כך עושים סרט אנימציה בתקציב נמוך פי חמישה

גם אחרי שהפיק (בשיתוף עם "דרימוורקס") את להיט האנימציה "שרק", שהכניס בקופות למעלה מ-2.5 מיליארד דולר (כולל שני סרטי המשך), ג'ון ה' ויליאמס נותר לא מסופק. החזון שלו היה אחר: להקים "צבא קטן ויעיל" ולהפיק יותר סרטים בזמן קצר יותר. אחת לשנה, אם אפשר. ובעיקר, להרגיש חופש ביטוי אמנותי, שזהו חלומו של כל קולנוען עצמאי. "ואנגארד", חברת ההפקות שהקים, עובדת על-פי מודל עסקי המאפשר זאת. הסטודיו מוקם פר סרט, כמו גם הצוות הנשכר למשימה. כל זאת רק לאחר שהרעיון - תקציר וסקיצות גרפיות - מביא משקיעים וחוזי הפצה.

הפקת "קופים בחלל", סרט האנימציה של וויליאמס - אחד הסרטים הטובים של הקיץ - שעלה לפני כשבועיים גם על מסכי ארצנו, המחישה גם את החסרונות של תעשייה קטנה הפועלת בשוק תחרותי אגרסיבי, אשר נשלט על-ידי ענקיות כמו "פיקסאר" ו"דרימוורקס". "הייתי שמח אם היה לנו יותר תקציב לסרט ויותר זמן לעבוד עליו", אומר השבוע וויליאמס לתרבות "גלובס".

*מה היית מוסיף אם היו לך יותר זמן וכסף?

"התוצאה הסופית היא אחרת כשיש תקציב גדול יותר, גם במושגים של פרסום וקידום מכירות. מבחינת השוואה, לסרטים 'קונג פו פנדה' ו'וול אי' היה תקציב גדול פי חמישה - לסרט ולקידום מכירות. בעוד שאצלנו עבדו על 'קופים בחלל' 170 אנשים (מ-70 מדינות שונות), על 'וול אי' עבדו 600 איש. לנו לקח שנתיים להפיק את הסרט, להם לקח לפחות חמש שנים".

*כמה עלה לכם להפיק את הסרט?

"היה לנו תקציב מוגבל של 37 מיליון דולר לעשות את הסרט, ועוד 13 מיליון דולר לפרסום וקידום מכירות בארה"ב. לשם השוואה, 'קונג פו פנדה' ו'וול אי' עלו כ-180 מיליון דולר כל אחד".

*אפשר להתחרות בטייקונים כאלה? אפשר להילחם על הקהל?

"ל'פיקסאר' יש את הציוד הטוב ביותר ו'דרימוורקס' מצוינים. 'דרימוורקס' ממשיך להשתפר, 'פיקסאר' ממשיך להיות בטופ. עדיין לא היה להם סרט שהוא כישלון, שזה די נדיר בתעשייה הזו. 'בלו סקיי' הם גם מתחרים חזקים. לא באותו קליבר, אבל לא הרבה מאחור".

קוף במקום בנאדם

"קופים בחלל" הוא סרט אנימציה שנון ומשעשע. כזה שהמסחריות שלו מיטשטשת נוכח אמירה מפוכחת על הצביעות האמריקנית. עלילת הסרט מגוללת את סיפורם של משלחת קופים לחלל, ששוגרה על-ידי סוכנות חלל אמריקנית כדי לבדוק קיום של ישויות אחרות בגלקסיה. בשל הסיכון הכרוך בכך, נשלחו קופים במקום בני אדם.

הקופים התמימים לא חשדו בסדר העדיפויות של הסוכנות. הם חשבו שהם-הם הנבחרים. "קופים בחלל" אולי לא יזכה באוסקר, אך לא מן הנמנע שהוא יזכה בתואר "יקיר אנונימוס".

*וויליאמס, הסרט מתייחס בציניות לתרבות האמריקנית והסמלים הסטריאוטיפיים שלה. איך האמריקנים קיבלו את זה?

"אני מבין למה אתה מתכוון, אבל לא קיבלנו תגובות שליליות. האם, הדמות הראשית, הוא לא גיבור אמריקני מסורתי טיפוסי. הוא סקפטי וציני לגבי הכוונות של סוכנות החלל עבור הקופים. אנשי הצוות שאיתו חושבים שהם עושים משהו הרואי והוא אומר להם שזו משימת התאבדות. זאת הייתה התלבטות לא קלה, כי התכונות האלה שלו הן של אנטי-גיבור אמריקני. הוא בעצם גיבור, אבל לא נועד להיות כזה. הוא לא רוצה להיות גיבור, אבל הופך לכזה".

*אפשר לומר שהסרט הוא במכוון סאטירה על הערכים הפטריוטיים האמריקניים?

"כן, זו סאטירה על הממסד. לונה וטיירון פטריוטים מאוד. הביטחון שלהם בסוכנות ששלחה אותם הוא לא במקום. האינטרסים של הסוכנות לא עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הקופים. הסוכנות מנסה למצוא חיים בכוכב אחר, לגמרי משימה לא בטוחה".

*כמפיק שקהל היעד שלו הוא ילדים ובני נוער, אתה מרגיש איזושהי מחויבות לחנך?

"אני לא מרגיש שיש לנו את היכולת לחנך, יש פוטנציאל - כמו לכל סרט - לתת השראה ומוטיבציה לילדים. זו לא חובה, זו הזדמנות. להעביר מסר, לתת השראה".

*השראה למה?

"ללכת על אהבה אמיתית, כמו ב'שרק'. ב'קופים בחלל', שהוא חגיגה של נחישות של להיות צוות, אני מניח שיש דרך להסתכל על זה כמסר, ולדעתי הוא נוסך עידוד, כי בסוף המשימה צולחת, וכי צוות השימפנזים לא ציפו לכלום".

*המשפחה שלך שותפה להחלטות שלך?

"'שרק' התחיל מזה שהקראתי ספר לילדים שלי, שהיו אז קטנים. הם אהבו את זה והמניע היה משפחתי. את 'קופים בחלל' הילדים שלי אהבו, אף על פי שהם כבר לא קהל היעד".

בין אמנות להתמסחרות

הלהיט העולמי האחרון בז'אנר האנימציה הוא "וול אי", סרט ילדים קר וסינתטי, שבבסיסו האנשה וולגארית של רובוטים. סרט השוזר בגסות תובנות אופנתיות ופופוליסטיות, כמו שמירה על איכות הסביבה ואחווה כלל עולמית. יוצרי הסרט השכלתניים הציבו רף חדש של מסחור. "קופים בחלל", למרות שהוא שובה לב ונעשה עם הרבה רגש וחדוות יצירה, אינו מנותק מחשיבה אסטרטגית מסחרית, אף על פי שהוא מוגדר כסרט אנימציה עצמאי.

*עד כמה נלקח בחשבון ההיבט המסחרי של הסרט?

"'קופים בחלל' הוא יותר מסחרי מהסרטים האחרונים שעשינו ב'ואנגארד'. יש חשיבה על אפשרות למרצ'נדייז, כמו בובות עם כוכבי הסרט, אבל מרצ'נדייז עושים אחרי שסרט מצליח. אנחנו מקווים לחלק רישיונות מרצנדייז".

*איך זה עובד - חברות ההפקה מריחות פוטנציאל מסחרי וחושבות קודם כל על מרצ'נדייז, מייצרות גיבור מסחרי שיצליח למכור בובות, נניח, ואז בונות סביבו סרט?

"לפעמים כן".

*היכן מתבטא הצביון העצמאי של הז'אנר?

"מבחינת התוכן, הוא לא פוליטיקלי קורקט. יש חופש אמנותי. יחסית לסרטים עלילתיים עצמאיים, התקציב של סרטי אנימציה עצמאיים גדול הרבה יותר - כמו עלות של סרט רגיל. המטרה שלי היא להיות המוביל בתעשיית קולנוע האנימציה העצמאי. לא להיות קשור לסטודיו מסוים. לבנות פר פרויקט. לא להיות מיינסטרים. להיות מהירים יותר, עצמאיים בבחירות האמנותיות שלנו, ועם פחות בירוקרטיה".

*יחד עם זאת, יש גם סיכון לחברת הפקות פרטית, לא?

"כן. זה סיכון של כל השותפים במימון, אבל הם יקבלו את הכסף שהשקיעו. הסרט יותר מסחרי מסרטים אחרונים שעשינו, אני מעריך שנעבור את ה-100 מיליון. זה אופטימי, אבל הגיוני".

כוכבים מדובבים

*מדוע כוכבים הוליוודים נעתרים להצעות לדיבוב סרטי אנימציה?

"אתה משיג כוכבים כי הם רוצים לעשות משהו שמגיע למשפחות שלהם, מה שרוב הסרטים שלהם לא עושים. גם לא צריך להתאפר, וזה גוזל מהם הרבה פחות זמן ועבודה - לא יותר מחמישה ימים לכל שחקן".

*כוכבים מושכים קהל לסרטי אנימציה, או שהדמויות עומדות בפני עצמן?

"בסרטים של 'פיקסאר' אתה לא יודע מי הכוכב, וזה לא מוסיף לשיווק. הם לא רוצים לשלם על שמות, כי הם לא צריכים. הם מותג. הם לא צריכים שהשם של השחקן ימכור, כי הם עושים סרטים מוצלחים. 'דרימוורקס', להבדיל, מאוד מעוניינים להשתמש בשחקנים שלהם, והם מוכנים לשלם עבור כוכבים".

ב-25 שנות קריירה הפיק וויליאמס למעלה מ-20 סרטי קולנוע וטלוויזיה. בעיקר סרטי אקשן. את התפנית החדה שביצע הוא מסביר בהנאה שהוא שואב מתהליך העבודה: "אני אוהב את האנשים שעובדים באנימציה, זה שיתוף פעולה, יותר עבודה של צוות קריאיטיבי ופחות של בימאי אחד".

ולמרות זאת, וויליאמס חוזר למחוזות האקשן והדרמה. לאחר שסרט האנימציה הבא מבית היוצר שלו ("מצור אזרחי") ייצא, תושלם הפקתו של סרט עלילתי מן המניין: "על הדרך", שאמור לשטוף את המסכים במהלך 2009.