יכול להיות שנמאס לנו?

יש נטייה לשייך את הירידה בנתוני הצפייה בטלוויזיה בספורט הישראלי לאיכות המוצר. מן משוואה פשוטה כזאת שאומרת: הספורט הישראלי גרוע - אין טעם לראות אותו. קחו למשל את הדרבי התל-אביבי בשבוע שעבר ששודר בערוץ 10 וגירד בקושי 13% רייטינג, מה שאומר ירידה של כ-30%-40% בכמות הצופים לעומת דרבים מלפני כמה שנים. נתוני הצפייה בליגת העל מצביעים על ירידה של כ-16% ביחס לפני שתי עונות, וירידה של עשרות אחוזים אם הולכים עשור אחורה.

גם ימי חמישי עם מכבי ת"א ביורוליג הם כבר לא מה שהיו. בשבועיים האחרון, גם בשל העובדה שהקבוצה איבדה סיכוי להעפיל להצלבה, נרשמו נתוני צפייה נמוכים באופן קיצוני עם 8% למשחק מול אלבה ברלין ו-6% למשחק מול ברצלונה - שקבעו כי אלו שני המשחקים הכי פחות נצפים מזה שנים.

אלא שאם מסתכלים במובן רחב יותר, הספורט הישראלי הוא חלק מתופעה שמתרחשת בכל העולם: נתוני הצפייה בשידורי הספורט יורדים. את מה שחווים היום בליגת העל שלנו חווים בפרמיירליג, בסרייה A, ב-NBA ובכל הליגות המקצועניות בעולם. היכולת של הציבור בכל העולם לראות ספורט בטלוויזיה נפגמה משמעותית בשנים האחרונות.

אז למה זה בעצם קורה?

1. היצף השידורים.

השינויים בשוק התקשורת בעשורים האחרונים הם הגורם העיקרי לתהליך. יש היום הרבה יותר ערוצי טלוויזיה שגוררים היצף שידורים כללי. "הבעיה העיקרית של שידורי הספורט היא העובדה שכמות שעות הספורט על המסך נהייתה עצומה", מסביר ירון טלפז, סמנכ"ל פיתוח עסקי בערוץ הספורט. "בשל ריבוי הערוצים, הרי שכל אירוע ספורט מרמה בינונית ומטה משודר בטלוויזיה, כולל דברים שבעבר בכלל לא היו חושבים לשדר אותם".

כדי להמחיש את תופעת ההיצף בעולם המערבי שהגיעה אלינו, ניקח לדוגמה מדינה כמו גרמניה. ב-1985 שודרו ברחבי המדינה 1,200 שעות של ספורט בשידור חי. שש שנים מאוחר יותר עם העלייה הדרמטית במספר ערוצי הטלוויזיה ורשתות השידור, כבר שודרו בגרמניה 10,000 שעות של ספורט בשידור ישיר, ועם הכניסה לשנות ה-2000 כבר קיבל הציבור הגרמני 70 אלף שעות ספורט מדי שנה. המשמעות: חובב הספורט הגרמני עלה תוך עשור וחצי מ-3 שעות ספורט ביום בטלוויזיה ל-48 שעות ביום.

"כאוהד ספורט יש לך קיבולת מסוימת של אירועים שאתה יכול לראות", מסביר טלפז. "היום בגלל השפע אנחנו אמנם רואים יותר שעות ספורט בשבוע, אבל זה מתחלק על המון שידורים ועל יותר ימים. אירוע שפעם לא הרשת לעצמך להפסיד כמו ליגת העל בכדורגל או מכבי תל אביב כדורסל, הוא עוד אירוע במהלך שבוע עמוס של שידורי ספורט".

גם במדינות ספורט מוכחות כמו ארה"ב, מלבד שידורי ה-NFL ששומרים על רמת צפייה גבוהה יחסית (גם בגלל שהעונה קצרה מאוד), ביתר הענפים יש ירידה חדה בשל ההיצף. משחקים בעונה הסדירה של ה-NBA מביאים היום בארה"ב פחות מ-2% רייטינג ורושמים ירידה של עשרות אחוזים, זאת בזמן שמחירי זכויות השידור עלו במאות אחוזים במהלך אותה תקופה.

2. התמקדות והתמקצעות.

היצף שידורי הספורט נתן לקהל את היכולת לבחור בדיוק את מה שמתאים עבורו. כמו שאדם "רגיל" יבחר את סוג הסרט שהוא מעוניין לראות - דרמה, קומדיה, מתח - גם חובבי הספורט התחילו לסנן את התכנים המועדפים עליהם. "השינוי בשוק התקשורת גרם לצופה להתארגן מחדש בכל הקשור להרגלי הצפייה שלו. הוא מתחיל לבצע התמקדויות ולברור את הנישות שספציפיות עבורו", מסביר סוציולוג הספורט ד"ר יאיר גלילי. "בעבר, כל מי שהיה חובב ספורט היה רואה את כל הספורט שהיה בטלוויזיה. כולם היו רואים את מכבי ביורוליג ביום חמישי, את משחק השבת ואת השידור השבועי של המשחק מהליגה האנגלית. חובבי כדורגל היו רואים גם כדורסל, כי לא היה כמעט מה לראות. היום חובב ספורט שאוהב כדורגל, לא רק שיכול לבחור שלא לראות כדורסל, אלא בתוך תחום הכדורגל הוא יתמקד בנישות שמתאימות עוד יותר עבורו - כדורגל אנגלי, ספרדי או ליגת האלופות. ויותר מזה, בתוך ההתמקדות בכדורגל אנגלי הוא יכול לבחור אפילו רק קבוצה אחת לעקוב אחריה, נאמר מנצ'סטר יונייטד, כי היא משודרת מדי שבוע.

"תהליך ההתמקדות הביא לכך שרשתות הטלוויזיה מנסות להילחם על כל פלח באוכלוסיה. נשים הן שוק ענק בפני עצמו שערוצי הטלוויזיה פונים אליו. אם פעם היו תוכניות ילדים, הרי שהיום הן מפולחות לתוכניות לגיל שנתיים-שלוש, ולילדים בגילאים חמש עד שבע. כנ"ל ערוצי הספורט, שפונים לחובבי הכדורסל האירופי, לחובבי ה-NBA ולחובבי הכדורסל הישראלי. אם הרמה של ליגת העל לא מתאימה לך יותר, תמצא את עצמך מהר מאוד צופה בליגת האלופות.

"תופעה נוספת בהקשר הזה נקראת קניבליזציה. ערוץ הספורט וצ'רלטון הן דוגמה קלאסית לתופעה הזאת, שמשדרים בו זמנית בדיוק בערוצים שלהם תוכניות שפונות לפלח אחר של חובבי ספורט, כשלמעשה הם דופקים בכך את עצמם".

3. אובדן הלוקאליות.

עניין נוסף הוא העובדה ששוק התקשורת פתח בפני חובב הספורט אפשרויות גלובאליות בלתי מוגבלות שלא היו לו בעבר, מה שגרם לפגיעה אנושה בעניין סביב הליגות המקומיות. "אנשים הבינו שעם כל הכבוד לליגה הקטנה והלוקאלית שלהם, הרי שיש ליגות בעולם ברמה גבוהה הרבה יותר", מסביר גלילי. מי שמתחיל להיחשף באופן תדיר לליגות איכותיות יותר, כשברוב המקרים גם איכות ההפקה בליגות העשירות עולה על זו הישראלית, מגלה שקשה לו לחזור לצפות בכוכבים המקומיים. "ה-NBA נתנה מכה קשה לליגות הכדורסל בעולם, וליגת האלופות נתנה מכה לליגות הכדורגל המקומיות הקטנות, ובכלל זה הליגה הישראלית", מסביר גלילי. במקומות כמו אפריקה וסין מדווחים על כמות אנשים גבוהה הרבה יותר שרואה את הפרמיירליג מאשר את הליגות המקומיות.

האפשרות לעקוב בכל רגע נתון אחרי כל ליגה או ספורטאי בעולם, דרך האינטרנט והטלוויזיה, חיסלה למעשה את היתרון האחרון שעוד היה לספורט המקומי. היום ילדים בארץ, מכל חתך גיל, נחשפים בטלוויזיה, באינטרנט ובעיתון לכריסטיאנו רונאלדו הרבה יותר מכפי שהם נחשפים לברק יצחקי.

4. זמן מסך, שעות פנאי ואינטרנט.

"בעבר זמן הפנאי שלנו כלל עיתון, ספר וטלוויזיה", מסביר טלפז. "היום כמות הריגושים היא עצומה. פלייסטיישן, מחשב, אינטרנט, ובתוך כל אלו יש את הטלוויזיה ובתוך הטלוויזיה אתה צריך לברור לך מה אתה רוצה לראות מתוך מבול שידורי הספורט".

מהפכת האינטרנט הביאה לכך שאפשר לוותר על השידור הישיר בערב של משחק הכדורגל ולהסתפק למחרת בתקצירי השערים באינטרנט. הידיעה שיש את האופציה לראות אחר כך ב"חדשות הספורט" או בתקצירים באינטרנט "הורגת" את השידור החי ומאפשרת לקבל הכל באופן מרוכז יותר.

חלק מהשידורים אפשר בכלל לראות באינטרנט תוך כדי עבודה. ערוץ הספורט למשל שידר בשנה האחרונה כ-250 שידורים חיים של משחקים באינטרנט.

5. השחקן החדש - הריאליטי.

על החיסול הממוקד שעשו תוכניות הריאליטי לפריים-טיים כבר נכתב הכל. אלא שתוכניות הריאליטי נוגסות באופן חריף גם משידורי הספורט. "צריך לזכור שחלק גדול מאוד מהציבור מזהה בתוכניות הריאליטי סממנים אמיתיים של ספורט", מסביר ירון טלפז. "בריאליטי יש מנצחים ויש מפסידים. בחלק מהתוכניות יש אלמנטים ברורים של ספורט ותחרותיות. יש מתח, חוסר ודאות, בחלק מהתוכניות האתגרים הם ספורטיביים לחלוטין. עבור לא מעט אנשים זה מהווה תחליף וממלא ממש כמו שידורי ספורט".

6. האירועים הגדולים.

ובכל זאת, יש נקודה אחת שעדיין לא נהרסה בשטף העצום. אירועי הספורט הגדולים - כמו משחקים אולימפיים, אליפות אירופה בכדורגל או גביע העולם בכדורגל - עדיין מזוהים על-ידי הציבור כאירועים שונים בהיררכיה ומצליחים לשמור על רמת התייחסות גבוהה. בישראל אפשר היה לראות בשנה האחרונה כי נתוני הצפייה באירועים הגדולים - כמו ביורו 2008, ליגת האלופות ומשחקי נבחרת ישראל בכדורגל - זכו לנתוני צפייה גבוהים שעברו ברוב המקרים ממוצעים של 20%.

"היתרון של אירועי הספורט הגדולים הוא העובדה שהציבור מזהה אותם כאירועים שהם מעבר לספורט", מסביר גלילי. "באירועים גדולים צופות משפחות שלמות. אחוז הנשים שצופות באירועים גדולים הוא גבוה הרבה יותר משיעור הנשים שצופות באירועים רגילים. אלו אירועים לאומיים לכל דבר. חלק מהם מייצגים יריבויות בין מגזרים, בין יבשות. מעבר לזה, האירועים האלו נהנים מבילד-אפ רחב הרבה יותר ששמור רק לאירועים האלו".

רוצה לקבל ישירות לתיבת המייל שלך את כל הכתבות ועדכוני הספורט של גלובס? הירשם עכשיו לניוזלטר והתראות ספורט