנשים שלו. יש להם חוקים והכול נעשה לפי הספר. יכול להיות שיתפתח תהליך של בוררות מול האיגוד האמריקאי. יוגשו התסריטים, ואם הם יהיו מאוד דומים למקור, הם יבואו לקראתנו. מדובר בתהליך ארוך שדורש הידברות רצינית בין האיגודים בארץ ובחו"ל. אין מה לעשות, בארה"ב, הטלוויזיה זה עולם של מפיקים, לא של תסריטאים. האיש החשוב בסדרת טלוויזיה הוא המפיק."

- למעשה, אתה הצלחת להרוויח יחסית יפה מהמכירה של "בטיפול", לא בגלל שאתה היוצר של הסדרה אלא כי אתה מפיק שותף.

"נכון. אני, בזמנו, עוד הרבה לפני המכירה לארה"ב, קניתי את החלק בהפקה של JCS, המפיקים של העונה הראשונה של 'בטיפול'. ולכן, בזמן המכירה, בעלי הזכויות על הסדרה היו 'הוט' ואני. בנוסף, לא עבדתי עם חברת הפצה וטיפלתי בנושא בעצמי, שזה חיסכון משמעותי. יש לי קרדיט ועבודה של מפיק, ויש לי את הנתח שלי כיוצר."

- מה פתאום החלטת לקנות את החלק של JCS בהפקה? אינטואיציה?

"שום אינטואיציה. מי חשב אז בכלל על האופציה למכור לחו"ל? הסיבה היחידה שקניתי את החלק שלהם היתה כי רציתי שהסדרה הזו תהיה שלי, בלי שותפים. באותה תקופה שילמתי הרבה כסף בשביל הגחמה הזו. בדיעבד, היה לי מזל גדול."

- אתה עשיר?

"לא מדובר במיליונים. זה רחוק מלהיות מיליונים. אם הייתי, מלכתחילה, מפתח את הסדרה בארה"ב, זה כבר היה עולם אחר. הייתי היום מאוד עשיר."

סמולטיים

למרות שהדימוי הישראלי של ארצות הברית הוא של ארץ בעלת כוחות שוק חסרי מעצורים, מדובר במדינה שיש בה איגודים חזקים, שמגנים היטב על תנאי ההעסקה של החברים בהם. עו"ד נעה לוי, שמתמחה במשפט מסחרי וייעוץ לחברות הפקה בתחום הטלוויזיה, ושטיפלה, בין היתר, במשא והמתן על מכירת הסדרות "בטיפול" ו-Small Time Crooks (שנמכרה לאחרונה לרשת "פוקס אינטרנשיונל", על סמך רעיון כתוב בלבד), מספרת על התנהלות הדברים: "מספיק להציץ בהסכם הבסיסי בין ה-WGA, איגוד התסריטאים, למפיקי הטלוויזיה והקולנוע בארה"ב, שכולל למעלה מ-600 עמודים, כדי להבין לאיזו רמה של ירידה לפרטים הם מגיעים. החל ממיקום הקרדיט ביחס לקרדיטים אחרים, דרך גודל הפונט, וכלה בסימון מיוחד אם התסריטאים ישבו, פיזית, באותו חדר או שכל אחד מהם ישב בחדר נפרד. אין גמישות בסיסית. האיגודים בארה"ב - של התסריטאים, הבמאים והשחקנים - מאוד חזקים, וכל גופי השידור מקפידים לפעול בדקדקנות ובדייקנות לפי ההסכם איתם. ראינו מה קרה כשהתסריטאים בהוליווד החליטו לשבות. נזקים של עשרות מיליוני דולרים.

"כל המשא ומתן על כסף וקרדיט יוכתב על ידי אותם 624 עמודים, וזה לא באמת משנה מה חברת ההפקה הבטיחה או מה נכתב בהסכם מול היוצר, כל עוד הדברים לא עברו את האישור הסופי של האיגודים. כשמנהלים משא ומתן עם האולפנים האמריקאים, צריך להבין את טווח הפעולה ולדעת מה לדרוש. אין טעם לבזבז אנרגיה במקומות אבודים מראש, כמו לחייב את המפיק לשכור את שירותיו של התסריטאי הישראלי. זה לא יעבוד."

- מה טווח הפעולה?

"הטווח תלוי, בראש ובראשונה, בבעל הזכויות. הוא הגורם שיודע הכי טוב אם תנאי העסקה הוגנים, או לא. במקרה של 'בטיפול', למשל, לחגי לוי היתה את האופציה לבחור בין שלוש רשתות שונות שרצו את הסדרה והוא בחר בHBO, לאו דווקא כי ההצעה שלהם היתה הכי גבוהה במונחים כספיים. בכל עסקה צריך להסתכל על כל התמונה ולהחליט, באופן ספציפי, מה הכי טוב: איזו רשת תיתן לסדרה את הפוש הנכון? מי תחזק את המיתוג של הסדרה? איפה הרווחים העתידיים צפויים להיות יותר גדולים? יכול להיות שבשביל מישהו אחד, לקבל כמה עשרות אלפי דולרים על סדרה שהוא כבר כתב וללכת הביתה זו עסקה מצוינת; ויכול להיות מישהו אחר, שגם אם יציעו לו סכום יותר גדול, המחשבה שהאולפנים בחו"ל יעשו בסדרה שלו ככל העולה על רוחם תעלה לו בדמים."

- יצא לך לעבוד עם יוצרים שכל מה שעניין אותם זה הצ'ק?

"לא. ליוצרים מאוד קשה לשחרר את היצירה. למפיקים יכול להיות קצת יותר קל. לפעמים, כמו במקרה של חגי לוי ודנה מודן, היוצר הוא גם המפיק."

- כמה השפעה יש ליוצר על תהליך המשא ומתן?

"בארץ, ברוב המקרים, גורמי השידור דורשים זכויות נקיות, דהיינו יכולת מלאה למכור את הסדרה בלי מגבלות. כך שברוב המקרים היכולת של היוצר להשפיע על תהליך המכירה מול החברות בחו"ל היא מאוד מצומצמת, אם בכלל."

- את צופה שבעקבות המצב החדש ועליית קרנם של היוצרים הישראלים בחו"ל החוזים מול הזכייניות בארץ ישתנו?

"זו סוגיה לא פשוטה. אם המפיקים לא יוכלו להבטיח לגוף השידור זכויות מכירה נקיות, תהיה להם בעיה למכור את הסדרה בארץ, ואז אף אחד לא ירוויח. צריך למצוא את האיזון הנכון בין הגורמים. "לגבי חלוקת הזכויות על היצירה בין המפיק, הזכיין והיוצר, בהחלט אפשר לראות שינוי בתקופה האחרונה. אם עד לפני שנתיים אף אחד לא ייחס חשיבות אמיתית לסעיפים שנוגעים לחו"ל, היום החוזים הרבה יותר מורכבים, וככל שהפוטנציאל, לכאורה, למכירה עתידית לחו"ל גדל, היוצרים לא מוכנים לשחרר בקלות את הזכויות על היצירה."

- את מאמינה שבסוף נצליח להזיז דברים?

"אני מניחה שהתסכול של היוצרים במדינות אחרות שמוכרות פורמטים לארה"ב דומה לתסכול של היוצרים הישראלים, ואולי זה יוביל לאיזשהו שינוי במדיניות של ה-WGA. אבל זה לא יקרה מחר. ככל שנכניס סדרות יותר טובות, זה יחזק את העניין בסדרות הישראליות וביוצרים בישראל. אם נביא פלופים - ההתלהבות תיעלם כמו שהיא הגיעה."

דנה קמה

נציגה ישראלית נוספת שהצליחה לשחק אותה בארצות הברית היא דנה מודן. הסדרה שכתבה,"אהבה זה כואב", נמכרה לאחרונה לרשת ABC האמריקאית ותופק, ככל הנראה, על ידי אולפני "דיסני". על אף שהסדרה הופקה בארץ על ידי אולפני "הרצליה", מודן מחזיקה בזכויות המלאות על מכירת הסדרה לחו"ל והיא גם ניהלה את המשא ומתן מול הרשת בעצמה.

פרט לקבלת הטייטל המכובד executive producer, ההישג הגדול של מודן הוא שכנגד כל הסיכויים, כביכול, היא הוזמנה על ידי המפיק האמריקאי, דייוויד הימלפרב, לכתוב את הסדרה בארה"ב, וזאת למרות שמודן אינה מחזיקה באזרחות אמריקאית או יודעת את השפה האנגלית על בוריה. המשמעות: מודן תהיה זכאית להצטרף לאיגוד התסריטאים האמריקאי ולקבל את התמלוגים על הסדרה כדת וכדין. גורם המקורב להפקה מציע הסבר למקרה יוצא הדופן: "במקרה של 'אהבה זה כואב' אין פורמט. הפורמט הוא הנשמה של דנה."

מודן ביקשה לא להתייחס לדברים, מפאת הסמיכות בין יציאת הכתבה לסגירת החוזה מול הרשת האמריקאית, ורק ציינה: "בסופו של דבר, אחרי כל הכבוד, הכיף והזוהר, מדובר בעבודה קשה. שוב צריך לשבת מול המחשב ולשבור את הראש." בקיץ שעבר נמכר הפורמט של הסדרה "מסודרים", של מולי שגב ואסף הראל לרשת "פוקס" בארה"ב. את הגרסה האמריקאית תפיק חברת ההפקות Leverege שבבעלות סטיבן לווינסון והשחקן מארק וולברג, מפיקי הסדרה המצליחה "הפמליה", ביחד עם חברת MRC שתספק את המימון להפקה. את הסדרה יכתבו תסריטאים אמריקאים ועדיין לא ידוע אם הגרסה החדשה תדמה לגרסה המקורית או שייעשו שינויים בתסריט. במקרה של "מסודרים", מאחר ש"קשת" היא גם הזכיינית, גם המפיקה וגם חברת ההפצה לחו"ל, היא המרוויחה העיקרית מהעיסקה.

אחד מסיפורי הסינדרלה היפים שקרו כאן לאחרונה הוא מכירתה של הסדרה Small Time Crooks (בתרגום חופשי, "פושעי קקמייקה"), לרשת הטלוויזיה "פוקס אינטרנשיונל", לפני שצולמה אפילו סצינה אחת או שהופק פיילוט. אחרי שהסדרה נדחתה על ידי זכייניות ערוץ 2, ביצעו איציק קריחלי ואורי הלוי, היוצרים האנונימיים של הסדרה, אדפטציה לאנגלית, והצליחו למכור את הסדרה - על סמך רעיון בלבד - בפסטיבל "מיפ". שרון טל, סמנכ"ל התוכן של "פוקס אינטרנשיונל", שהתראיינה לפני כמה חודשים ל"פירמה", אישרה את הדברים ואמרה שב"פוקס איטליה" אישרו את תקציב הפיתוח וההפקה לעונה הראשונה של הסדרה, שתכלול 13 פרקים באורך 45 דקות כל אחד, עם אופציה לשתי עונות נוספות. כמו כן, היא ציינה שהרשת נמצאת בשלבים מתקדמים של משא ומתן למכירת הסדרה למדינות נוספות, ביניהן ספרד, אנגליה, גרמניה ופולין. אילן צלר, הסוכן: "קריחלי והלוי קיבלו סכום כסף ראשוני של כמה עשרות אלפי דולרים עבור הרעיון בלבד, וכן תקציב פיתוח נאה לכתיבת הפרקים באנגלית."

- באירופה נהוג לתת קרדיט לתסריטאים זרים?

"זה משתנה ממדינה למדינה. סרביה היא לא כמו צרפת וגרמניה היא לא כמו איטליה. כפי הנראה, הם יקבלו קרדיט של יוצרים. אבל באירופה זה פחות משמעותי, כי פוטנציאל ההתעשרות, כמו בישראל, הוא לא גדול. בימים אלה אנחנו נמצאים במשא ומתן למכירת הסדרה גם לשוק האמריקאי."

- אתה מאמין שבגלל שהתסריטים המקוריים ייכתבו באנגלית, יהיה יותר קל לשלב את הלוי וקריחלי בצוות הכותבים של הגרסה האמריקאית?

"עדיין לא ברור. לצערנו, זו לא ערובה, וחלק משמעותי מהמשא ומתן יתרכז בנושא הזה."

מחפשים פורמט

לצד סדרות הדרמה הישראליות, שנמכרות לאחרונה מחוץ לגבולות המדינה כמו לחמניות טריות, גם שוק הפורמטים של שעשועונים ותוכניות בידור נהנה משגשוג. תוכנית השידוכים בהנחייתה של גלית גוטמן "מחפשים אהבה" נמכרה לאחרונה למספר מדינות, ביניהן צרפת, פולין, פינלנד וטורקיה; הפורמט של התוכנית "אורי גלר מחפש את היורש" נמכר לערוץ "פרוזיבן" הגרמני, שנחשב לאחד הערוצים המסחריים המובילים בגרמניה; השעשועון המקורי "הבועה", שפותח על ידי אברי גלעד ואיתן אבוט, נמכר בפסטיבל "מיפ" האחרון למדינות מרכזיות, ביניהן ארה"ב, בריטניה, צרפת, קנדה, אוסטרליה, גרמניה, פולין, נורווגיה וספרד.

הפורמט הישראלי הראשון שהצליח להימכר לשוק הזר הוא כמובן "הכספת", שפותח בבית היוצר של איש הטלוויזיה ארז טל. למרות שנמכר לפני יותר משמונה שנים, "הכספת" עדיין נחשב למוצר הטלוויזיוני הישראלי המצליח ביותר עד היום. על פי הערכות, הסדרה הכניסה לקופת המדינה מטבע זר בהיקף של מיליוני שקלים.

"קיים בייבל של השעשועון שעל פיו המדינות שקונות את הפורמט צריכות לעבוד: מה האופי של הסדרה, איך האולפן צריך להיראות, מאיפה התוכנית מתחילה ולאן היא צריכה ללכת. אם יש שינויים או חריגות מהבייבל הם צריכים לקבל את האישור שלנו," מסביר טל כיצד הדברים מתנהלים.

- אישרתם כל פיילוט של "הכספת" שהופק במדינה זרה? זה לא המון עבודה?

"במקומות גדולים הקפדנו על דיוק מרבי ונסעתי במיוחד כדי לאשר את הפיילוט. בצרפת, למשל, ישבנו עם ההפקה על השינויים. כל מדינה צריכה את האדפטציה שמתאימה לה. במקומות קטנים, כמו מלזיה, הגמישות יותר גדולה.

"לדעתי, לטווח הרחוק זה יכול להיות בעייתי, כי עלולים לאבד בדרך את התוכנית. הכוח של 'מי רוצה להיות מיליונר' הוא בנראות. התוכנית נראית בדיוק אותו הדבר בכל המדינות בעולם. זה מוכיח את עצמו. במקומות שבהם פיקחנו מקרוב, כמו אנגליה למשל, התוכנית עבדה מצוין - שלוש עונות. אצלנו, במידה מסוימת, לחברת ההפצה CBSKing World היה חשוב יותר פשוט למכור."

- אם הרשת לה מכרת מחליטה למכור את הפורמט הלאה, לתחנות אחרות, אתה תקבל רווחים?

"בשעשועונים זה לא עובד ככה. הרשת לא יכולה למכור את הפורמט הלאה. רק אנחנו מוכרים."

- יש לך קרדיט בתוכניות שהופקו בחו"ל?

"לא. רק ל'מנטה' הפקות יש. אבל למי אכפת? זה לא משנה כלום."

- למה לא הצלחתם למכור את "הכספת" לשוק האמריקאי?

"בשנת 2001 היינו בשלבים מאוד מתקדמים של משא ומתן עם רשת ABC למכירת הפורמט. אבל אז אירע אסון התאומים והרשת החליטה לרדת משעשועונים. מדי פעם אנחנו מקבלים פניות מכל מיני גופי שידור בארה"ב שמעוניינים לקנות את התוכנית, אבל אנחנו דוחים אותן כי פשרות עלולות להרוג את הפורמט. אני מאמין שהדברים האלה באים בגלים."

- מה סדר הגודל של מכירת פורמט של שעשועון לחו"ל?

"זה כמו סחר בסוסים. תלוי בהמון דברים. ככל שמוכרים לתחנה יותר גדולה, במדינה יותר גדולה, שרמת החיים והסחר בה יותר גבוהים - התשלום פר פרק יותר גבוה. שעה באנגליה יכולה לעלות כמו עונה שלמה במלזיה. זה יכול להגיע לעשרות אלפי דולרים לפרק."

- נתקלת במקרים של גניבות פורמט?

"כשפורמט מצליח, תמיד ינסו להעתיק אותו. בלבנון הפיקו את 'הכספת' בלי לקנות את הזכויות. בגרמניה, למשל, ניהלנו משא ומתן עם שני גופים במקביל: עם RTL וPro7. קיבלנו החלטה למכור את הפורמט לRTL, מה שלא הפריע לPro7 להפיק את הפורמט לבד. הם אפילו הספיקו לעלות לאוויר ראשונים, עם העתק מדהים של 'הכספת'. הם השאירו את התוכן זהה לחלוטין אבל שינו לגמרי את האריזה. אני מתאר לעצמי שהם בנו את הפורמט החדש בליווי מסיבי של עורכי דין, כי מבחינה משפטית היה קשה מאוד להוכיח שמדובר בדמיון גמור."

- נשמע שהרבה יותר קל ורווחי ליוצר למכור פורמט של שעשועון מאשר סדרת דרמה.

"אני מתאר לעצמי שכן. אבל כמעט ולא מפתחים שעשועונים בארץ."

- למה?

"הרבה יותר כדאי ובטוח לזכייניות לקנות פורמטים מוכנים מחו"ל. ההשקעה בפיתוח של תוכנית פרייםטיים גדולה היא עצומה. מאות אלפי דולרים. ואף אחד לא מבטיח שהיא תעבוד. מאוד מפתה לקנות תוכניות שכבר הוכיחו את עצמן בעולם, בלי הסיכון שכרוך בפיתוחים ופיילוטים. לכן, רוב מה שיש היום על המסך בשעות הפרייםטיים זה פורמטים קנויים שמצליחים בחו"ל: 'רוקדים עם כוכבים', 'אחד נגד 100', 'הפוליגרף' [לפי ההערכות, הזכייניות משלמות סכום של כ-20-10 אלף דולר לפרק, ברכישת פורמט מצליח מחו"ל ד"י]. כשאפשר, תמיד מעדיפים לקנות מוצרים טלוויזיוניים מחו"ל. בתחום הדרמה יש כעת שגשוג מאוד גדול, כי הרשות השנייה מחייבת את הזכייניות לייצר כך וכך שעות של דרמות מקוריות. על פיתוח פורמטים של שעשועונים ותוכניות בידור מקוריות אף אחד לא נותן את הדעת, וזה חבל, כי כבר ראינו שכשעושים פה דברים טובים אפשר למכור אותם אחר כך. הייתי מצפה מהרשות השנייה, שכמו שהיא נותנת בונוס על פיתוח של סדרות דרמה ודוקו, כך תנהג גם כשעולה פורמט מקורי של שעשועון. "קשת השקיעה הרבה מאוד זמן וכסף בפיתוח שעשינו ל'המוח', ולצערנו, זה לא הצליח בסוף. אבל היא לפחות ניסתה. צריך לפתח כאן מנגנון שיעודד את הזכייניות לפתח פורמטים איכותיים. כרגע, הסיכוי שתראי כאן עוד 'כספת' בזמן הקרוב, הוא לא גדול."

- ביחס למחירים שמקובלים היום, אתה חושב שההסכם שעשיתם לפני שבע שנים היה הסכם טוב?

"ההסכם שלנו מצוין, גם יחסית להיום. זה עסק מאוד יפה ומצליח."