איך נראית חשיבה מחוץ לקופסה בתקופת מיתון?

"על דרך המטפורה וההומור, חושפות החיות את סודות היצירתיות ומראות כיצד ליישמם בג'ונגל המציאות שלנו", אומרות בראל ובלייכר, מחברות הספר "לחשוב כמו זברה". לגישתן, "החיות מגלות איך למתוח את המוח, למנף הזדמנויות, להלהיב, להפתיע ולפרוץ גבולות. בדרך זו, כל אחד יכול להגביר את יכולתו ולהמציא רעיונות ופתרונות חדשניים ביזמות, בניהול, בפיתוח, בשיווק, בתקשורת, בחינוך, ביחסים בינאישיים וכו'. למשל, אם נחשוב כמו לטאה, נוותר על חלקים מיותרים או מסוכנים בעסק כדי לצמוח, בדיוק כפי שהלטאה מוותרת על זנבה כדי לשרוד".

פרופ' תמר אלמור, ראש פרויקט ייזום עסקים בבית-הספר למינהל עסקים במכללה למינהל, סבורה שיזם שחושב מחוץ לקופסה יצליח, חד-משמעית, בזמן מיתון.

"מייקל אולירי, מייסד חברת התעופה Ryanair, הוא דוגמה טובה ליזם שהצליח בזמן מיתון", מדגימה אלמור, "במיתון של שנות ה-90, הוא קפץ על ההזדמנות להקים חברה שתציעה טיסות זולות מאוד. הוא קנה מחברות בואינג ואיירבס, בזמן שאף אחד אחר לא קנה, כמות גדולה של מטוסים במחירים נמוכים.

"כיום הוא הבעלים של אחת מחברות התעופה המצליחות. הסיפור שלו מוכיח שיזם אמיתי לא חושש לחשוב מחוץ לקופסה, וליישם מודלים עסקיים שפונים לרצון של האדם לקנות בזול בזמן מיתון".

נרות עם להבה צבעונית, פרסומות על גבי תחתיות בירה, אזכרות והלוויות בשידור חי ומסעדה מעופפת, הם רק כמה דוגמאות ליזמים שחשבו קצת אחרת, ומקווים להצליח אף-ע-פי ולמרות המיתון.

היוזמה: מסעדת שף מעופפת

עבור רובנו השמים הם הגבול. עבור אילון זדה וטל לב-ארי (33), בוגרי הקומנדו הימי, השמים הם הזדמנות עסקית. השנה הם קיבלו זיכיון בלעדי ל-Dinner in the sky, מתקן בן 22 מקומות ישיבה שמתרומם באמצעות מנוף לגובה 50 מטר, המאפשר ליושבים בו ליהנות מנוף פנורמי בצד ארוחת שף. במילים אחרות, מסעדה מעופפת. השניים, שקיבלו זיכיון גם באוקראינה, אומרים כי "הקהל הישראלי צמא לחידושים גם בזמן מיתון, ו-Dinner in the sky עונה על הצורך הזה. מדובר בחוויה חדשנית, נועזת וייחודית שלא נראתה בארץ ושמצליחה ב-20 מדינות כמו יפן, ספרד, צרפת, קנדה, אירלנד ודובאי".

זדה, הבעלים של חברת "דלתא אתגרים" העוסקת בפעילויות חווייתיות אתגריות לחברות וארגונים, נתקל בראשונה באטרקציה בדרום-אפריקה. "ראיתי, חוויתי ונדלקתי", הוא משחזר, "האמנתי במוצר מהרגע הראשון שראיתי אותו, ושהוא יתפוס חזק למרות המצב הכלכלי. לכן, רצתי לזיכיון". זדה ולב-ארי פנו ליצרן הבלגי, ובתמורה ל-150 אלף יורו - עלות מתקן אחד, דמי זיכיון ועלות הובלה - קיבלו את הזיכיון הנכסף. באחרונה סגרו גם בלעדיות עם השף פרנק אזולאי, שיבשל במרומים ארוחות לפי הזמנה.

*מי קהל היעד?

"המתקן, שיוצב בלוקיישנים כמו יפו העתיקה ועיר דוד, מיועד בשלב ראשון לאירועים עסקיים ולקידום מכירות של חברות, בשלב שני לאירועים פרטיים, ובשלב שלישי ואחרון לעוברים ושבים".

*כמה תעלה החוויה?

"75 דולר לאדם עבור עלייה למתקן בלי ארוחה, ו-400 דולר לאדם באירוע פרטי של 22 איש, כולל ארוחת גורמה של השף פרנק אזולאי. המחירים ישתנו בהתאם לסוג האוכל ולסוג האירוח על הקרקע".

*האם חברות מגלות עניין?

"אנחנו במשא-ומתן עם מספר חברות שמעוניינות להשתמש במתקן לצורך קידום מכירות, אירועי VIP ועוד. חברות שמקצצות עכשיו בהוצאות הפרסום מחפשות גימיקים פרסומיים חדשים ויקרים פחות, ואנחנו נותנים לזה מענה".

*האם לדעתכם תתעשרו מזה?

"יש לנו בוננזה עסקית ביד. לדעתי, נרוויח מזה יפה מאוד אם נביא עוד מתקנים לארץ כמו, למשל, 'בנג'י קאר' - מתקן שקופצים ממנו בנג'י עם המכונית". *

היוזמה: נרות עם להבה צבעונית

עבור רונן יעקובי (37) וגד בנט (47) ערב רומנטי לאור נרות מקבל משמעות אחרת. לעיצוב או לריח של הנר אין משמעות, הלהבה היא שחשובה - במיוחד אם היא בצבע ירוק, כחול, אדום או זהב, ובקרוב גם בסגול ובלבן. הרעיון: נרות עם להבה צבעונית - המצוי בשלבים מתקדמים של רישום פטנט בארה"ב - נולד בעקבות טיול של יעקובי בסין: "באחד השווקים בסין נתקלתי בנרות יום-הולדת עשויים משעווה עם להבה צבעונית. הנרות היו קטנים ודלקו שבע דקות בסך-הכול. הנרות הדליקו אותי וחשבתי לייבא אותם לארץ. מהר מאוד ירדתי מזה בגלל איכותם הירודה, הם התפוררו מהר". יעקובי לא אמר נואש וביקש מאביו, כימאי במקצועו, לרקוח עבורו נרות איכותיים עם להבה צבעונית. "אחרי כמה שנים של ניסוי וטעייה, אבא הצליח לרקוח תרכובת שמנים שבוערת במשך שעות בצבע".

עם הנוסחה המנצחת ביד, יצא להגשים חלום. "פניתי למשרד עורכי הפטנטים בן עמי ושות' ברחובות. גד בנט, מבעלי המשרד, התלהב מהרעיון ונכנס שותף ב-25%", אומר יעקובי. השלבים הבאים באבולוציה של המוצר: פנייה למעצב תעשייתי לצורך עיצוב כלי זכוכית לתרכובת השמנים הצבעונית, והשתתפות בתערוכת נרות בינלאומית בארה"ב. "קשה לחדש בשוק הנרות, המגלגל כ-2 מיליארד דולר בשנה, עוד עיצוב ועוד ריח. הלהבה הצבעונית שלנו, לעומת זאת, הדהימה את באי התערוכה. כרגע אנחנו בוחנים כמה הצעות שקיבלנו בתערוכה לשיתופי פעולה".

*מתי תתחילו לייצר ולשווק את המוצר?

"כרגע אנחנו מחפשים משקיע שיסייע לנו בהקמת מפעל לייצור המוצר ובשיווקו בארץ ובעיקר בחו"ל. אנחנו מאמינים שנצליח למצוא משקיע למרות המיתון, כי תעשיית הנרות צוברת תאוצה אדירה, בין השאר בשל התגברות העניין בתחומי המיסטיקה, האסתטיקה, הרפואה המשלימה ועוד".

*האם תסכים לוותר על שליטה בחברה לטובת הכנסת משקיע?

"אני לא שולל את זה. גד ואני יזמים נוחים. הכול עניין של משא-ומתן. יחד-עם-זאת, אנחנו רוצים לגדל את הבייבי הזה ולהפוך אותו למפלצת". *

היוזמה: פרסומות על תחתיות של כוסות הבירה

אחרי הפרסומות בשירותים הציבוריים, מגיע תורן של הפרסומות על גבי תחתיות הבירה בפאבים, במסעדות ובבתי-הקפה. מאחורי הרעיון עומדים שני חברי ילדות, רוני צדוק ולאון קרגץ' (23). לטענתם, "רעיון טוב", "ראיית פוטנציאל עסקי" ו"רצון ליצור משהו משלנו", הניעו אותם להקים את Bottom line media, חברה לפרסום על גבי תחתיות בירה. השניים, שכבר בחטיבה חלמו להקים עסק משותף, עבדו כברמנים. לדבריהם, הרעיון הבליח במוחם תוך כדי מזיגת בירה וניעור קוקטייל. "בליין שיושב שעה וחצי בממוצע בבר, מביט מדי פעם על תחתית הבירה שהוא שותה. לכן, הרעיון להפוך את התחתיות לשטח פרסומי נראה לנו רעיון מצוין שיתפוס. במשך תקופה ארוכה גלגלנו את הרעיון. שאלנו יושבי ובעלי ברים מה דעתם עליו, וכולם התלהבו מאוד". בספטמבר 2008, צדוק-קרג'ץ יצאו לדרך, בהשקעה ראשונית של 100 אלף שקל שגייסו מהוריהם. "בקרוב נעלה אתר אינטרנט לאוויר ונריץ פיילוט עם פרסומת של אדי, העמותה לקידום השתלות, על גבי 125 אלף תחתיות בירה שפיזרנו בברים ברחבי הארץ. הפיילוט נועד למתג ולפרסם את המוצר שלנו כפרקטי, ועל הדרך לעשות משהו טוב".

אבל הדרך אל העושר, אינה סוגה בשושנים. איתור נייר וטכנולוגיית דפוס מתאימים ליצירת המוצר ברמה איכותית הייתה, לדברי צדוק-קרגץ', אחת המשימות הקשות בשלבי ההקמה. "לקח לנו הרבה מאוד זמן עד שמצאנו נייר ובית דפוס מתאימים. בהתחלה, כשלא מצאנו, חשבנו להדפיס באירופה, איפה שיצרניות הבירה מדפיסות את התחתיות שלהן. אבל, בפגישה עם אחת היצרניות, התברר לנו שזה לא כדאי כלכלית".

*האם הצלחתם לגייס מפרסמים?

"מיתון, ללא ספק, גורם לפתיחות נמוכה יותר של המפרסמים. כרגע אנחנו נמצאים במשא-ומתן ראשוני עם כמה מפרסמים, והתגובות טובות. בעלי פאבים, בתי-קפה ומסעדות, מצדו השני של המתרס, נענו בצורה מדהימה. עד כה, סגרנו בלעדיות עם 125 ברים ברחבי הארץ. אם הכול ילך לפי התוכנית העסקית, נגיע לחצי מיליון צפיות ולמחזור מכירות של כמיליון שקל בשנה הראשונה, למרות המיתון".

*איך תצליחו כשחברות מקצצות בפרסום?

"כי במיתון יש יתרון למוצרים זולים יותר, והפלטפורמה שלנו מציעה פרסום זול יותר. למעשה, אנחנו מציעים מחירי רצפה שאי-אפשר לסרב להם. דווקא בתקופה כזאת יש מקום למוצרים חדשים שמחדשים, מוזילים ומרעננים את השוק - והמדיה שלנו בהחלט כזאת".

*מה לא תפרסמו על גבי תחתיות הבירה?

"יש לנו ארבעה לאווים: מתחרים, סיגריות, תכנים מיניים ואלכוהול (כדי לא לפגוע בהסכמים של בעלי הפאבים עם משווקות אלכוהול). בעתיד, אנחנו מתכוונים להתרחב לנישות נוספות כמו תחתיות אישיות בחתונות".

היוזמה: שידור חי מבית העלמין

אומרים שהרעיונות העסקיים הכי טובים נולדים מתוך צורך. נדב פתאל (23), סטודנט למינהל עסקים ובנו של המלונאי דוד פתאל, הקים את "גינות עדן" מתוך צורך. בשנה שבה התגורר בלונדון, פספס את האזכרה השנתית של סבו וסבתו. כשחזר, עלה לחלקת הקבר בבית העלמין בחיפה. "לא פספסתי את האזכרה שלהם עשר שנים ברציפות, לכן הרגשתי צורך ללכת לשם. כשהגעתי, ראיתי הרבה לכלוך ופרחים נבולים מהאזכרה האחרונה. זה כאב לי מאוד. צילמתי את חלקת הקבר והראיתי את התמונות לאבא שלי. התגובה שלו הייתה שצריך למצוא מישהו שינקה את חלקת הקבר בשוטף. חיפשתי שירות כזה ולא מצאתי". אז הבליח במוחו הרעיון להקים חברה שתיתן שירותי ניקיון וטיפוח לחלקות קבר מחד, ושירותי צילום אזכרות והלוויות בשידור חי באינטרנט מאידך.

אל פתאל חבר יזם האינטרנט בועז מוסיוב (36), וביחד הקימו את "גינות עדן" בהשקעה של כחצי מיליון שקל, לא לפני שעשו בדיקות היתכנות. "בדקנו מה המכשולים, מה התגובות של אנשים לשירות, איזה שירותים נוספים הם היו רוצים לקבל, ואיך בכלל מגייסים לקוחות אבלים", מסביר פתאל, "רצינו לחוש את השטח. אני חייב לומר, שבהתחלה לא האמנתי שניכנס לתחום הזה כל-כך חזק. לא ידענו לאן זה יוביל אותנו".

*האם אתם מספקים שירותים במקום שבו חברות קדישא כשלו?

"אפשר לדמות את זה לעירייה ולתושב. העירייה מנקה עבור התושב את הרחוב אבל לא את ביתו. חברת קדישא מנקה את השטחים הציבוריים בבתי העלמין ולא את חלקות הקבר עצמן. לכן, השירות שלנו לא מתנגש עם חברות קדישא".

*מה הקושי הגדול בעסק מסוג זה?

"קושי נפשי. לא קל להתפרנס ממתים ומאבלים. אבל, מכתבי התודה של הלקוחות מפיחים בנו רוח חיים ומדרבנים אותנו להמשיך הלאה ולחולל מהפכה בבתי הקברות המוזנחים בישראל. חוץ מזה, זה מכניס אותך לפרופורציה בחיים".

*עד כמה גדול הביקוש לצילום אזכרות והלוויות בשידור חי?

"אנחנו מספקים בעיקר שירותי טיפוח, ניקיון וחידוש מצבות. מדי פעם, מזמינים אותנו לצלם אזכרות והלוויות. אגב, אנחנו קוראים לזה 'שידור ישיר' ולא 'שידור חי' כי מדובר במתים והמילה 'חי' לא כל-כך מתאימה פה".

*האם העסק רווחי?

"הגענו לאיזון בסוף 2008 ומתחילת 2009 העסק רווחי. אנחנו צופים לעבור השנה את המיליון וחצי שקל הכנסות, שעומדות כרגע על 960 אלף שקל".

*כמה עולה להזמין צילום של אזכרה ולתחזק קבר?

"בין 80 ל-100 שקל תחזוקה שוטפת של חלקת קבר, וכ-1,500 שקל אזכרה בשידור ישיר באינטרנט. היו שהזמינו טקס אזכרה מלא - מניין, רב, נר נשמה, פרחים וצילום ישיר - בתמורה ל-2,000 שקל".

*האם מיתון משפיע עליכם?

"העסק ממשיך לצמוח למרות המיתון. המיתון משפיע במובן הזה שללקוח לוקח היום יותר זמן עד שהוא קונה שירות. אם לפני שנה היה לוקח כמה ימים לסגור עסקה, היום זה יכול להימשך חודש ימים. לכן, אנחנו משקיעים יותר בפרסום".

*מה אבא שלך חושב על העסק, האם אתה מתייעץ איתו?

"אבא מרוצה ממה שאני עושה. הוא עוזר מאוד ותומך גם בייעוץ עסקי וגם בקשרים העסקיים שלו. אין החלטה מהותית בעסק שהוא לא חלק ממנה".