"אני לא רואה פיתוי שיחייב אותי לעוד פרויקט כזה"

נאור, שבשלוש השנים האחרונות התנהל בעיקר בין אתרי צילומים להפקות ענק בינלאומיות לקולנוע ולטלוויזיה ("חקירה מעבר לקווים" לצד ג'ייק ג'ילנהול, סדרת הדרמה עטורת השבים "House of Saddam" שבה גילם את סדאם חוסיין, ובקרוב מותחן הריגול "Green zone" לצד מאט דיימון), חוזר לבמה הישראלית לראשונה מאז גילם את קריאון בקו-פרודוקציה של תיאטראות הבימה והקאמרי, "אנטיגונה" מאת סופוקלס.

באופן אירוני, נאור מתקמבק באמצעות טרגדיה יוונית מסוג שונה. ארתור מילר מעולם לא הסתיר את השפעות המחזאות היוונית הקלאסית על "מראה מעל הגשר", ואדי קרבונה, בהתאם, הוא גיבור טרגי שגורלו המר נגזר עוד בטרם עלה המסך על המערכה הראשונה.

"תיאטרון זה תיאטרון, בכל מקום בעולם"

"כששמעתי שמעלים את המחזה ייחלתי וחששתי בו-זמנית מהפגישה עם ציפי פינס, מנכ"לית תיאטרון בית ליסין, שבה היא הציעה לי את התפקיד", משחזר נאור כמה ימים לפני עליית המסך על ההצגה הראשונה, "ידעתי שלהצעה כזו לא אוכל לסרב. מעולם לא היה לי את ה'המלט' שלי כשחקן. אותו תפקיד שראיתי בגילומו חלום מקצועי של שנים. אבל אדי קרבונה הוא כל מה שאני, וכל מה שאני רוצה לעשות על הבמה, בדמות אחת. ידעתי מה זה אומר, מבחינת הקריירה שלי בחו"ל, להתחייב שוב להצגת תיאטרון, שמי יודע כמה זמן תיאלץ אותי לשהות בארץ ולדחות הצעות לתפקידים נוספים.

"עשיתי תיאטרון 30 שנה, ובמוצהר אני מעוניין כרגע יותר בקולנוע ובטלוויזיה. יש שלושה פרויקטים חדשים שממתינים לי בחו"ל, אחד מהם בקנה מידה ענק ואני עדיין לא יכול להרחיב את הדיבור עליו. הסוכן שלי לא שמח, בלשון המעטה, לשמוע שאני עושה את 'מראה מעל הגשר'. כבר במהלך החזרות התחילו המלחמות על לוח הזמנים העתידי שלי".

*עבדת בשנים האחרונות עם כמה מבמאי הקולנוע המובילים בעולם - סטיבן שפילברג, גאווין הוד, פול גרינגראס. זה שינה משהו כשחזרת לחדר החזרות של בית ליסין? הכול נראה פתאום קטן ואפרורי יותר?

"אני חושב שמיטלפונקט הוא אחד הבמאים המובילים בעולם, ואני מאחל לכל שחקן את החוויה של עבודה איתו. מבחינה זו אני לא מרגיש שינוי, גם לא בתהליך החזרות. תיאטרון זה תיאטרון, בכל מקום בעולם. אני מניח שארגיש את השינוי בהצגות הראשונות מול קהל. המחזה יוצג באולם הגדול של בית ליסין, 900 מקומות, וזה כמו שריר שצריך להרגיל מחדש לפעילות אינטנסיבית אחרי תרדמת ממושכת".

אדי קרבונה, גיבור "מראה מעל הגשר", הוא סוור קשה יום העובד בנמל בניו-יורק של שנות ה-50 בפריקת מטענים מאוניות משא. הוא ואשתו ביאטריס (רבקה נוימן המצוינת) מגדלים בביתם הצנוע בברוקלין את אחייניתה קתרין, שהתייתמה בילדותה, אלא שהילדה (הדס מורנו) הופכת לאישה צעירה המעוררת באדי רגשות החוצים את גבול האהבה האבהית. כאשר לסיר הלחץ מושלכים גם שני בני דודים של ביאטריס מהמולדת הישנה איטליה, מרקו (דן קסטוריאנו) ורודולפו (דרור דהן) המגיעים לניו-יורק כמהגרים לא חוקיים למצוא עבודה, הסיום הטרגי הוא רק עניין של זמן. במיוחד אחרי שקתרין מתאהבת ברודולפו, ואדי אינו יכול לשלוט בקנאה המעבירה אותו על דעתו בלי שיהיה מודע אפילו בפני עצמו לטיבם האמיתי של רגשותיו.

"זה מאפיין מובהק של טרגדיה יוונית", מסביר מיטלפונקט, "גיבור הפועל מתוך עיוורון למה שבאמת קורה סביבו, וסיטואציה שבה מאוויי הלב מתנגשים עם סולם הערכים עד שאחד מהשניים חייב לקרוס. אפילו דמותו של עורך הדין אלפיירי (אותו מגלם אבי אוריה, ט.פ) היא בעצם ממלאת המקום למקהלה המוכרת מטרגדיות יווניות. סוג של מספר המכין את הקהל לאסון המתקרב".

*אתה לא מרבה לביים מחזות שאינם פרי עטך. כשזה קורה, קיים בך אלמנט של קנאת יוצרים? אתה אומר: "חבל שלא כתבתי את זה"?

"ממש לא. רציתי לעבוד על 'מראה מעל הגשר' פשוט כי זה סיפור נפלא, וגם בגלל שהמחזה לא מוכר מספיק בארץ, לטעמי. מכירים את שמו, אבל הקהל הרחב לא שולט ברזי העלילה. המחזה הועלה בפעם האחרונה בעברית לפני יותר מעשור, ולכן גם החלטתי לתרגם אותו מחדש ולהתקרב יותר לעלילה ולדמויות לפני תחילת מלאכת הבימוי".

כשרונות צעירים עם חוכמת חיים

"יגאל הוא פרטנר מדהים", אומרת הדס מורנו, המגלמת את קתרין, בהופעה שנייה בסך הכול בתיאטרון רפרטוארי.

*הבסיס לאסונו של אדי הוא חוסר היכולת להכיר בטיב האמיתי של רגשותיו לקתרין. היא, לדעתך, עיוורת כמוהו?

"בהתחלה, כן. היא רואה בו דמות אב, אוהבת אותו כבת, רוצה להיות מקור גאווה עבורו ובעיקר אסירת תודה על כך שאסף אותה לביתו וגידל אותה במקום לשלוח אותה לבית יתומים. גם כשהיא מתחילה להרגיש כלואה בבית, בגלל השתלטנות שלו כלפיה, היא לא מתמרדת. היחידה בבית הרואה הכול ומודעת לכל היא ביאטריס, דודתה של קתרין. בעיניי, הסצנה שבה ביאטריס מטיחה בפני קתרין לראשונה שאדי רואה בה אישה ולא בת היא נקודת המפנה השוברת לרסיסים את עולם התום שבו חיה עד אז".

"לעבוד לראשונה מול שחקנים צעירים זו תמיד חוויה", מוסיף נאור, "אחת הפריבילגיות בעבודה בהפקות גדולות בחו"ל היא הצוות המקצועי הענק. אתה מכיר עשרות אנשים חדשים, רובם נפלאים. בהפקה הזו הכרתי כישרונות כמו הדס, דרור דהן ודן קסטוריאנו, והם נהדרים. יש בהם גם כישרון ולהט, אבל גם חוכמת חיים שאני לא בטוח שהייתה לי בגילם".

*מה הסיכויים שהתפקיד יחזיר אותך לבמת התיאטרון המקומי כשחקן פעיל, כלומר פתוח להצעות נוספות?

"זה לא יקרה, לפחות לא בעתיד הקרוב. עוד לא ברור איך אתמודד עם אילוצי ההפקה הנוכחית. יש לי הערכה גדולה ליצירה העכשווית בישראל, הן בתיאטרון והן על המסך הקטן והגדול, אבל מעבר לאדי קרבונה אני לא רואה פיתוי שיחייב אותי לעוד פרויקט כזה". *

"מראה מעל הגשר", בחודשים הקרובים באולם הבית של תיאטרון בית ליסין בתל-אביב