ישראל פרי לא גנב

בשנות ה-70 הציעה ממשלת גרמניה לאזרחים בעולם להשקיע בתוכניות פנסיה במוסד לביטוח לאומי הגרמני (ללא קשר למלחמת העולם השנייה ולשואה). המוסד לביטוח לאומי בישראל, בחר שלא לשרת את אזרחי ישראל ולאפשר להם להיקלט בתוכנית. בכך הוא פתח את הדלת ליזמים פרטיים, שבלעדיהם איש לא היה יכול ליהנות מהשירות.

עו"ד ישראל פרי היה אחד מהיזמים האלה, שהציע את השירות בתמורה לשכר. על גובה השכר המגיע לו ניתן להתווכח, אך אין ספק שהוא סיפק שירות חשוב וחיוני, ברמה גבוהה וללא תקלות.

פרי הציע ללקוחות הסדר מורכב, שבמסגרתו נטל על עצמו סיכון, והלווה להם מכספו, ובכך איפשר להם לקבל זכויות פנסיה בלי להשקיע אגורה, כאשר ההחזר יגיע כאחוזים מתוך תקבולי הפנסיה עד אשר תוחזר ההלוואה, או במקרה של מוות מוקדם - מהסדרי הביטוח המהווים למעשה תחליף לביטחונות לעסקה.

לפני כשנה הורשע פרי בכך שלא העביר את דמי הביטוח לחברת ביטוח, אלא שמר אותם בידיו. לו הייתי מנהל הכספים שלו, הייתי מתרגז - ומפציר בו: "לא רק שנטלת על עצמך את הסיכון בעסקת המימון, כעת אתה נוטל על עצמך גם את סיכוני החיים של לקוחותיך!". המהלך הזה של פרי הגדיל את הסיכון שלו עצמו להתרסק, אך לא פגע בלקוחות. הם שילמו עבור מוצר וקיבלו אותו מראש.

ההיכרות שלי עם התוכנית שהציע פרי היא אישית. לפני כ-20 שנה, כרואה-חשבון צעיר המבין בביטוח, שכנעתי את הוריה של אשתי להצטרף לתוכנית של פרי. 20 שנה אחר-כך - חמי וחמותי הגיעו לגבורות, ואני שמח על כך שצירפתי אותם לתוכנית. פרי וחברותיו קיימו את כל הבטחותיהם על-פי החוזה כמקובל, וסיפקו להורים, ללא עלות וללא סיכונים, תוכנית פנסיה מצוינת, טובה בהרבה מהתוכניות שהיו זמינות באותה תקופה בשוק.

כששמעתי שפרי הורשע, הנחתי, כפי שנכתב בתקשורת, שהוא הורשע על כך שגנב מניצולי שואה. אביה של אשתי אמנם ניצול, אך אמה ילידת הארץ, ולכספים שהושקעו בתוכנית אין קשר למקום הולדתם ולקורות חייהם. לא עלתה על דעתי אפשרות שהאדם אשר יצר עבור בני משפחתי מקור הכנסה של מאות אלפי שקלים יורשע בכך שגנב מאיתנו סכומי עתק. לכן, למרות ההרשעה, המלצתי להורי אשתי להמשיך ולקיים את החוזה עם פרי.

והנה, לפני מספר ימים פגשתי את פרופ' אמיר ברנע, שהסביר לי כי ההרשעה של פרי היתה בגין גניבה מכל הלקוחות שקיבלו ממנו מימון. קראתי את פסק-הדין ונדהמתי. על-פי פסק הדין, פרי והחברות שבבעלותו רימו גם את ההורים של אשתי, וגנבו מהם עשרות אלפי דולרים.

כיוון שידעתי כי האמת הפוכה, החלטתי שחובתי האזרחית והמוסרית היא להציג את עמדתי זו. הפער בין השירות המעולה שנתן פרי להורי אשתי לבין האופן שבו הוא מתואר בתקשורת ובפסק-הדין, לא איפשר לי להחריש. פרי פתח לאלפי אנשים דלת לתוכנית פיננסית שלא ניתן היה להשיגה, ונהג (מבחינת שקיפות) באותן הנורמות ששלטו באותם ימים בבנקים, בחברות ביטוח ובמוסדות פיננסיים אחרים.

קראתי את חוות-הדעת הכלכליות של פרופ' ברנע ושל ד"ר אשר בלס. מה שנאמר שם לגבי כלל הלקוחות, תקף גם לגבי חמי וחמותי. ההבדל בין העדות שלי לזו של ברנע ובלס, היא, שהם מסרו אותה כעדים מומחים, ואילו אני נתתי את תצהירי ללא שכר ועל סמך היכרותי האישית עם העסקה.

העסקה שהציע פרי היתה מורכבת, ולא קלה להבנה, וייתכן כי עקב סיבוך זה סבורים לקוחות מסוימים שהם רומו. אך בדיקה אובייקטיבית של העסקה חייבת, לדעתי, להוביל למסקנה כי מדובר בעסקה פיננסית סבירה, מקובלת, מתוחכמת וטובה. העובדה, כי מהצד השני לא התייצב אף מומחה להעיד נגד פרי אינה מקרית. איני מאמין שאדם מקצועי יכול לתת עדות כנה נגדו. ואם יהיו מומחים כאלו, אשמח לשבת עימם לשולחן, ולהסביר מדוע הם טועים.

בינתיים, אני מאחל לכל הקשישים בישראל שיזכו לתוכנית פנסיה כמו זו שממנה נהנים חמי וחמותי, בזכותו של פרי.

* רו"ח דורון שורר היה בעבר המפקח על הביטוח.