בשורה רעה לעובדים: שוב אושר למעביד להגיש כראיה חומר מדוא"ל של עובד

רשמת בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, מוניקה מרגלית, דחתה השבוע את בקשתו של אייל שגב, איש מחשבים, שהועסק משך כשנה בחברת וויזמגי'ק בע"מ, לפסילת מסמכי הודעות דואר אלקטרוני פרטיות בתיבת הדואר שסיפקה לו החברה. המסמכים צורפו לתיק המוצגים שהגישה החברה לבית הדין במסגרת סכסוך שנתגלע בינה לבין שגב לאחר פיטוריו.

לטענת החברה, היא נכנסה לדואר האלקטרוני של העובד לאחר שקיבלה ממנו הרשאה מפורשת לעשות זאת, בעקבות הודעתו על גניבת המחשב הנייד מביתו. לדבריה, התברר לה בתוך כך, כי עסק בפיתוח עסק עצמאי משלו, תוך תחרות במעבידה ושימוש במידע שלה ללא אישור.

הרשמת מרגלית קבעה כי במקרה שבפניה זכותו של העובד לפרטיות, שהנה זכות יחסית, נדחית לטובת חקר האמת. "אין ספק כי יש בחומרים הפרטיים האמורים (המסמכים מתיבת הדואר, א' ל'-ו') לשפוך אור על המחלוקת ולסייע לבית הדין להגיע לחקר האמת", ציינה.

לדבריה, יתכנו מקרים, העירה הרשמת, בהם תתאפשר הגשת ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות. "אפילו לא ויתר העובד על זכותו לפרטיות, כטענתו, ואף אם הסכמתו מתוך ידיעה כי יש למעסיק גישה לדואר האלקטרוני שלו אינה מספקת - הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת אלא יחסית, יש לאזן בינה לבין אינטרס המעסיק המצדיק פגיעה בפרטיות".

הסכמה מדעת

מרגלית ציינה עוד, כי "מדובר בפגיעה מינימלית בפרטיות העובד ולא ניתן להשיג את המטרה של חקר האמת באופן מלא באמצעים אחרים, פוגעים פחות. התועלת שתצמח לחברה מהאמצעי בו נקטה עולה על הנזק העלול להיגרם לעובד". לפיכך, העדיפה השופטת את אינטרס המעבידה על פני פגיעה מידתית בפרטיות העובד וקבעה כי המסמכים שנשלפו מתיבת הדואר האישית שלו מהווים חלק מחומר הראיות.

זו אינה הפעם הראשונה שבית הדין האזורי לעבודה קובע שהמעביד יכול לחדור לתיבת הדואר שסיפק לעובד ולהשתמש בתכנים פרטיים שמצא שם כראיה כנגדו. בימים אלה תלוי ועומד בבית-הדין הארצי לעבודה ערעור שהגישה טלי איסקוב על החלטתו התקדימית של בית-הדין האזורי לעבודה בת"א שאישרה לחברת הסטארט-אפ פאנאיה, בה עבדה, להגיש כראיה בסכסוך ביניהן תכתובות דוא"ל שנשלפו ממחשבה האישי. השופטת סיגל דוידוב-מוטולה קבעה אז כי מעביד יכול לחטט בדוא"ל של העובד בנסיבות מסוימות, כשהמבחן הוא - אם העובד ציפה שיעיינו לו בדואר.

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הגיש את עמדתו בעניין לבית הדין הארצי, לפיה מעביד אינו רשאי לחדור לדוא"ל של עובד, אלא אם העובד נתן הסכמה מרצון חופשי והסכמתו היתה "מדעת", במובן זה שלעובד היה המידע הדרוש לו באורח סביר כדי לגבש הסכמה תקפה לפגיעה בפרטיותו. מעמדתו משתמע, שאם אין הסכמה מפורשת של העובד לעיון בדוא"ל שלו, רק במקרים חריגים ניתן יהיה ללמוד על הסכמה משתמעת כזו.