1. את הקביעה שהליגה הזאת גרועה כולם כבר מכירים. גם את הקביעה ששתי מוליכות הטבלה הן מהחלשות ביותר שהיו כאן בשנים האחרונות. אלו קריאות שנשמעות מהאוהדים והתקשורת בכל עונה. מן אינסטינקט טבעי כזה של אוהדי כדורגל בישראל. מצד שני, השנה באמת יש לכולם קייס.
אלי גוטמן ואלישע לוי לא יכולים להתווכח עם הנתונים. אחרי 27 מחזורים השיגו הפועל ת"א ומכבי חיפה 53 נקודות. בפעם האחרונה שהמוליכה צברה כל כך מעט נקודות אחרי 27 משחקים, אלישע לוי בדיוק התחיל את קריירת האימון שלו בבית שאן. גוטמן אימן את מכבי טמרה. בני יהודה זכתה באליפות. 1989/90.
ומתי בפעם האחרונה כבשה המובילה פחות מ-41 ו-40 שערים, הכמות שכבשו חיפה והפועל (בהתאמה) עד עכשיו? לפני 6 עונות. אז הובילה הפועל את הטבלה עם 39 גולים.
איך שהעונה הזאת תסתיים ויתפוגגו חגיגות האליפות של האדומים או הירוקים, נשכח אותה כאילו מעולם לא היתה. היא תאבד לה אי שם בתהומות. זאת לא הקבוצה המבריקה של שפיגל ב-1993/94, ולא המכונה של קשטן שקרעה את הליגה בדרך לדאבל ב-1999/00. אלו סתם שתי קבוצות זמניות, שאם לא יעשו שינויים גדולים בפגרה, בעצם נאבקות על הזכות לעוף במוקדמות הצ'מפיונס ליג של 2009/10.
2. הכל כבר נאמר על הכישלון של מכבי ת"א העונה. מי שקצת נשכח בכל הסיפור הזה הוא לוני הרציקוביץ'. אחרי 12 שנים בתפקיד, בהחלט אפשר לקרוא לו הבעלים המיתולוגי. 12 שנים ספג הרציקוביץ' אינספור עלבונות על הניהול והתוצאות שהביא. בסוף, העונה הראשונה המלאה ללא לוני (שני ניצחונות בבלומפילד כל השנה) הרבה יותר גרועה מרוב העונות של לוני. האם רוחו עדיין מרחפת מעל פני קרית שלום ובעצם הוא עדיין אשם (כי הרי את נמני אסור להאשים)? או שאולי צריך להפסיק להתייחס באופן רציני למועדון שלוקח אליפות אחת ב-13 שנים.
3. בן שמעון, המאמן החדש-ישן של עירוני קרית שמונה, הכניס את עצמו לסרט שהוא לא יכול לצאת ממנו טוב בשום צורה. הוא הגיע לקבוצה שנמצאת במצב אנוש - מקום אחרון, שש נקודות מהמקום ממנו נשארים בליגה. בארבעת המחזורים הקרובים מחכות לו חיפה, הפועל ת"א, נתניה ובית"ר. אם לא יצליח להשאיר אותה בליגה, יידבק לו הכתם של המאמן שירד ליגה. במקום לסיים את העונה ולחכות להצעות מקבוצות ליגת העל בעונה הבאה (ועם 16 קבוצות מן הסתם יתפנו כמה משרות), הוא צפוי למצוא את עצמו בעונה הבאה במשחקים מול נס ציונה, מרמורק ועירוני בת ים. לא משהו שבן שמעון בנה עליו חצי עונה אחרי שהתחכך ב-60 מיליון השקלים של שניידר.
וגם אם יצליח איכשהו להציל את קרית שמונה, הוא עשה מהלך שמייצב את הסטטוס שלו כמאמן של קבוצות קטנות. מקסימום בינוניות. מה היה רע מבחינתו לשבת קצת בבית ולחכות להצעה מהפתח תקוואיות, אשדוד, סכנין? אם בן שמעון לא מעריך את הקושי שבלהיכנס לעמדת המאמן במועדון הסגור של ארבע הגדולות, שייקח את הדוגמה של אלישע לוי: 20 שנה על הקווים לקח לו עד שקיבל הזדמנות מקבוצה בסדר הגודל של חיפה. או יוסי מזרחי, שקיבל את בית"ר לפני שתי עונות רק אחרי 12 שנים של התחככות בבינוניות.
לבן שמעון לא היתה סבלנות לשבת בבית. אולי זה הכסף (למרות שהפיצויים של מכבי מבטיחים לו משכורת יפה לפחות עד סוף העונה), אולי זה סתם החיידק הזה שלא מאפשר למאמנים כאן לשבת על התחת. כך או כך, את ההחלטה הלא נכונה הוא כבר לקח. הבעיה מבחינתו היא שהפעם יהיה לו קשה מאוד לבוא לאיזי שרצקי ולבקש להפר חוזה, פעם שנייה תוך פחות משנה.
sharon-b@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
