אסור לאפשר לאילנה דיין להמשיך

הקביעה המופיעה בכותרת מתבקשת, ולמעשה מתחייבת, מפסק הדין שניתן אתמול (ג') על-ידי השופט המחוזי נעם סולברג. מדובר בפסק דין בתביעה שהגיש סרן ר' נגד אילנה דיין וזכיינית ערוץ 2 לשעבר טלעד, בגין כתבה בתוכנית "עובדה" על פרשת הירי בילדה הפלסטינית אימאן אל-האמס בגבול רפיח ב-2004.

בית המשפט חייב את דיין בתשלום פיצוי בסך 300 אלף שקל וכן לבצע פרסום מתקן בהרחבה בתוכניתה, ולדווח על תוצאות המשפט, כולל על סכום הכסף שנפסק כפיצוי לתובע.

באשר לאישיותה ולתפקודה של דיין קבע בית המשפט את הדברים הבאים:

לא אמינה - "בכמה וכמה מן העניינים העקרוניים, המרכזיים והמהותיים בכתבה, הוצגו עובדות האירוע בדרך שנטתה מן האמת"; מניפולטיבית - "הוחסרו עובדות שחשיבותן היתה רבה להצגת תמונה מאוזנת"; מאחזת עיניים - "ההצהרה היומרנית של דיין כי העובדות הן ברורות התגלתה כחלולה"; פוגעת ומזיקה - "שידור הכתבה הפך את סרן ר' מלוחם עז-נפש להורג ילדים בדם קר"; מכופפת עובדות למען המטרה - "הכשל בכתבה דנן היה... בחתירה אל המטרה תוך הזנחת... אמיתות התמונה המצטיירת קבל עם ועולם". ובשורה התחתונה נקבע על דיין כי היא מוציאה דיבה.

לא יכולות להיות קביעות חמורות יותר על עיתונאי. הן חמורות שבעתיים ביחס לדיין, כיוון שהבסיס לקיום תוכנית תחקירים הוא האמינות שלה, ובלעדיה אין לתוכנית כזאת זכות קיום.

ולא רק משום פסק הדין - אם כי זו סיבה מספקת להפוך את דיין לעיתונאית ולעורכת בלתי ראויה - אלא לא פחות מכך, ואולי יותר, בגלל תגובתה על פסק הדין.

גם בתגובה אנחנו מגלים כמה מתכונותיה הבעייתיות של דיין: יוהרה - "קביעות פסק הדין אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות העיתונות החופשית וערכיה של חברה דמוקרטית". אילו עקרונות, אילו ערכים? ההכללות הן מפלטן של האשמים. ומכל מקום, קביעות פסק הדין עולות לחלוטין בקנה אחד עם כללי העיתונות וחוקיה, האוסרים חופש הכפשה והשמצה; אי-אמת - "עובדה מצרה על המשקל המועט שנתן בית המשפט לדברי סרן ר' במהלך האירוע"; פסק הדין כן נתן לכך משקל רב, אבל לא את המשקל שדיין רצתה.

לסיכום: די בפסק הדין כדי להצדיק את הרחקת דיין מתוכניתה, אולם תגובתה מלמדת כי יוהרתה אינה מאפשרת לה להבין ולקבל את חומרת מעשיה. בגלל זה היא מועדת לחזור על מעשיה, ולכן אסור לאפשר לה להמשיך.