בעוד יומיים נלך לבחירות. זה בטח יעסיק אותנו רוב היום, עם משדרים מיוחדים וכל זה, כך שאני מאמין שרק מעטים מאתנו יזכרו לציין את היום הזה, העשרה בפברואר, כיום שבו ניצח המחשב את אלוף העולם בשח בפעם הראשונה ושינה, ולו במעט, את מערכת היחסים בין האדם והמחשב.
זה קרה לפני 13 שנה בבוקר קר בפילדלפיה: המחשב "כחול עמוק", בכלים הלבנים, פתח את סדרת המשחקים המפורסמת מול גארי קספרוב, וניצח. נכון שבטורניר כולו ניצח קספרוב (שלושה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו), ונכון גם שעד אז מחשבים הביסו רבי-אמן בעולם, אבל בכל זאת - גארי קספרוב הגדול מכולם, הבלתי מנוצח, האיש שמשחק כמו אלוהים, הפסיד בשח לקופסת מתכת גדולה ודי מכוערת מתוצרת IBM.
אחרי ההפסד בקרב והניצחון במלחמה, נפגשו שני היריבים שוב במאי 1997 לקרב גומלין מסקרן. "כחול עמוק" הספיק להשתדרג מאז באופן משמעותי ("כחול עמוק יותר" הם קראו לו) והפעם ניצח את קספרוב בתוצאה 3.5-2.5. במסיבת עיתונאים אחרי ההפסד אמר קספרוב כי במהלך המשחקים חש כי המחשב מצויד ב"תבונה עמוקה ויצירתיות שאותן לא הצליח להבין" - אחת המחמאות הגדולות שחלק אדם למכונה.
העולם, אם אני זוכר נכון, היה כמרקחה. "המחשב גבר על האדם", זעקו הכותרות, והיו אף מי שכבר הספידו את המין האנושי כולו. ככה זה בני אדם, אין הרבה דברים שהם אוהבים יותר מלהכריז על סוף העולם ועל כניעה מוחלטת למחשבים המרושעים שרק רוצים להשתלט עלינו ולזרוק אותנו לים. אה, סליחה, זה הערבים.
מכל מקום, שחמט, משחק המלכים, תמיד היה מהאינדיקטורים הגדולים לחוכמה, מקוריות, יצירתיות ואופי - בדיוק מה שהופך אותנו לבריות הנשגבות שאנחנו. הרי אין אדם חושב כמו שהוא חושב מול הלוח והמחשבה שמחשב עושה את זה טוב מאיתנו לא הייתה קלה. אפילו קספרוב עצמו נטש את דרך ההפסד המכובד והתחיל להאשים את חוקרי IBM בהתערבות לא חוקית ודרש גומלין. החברה סירבה ואף פירקה את "כחול עמוק". חצי אחד שלו נמצא במוזיאון להיסטוריה אמריקנית בוושינגטון וחצי שני במוזיאון להיסטוריה של המחשבים בקליפורניה. די חבל כשחושבים על זה.
הטענות שהעלה קספרוב היו נכונות בחלקן ותינוקיות ברובן: המפתחים אכן שינו את קוד התוכנה בין משחקים ועזרו למחשב להבין טוב יותר את המשחק ולא ליפול למלכודות של קספרוב, אבל מה הבעיה עם זה? זכותו - ואף חובתו - של כל מתמודד, בכל טורניר ובכל ענף ספורט, להשתפר ממשחק למשחק. הניצחון של המחשב, או ההפסד של קספרוב, היה אחד השיאים של הבינה המלאכותית, כך אמרו לנו, רק שאחר-כך אמרו לנו משהו אחר: שאין לשחמט דבר עם בינה מלאכותית. יכולת חישוב זה חשוב, אבל זה רחוק מלהיות העיקר. מאז נטש התחום את השח ועבר למשחקים אחרים המערבים יותר יצירתיות ודמיון כמו "גו" וכולם הפסיקו להתעניין במחשבי שח. הם את שלהם כבר עשו.
וזה אולי אחד הלקחים. בכל פעם שהמחשבים עושים עוד צעד קדימה אל עבר מה שהגדרנו עד אז כ"חוכמה", אנחנו מניחים להם אותו ועוברים להגדיר את עצמנו בדברים אחרים. פעם, לדוגמה, אדם חכם היה כזה שזוכר המון. אחר כך חכם היה זה שיודע לחשב מהר. היום, למי אכפת מזה? אחר-כך אמרנו שאדם חכם יודע שח, עכשיו שח זה כבר עניין למחשבים. זהו הסיפוח הזוחל של התבונה. עכשיו אנחנו אומרים דברים כמו "מחשב לא יכול לכתוב שירים". זה נכון, אבל מה אם יום אחד הוא יוכל? מה נגיד אז? *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
