פליטי ההיי-טק והמפוטרים בישראל חוזרים לצה"ל; בכיר בצבא: "אנחנו מנצלים את גל הפיטורים ואת המיתון למשוך אנשים טובים שעד היום לא הצלחנו להשיג"

"אנחנו מנצלים את גל הפיטורים ואת המיתון שאליו נכנס המשק כדי למשוך אלינו אנשים טובים שעד היום לא הצלחנו להשיג", מודה גורם בכיר בצבא, ומכוון לגיוסם הנרחב של פליטי היי-טק, שעד לאחרונה לא היו מנידים עפעף כשהצבא חיזר אחריהם.

פחות מארבעה חודשים מאז עלה לאוויר אתר הדרושים החדש של צה"ל (www.aka.idf.il/drushim), כבר התקבלו יותר מ-4,000 פניות של דורשי עבודה בשלל המשרות המוצעות - מרפואה ומהנדסה, עבור במחשוב, בכלכלה ובמשאבי אנוש, ועד לתקשורת ולבוגרי לימודי מדעי המדינה והמזרח התיכון. "מדובר במספר חסר תקדים", מתמוגגת סא"ל לני מילוא, ראש מינהל קצינים באגף כוח האדם של צה"ל. "אנחנו מרגישים את השפעת המיתון - יש כאלה שפונים אלינו ומבקשים לחזור בכל מחיר לכל תחום, רק לחזור לצבא".

גם אם מרבית המגויסים החדשים מתקשים להודות בכך בפה מלא, ומעדיפים לצבוע את החזרה לשירות באידיאולוגיה טהורה, הרי שלאימת המיתון היה משקל נכבד בהחלטתם. דודו, 35, מפקד סוללה בחיל התותחנים בשירותו הסדיר, שחזר לצבא לפני כמה חודשים, ממחיש זאת. הוא ניהל עסק עצמאי בתחום המזון, עד שהחלו סימני המשבר הכלכלי לתת את אותותיהם, וגזרו על העסק קשיים תפעוליים. באותה תקופה הוא התייצב לשירות מילואים, ובמסגרתו קיבל הצעה לשוב לצבא לתפקיד קצין מבצעים בפיקוד הצפון. בתחילה סירב, אבל משהקשיים בעסק התגברו, הוא התקשר לבחון אם ההצעה עדיין בתוקף. לשמחתו גילה שכן, וכיום הוא משמש בתפקיד, בדרגת רב סרן.

את ניהול העסק באזרחות העביר לאשתו, לתקופת ביניים, עד שיחליט אם להישאר בצבא לתקופה ארוכה יותר או לשוב אליו. "להיות עצמאי זה כאב ראש לא קטן", הוא מסביר. "יש חודשים שאתה מביא משכורות מנופחות ויש חודשים שאתה לא מרוויח כלום. אחרי כמה שנים בעסק הבנתי שלמרות העצמאות, מתאים לי יותר להרגיש בטוח. לדעת שבסוף החודש נכנס לי כסף לבנק".

ואת זה הצבא מספק?

"הצבא זה מקום עבודה עם שקט כלכלי ועם אתגר מקצועי. חוץ מזה שתמיד אהבתי את השירות הצבאי, גם בסדיר וגם במילואים, וכשחיפשתי מקום עבודה מאתגר כשכיר, הצבא היה בשבילי פתרון טבעי".

איך החברים קיבלו את זה?

"לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין שאנחנו בתקופה קשה, ושהמשרות הממשלתיות נראות פתאום אטרקטיביות הרבה יותר, כמו גם המשכורת הצבאית. אני אישית הייתי מוכן לספוג ירידה בתנאי השכר בשביל ביטחון כלכלי".

אבל לא רק הביטחון התעסוקתי מפתה רבים לעלות על מדים. הצבא הוא לא אותו צבא שרבים הכירו בעבר. אם בשנות ה-80 רווחה הדעה שגם חמור שיקשרו לעץ בתוך בסיס צבאי יהפוך בתוך מספר שנים מוגדר לרב סרן, עם זכאות פרישה בגיל צעיר, הרי שהיום הדברים נראים מעט אחרת. המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, שמחייב משרתי קבע שהתגייסו מינואר 2004 ואילך, ושפטר את המדינה מהתחייבויות שהיא לא יכלה לשאת עוד, שינה את תנאי החיסכון של משרתי הקבע. החוזרים צריכים להפריש מהמשכורת לפנסיה כמו במגזר הפרטי - הפרשה בסיסית בגובה 5.5% מהשכר לטובת חיסכון פנסיוני, והצבא מפריש 12.5% נוספים.

המשמעות בטווח הארוך (יעברו שנים עד שהעול התקציבי יירד מכתפיו של משלם המסים) היא סוף ימי הפרישה המוקדמת לכלל אנשי הקבע, במקביל לכוונה להעלות את גיל הפרישה עצמו מ-47-46 ל-54. עדיין עדיף בהרבה על גיל הפרישה הנהוג במשק, 67, אבל קצת פחות טוב מהתנאים הקודמים.

הצבא עצמו מרגיש, מאז השינוי בהסדרי הפנסיה, נוח יותר לגייס אנשי קבע חדשים, גם אם לא כולם יישארו בסופו של דבר בשורותיו. האקדמאים בקרב המצטרפים החדשים מקבלים לרוב משרות קצונה, מה שמשפיע באופן ישיר על השורה התחתונה בתלוש המשכורת. מי שהיה חוגר בשירותו הסדיר, וחוזר לצבא, מקבל דרגות ייצוגיות למשך שנה וחצי, ואז, אם שני הצדדים מרוצים, נשלח לקורס קצינים של חצי שנה ולהשלמות בחיל הרלבנטי. זאת, אגב, הסיבה העיקרית לכך שבצה"ל מעדיפים לגייס לאגפים המקצועיים בעלי תארים שהם גם קצינים במילואים, כדי לצמצם את ההשקעה בתהליך ההכשרה. הצד השני של המטבע הוא שגיוס קצינים לשעבר, בעיקר הקרביים שבהם, בא לידי ביטוי בהפחתתם ממערך המילואים.

בכלל, ביחידות השדה יש לחזרה למדים אופי מעט שונה. בעקבות התקציבים הרבים שהשקיע צה"ל בשנתיים האחרונות ביחידות המילואים, נפתחו תקנים חדשים של דרגי פיקוד ומבצעים, ובחטיבות המילואים יש תהליך של הפיכת המפקדה לסדירה. אם בעבר רק מפקד החטיבה היה איש קבע, ושאר המפקדים ואנשי המטה היו מילואימניקים, הרי שבשנתיים האחרונות מתבססות המפקדות על כוח אדם סדיר ברובו.

שמירה על כוננות של מערך המילואים מצריכה בעלי תפקידים קבועים, שמקדישים את כל מרצם למקצוע הצבאי. זו הסיבה שבצה"ל החלו לפעול להחזרת קצינים ששימשו בעבר בתפקידי מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים, כדי שיהפכו לקציני מבצעים. דוגמה לכך הוא ר', 30, סרן, שלאחר שחרורו משירות בן ארבע שנים ביחידה מובחרת, טס לארצות הברית "לעשות כסף". בשנה שעברה הוא שב ארצה, וניסה למצוא עבודה שתזכיר במשהו את המשכורת שהרוויח מעבר לים, אך ללא הצלחה. הוא נקרא לשירות מילואים ביחידתו, וקיבל הצעה לחזור לתפקיד מבצעי במילואים עם משכורת - מה שנקרא בז'רגון הצבאי, מילואים בתנאי קבע. ר' קפץ על ההצעה והחל לקבל משכורת מכובדת, עם רכב ועם תנאים נלווים נוספים. לאחר חודשים אחדים הציעו לו להפוך את שירות המילואים בקבע לשירות קבע של ממש. הוא לא היסס.

מובן שצה"ל מנסה להראות שהתמונה אינה ורודה, בפרט לנוכח דיוני התקציב המתקרבים, שאליהם הוא מתכונן היטב תקשורתית בכל שנה, כדי להתלונן כי אסור בשום פנים לקצץ בתקציבו. ואכן, גם כעת חוזרת המנגינה, והפעם בדגש על השפעות המיתון. נתונים רשמיים עדיין אין, אבל צה"ל טוען כי ביחידות עורפיות יש קיצוצי תקנים, וכן, גם פיטורים.