השר לענייני דבר חשוב

אין תוכנית אקטואליה ברדיו ובטלוויזיה שלא לעגה לרשימת התארים החדשה שניפקה לנו ממשלת נתניהו, כאשר את ההגדרה העוקצנית במיוחד שגרה יו"ר קדימה, ציפי לבני: "שרים לענייני כלום". אחרי השר לפיתוח אזורי, השר להסברה ותפוצות והשר לאיומים אסטרטגיים, חסר רק שר שיקשר בין הכנסת למאדים.

פוטנציאל התנגשות חיובי

אבל על שר אחד "לענייני כלום", כלשונה של לבני, כדאי להתעכב במדור הזה. מדובר במינויו של מיכאל איתן לתפקיד "השר לשיפור השירות הממשלתי לאזרח". לכאורה, מדובר בעוד תואר פיקטיבי שנועד לרפד ולדשן ח"כ ותיק שלא זכה לתיק, אבל בפועל לתפקיד יש פוטנציאל אדיר לשיפור המגזר הציבורי.

מנגד, זהו פוטנציאל להתנגשות חזיתית עם ועדי העובדים וההסתדרות, שיכולים להיאבק ולסכל כל ניסיון לרפורמה קטנה כגדולה - במיוחד אם איתן יתנהל שלא בתבונה. אומרים על איתן שהוא חובב אמצעי מחשוב ולכן ינסה להטמיע מערכות חדשות במשרדי הממשלה, אבל איתן צריך להבין ביחסי עבודה לא פחות ממחשבים, אם הוא רוצה להצליח בתפקיד.

ביום ראשון האחרון, עוד לפני שנודע על המשרד המיוחד שתפרו לאיתן, קפצנו אל משרד הרישוי בחולון. ביקור קצר במקום מלמד עד כמה אנחנו זקוקים לשר כזה: 70% מעמדות קבלת הקהל אינן מאוישות בפקיד, מאות אנשים מחכים בתור ורק מנהל אחד עם הרבה תושייה ואפס נימוסים, מנתב את הממתינים ליעדם כמו שוטר תנועה מוצלח ביום של פקק איום.

משרד הרישוי כדוגמה

היחס שקיבלנו מהפקידות, בדרך להוצאת רישיון רכב, לא מגיע אפילו לאסירים ביטחוניים. "תודעת שירות" זה לא משהו שמלמדים כנראה במשרד הרישוי וכל תלונה למנהל מסתיימת בגוננות על הפקידה. "חבל על העצבים שלך", מרגיע אחד הממתינים בתור, "ככה זה פה, זה לא יעזור".

להפריט, להפריט הכל - זו המחשבה שעוברת בראש לאחר הביקור במשרד הרישוי וזה מה שעובר כנראה גם על המבקרים במשרדי ממשלה אחרים. מה שטוענים שנים ארוכות במשרד האוצר מתברר לכאורה ככורח המציאות. רק חברה פרטית תדע להעניק שירות לאזרח, כזו שתגייס סטודנטים וצעירים אחרים שנולדו אל עידן של שירות לקוחות מודרני.

אבל זוהי בדיוק המסקנה אליה רצו שנגיע במשרד האוצר. בחינה מעמיקה מלמדת כי במשרד הרישוי בחולון יש יותר עובדי קבלן המשמשים כשומרים ומאבטחים מאשר נציגי שירות. לאוצר אין שום בעיה להקצות עובדי קבלן, אבל הוא מתעקש שלא להוסיף תקנים לעובדי המשרד.

כך קורה שהפתרון לתורים הארוכים, שיוצרים לחץ אצל הישראלים, חמי המזג ממילא, נמצא בדמות אינספור מאבטחים שנועדו לשמור פן העצבים יהפכו לאלימות של ממש. מדינת חלם, כבר אמרנו?

מאבקים מיותרים

אם הפרטה תהיה הפתרון האולטימטיבי של הממשלה החדשה, הרי שלא צריך את השר איתן בשביל זה. אבל אם לוקחים בחשבון את מודל "השולחן העגול" שהבטיח ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יחד עם העובדה שמפלגת העבודה נכנסה לממשלה כאשר האיש הכי חזק בה הוא יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, הרי שספק אם הפרטה כזאת תצא לפועל.

בדיוק כאן נכנס לתמונה השר איתן: הוא יכול להציע פתרונות יצירתיים, שישלבו מצד אחד אמצעי מחשוב ומצד שני אמצעים אנושיים כמו גיוס כוח אדם צעיר ומשכיל למערך השירות של משרדי הממשלה, תוך עידוד פרישה מרצון של ותיקי המגזר.

לשת"פ את עיני

אבל זה לא יהיה פשוט: ההיסטוריה הוכיחה שכמעט כל ניסיון להכניס אמצעי מחשוב חדשים אל משרדי הממשלה, גם כאלה שלא באו להחליף עובדים, לווה במאבקים ארוכים שסופם או בטרפוד היוזמה או בתוספת שכר בצידה. השר איתן יעשה בחוכמה אם ינסה לגבש תוכנית משותפת יחד עם עיני, כזו שתציג מצד אחד את שיפור השירות לאזרח, ומהצד האחר תבטיח שמקסימום עובדים יועסקו במסגרת הסכם עבודה קיבוצי עם מינימום עובדי קבלן.

לנוסחה הזו שואף גם עיני והציבור יכול רק להרוויח ממנה. אם איתן יציג תוכנית חד-צדדית בלי להגיע להסכמות מאחורי הקלעים, הוא יקבל אולי הרבה כותרות בעיתונים, אך גם הרבה מאבקים מיותרים שיחזירו את התוכנית שלו עמוק אל המגירה.

במקרה כזה, לא רק ציפי לבני תחשוב שמדובר בשר "לענייני כלום".