על מי סומך נתניהו בעניינים כלכליים?

כמו כל ויכוח בין מוסדות שונים בישראל, גם זה שבין משרד האוצר לבין בנק ישראל, מערב דיון על עקרונות עם לא מעט יצרים ואמוציות. פורמלית, מדובר על דיון שעניינו מהות הפיקוח על השכר בבנק ישראל. באופן מעשי, חילופי הדברים היום בוועדת הכספים כללו גם לא מעט אמוציות שהצטברו להם במשרד האוצר ובבנק המרכזי בארבע השנים האחרונות.

לסטנלי פישר יש בטן מלאה על אנשי האוצר בנושא השכר. פעם אחר פעם הוא ראה אותם מנסים לטרפד חקיקה שהיתה נותנת לבנק המרכזי עצמאות גדולה, בדומה למה שקורה עם בנקים מרכזיים אחרים בעולם. יש להניח שהוא שאל את עצמו לא פעם האם מה שהפריע לאוצר היה השכר בבנק ישראל, או האם מה שהפריע לו היה איבוד היכולת ללחוץ על הבנק.

בשורה התחתונה, חוק בנק ישראל יאושר, כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, רוצה שהוא יאושר. מה שחושב האוצר הוא לא הכי רלבנטי לצורך תהליך העברת החוק. בעניין זה חייבים גם לראות את נקודת הראות של פקידות האוצר. ראשית, פישר הוא האיש אשר מציע, ואולי אף דורש, את המיזוג של אגף שוק ההון עם הפיקוח על בנקים, כאשר הגוף המאוחד יהיה כפוף לנגיד. פישר גם מציע שהאוצר לא יהיה הגוף אשר יפקח על השכר בבנק ישראל, אם כי הוא מסכים לעקרון של פיקוח חיצוני. אך אם עיקרון זה יתקבל, למה שגופים ציבוריים אחרים לא ידרשו אף הם שלא האוצר יפקח על שכרם? מה יקרה אם תצוץ הצעה ליצור בישראל רשות לשכר בסקטור הציבורי? מה תעשה הפקידות במשרד אשר יכלול רק את אגף התקציבים ואגף החשב הכללי?

הבעיה של שטייניץ

ברמה העקרונית פישר צודק כאשר הוא טוען שלא בריא מצב בו האוצר יכול ללחוץ על הבנק המרכזי באמצעות נושא השכר, כאשר הבנק הוא גם האחראי על המדיניות המוניטרית. משרד האוצר נשבע שלא עשה שימוש לרעה בסמכויותיו, ולא יעשה זאת בעתיד, אך איש לא יכול להבטיח שסוגיה כזו לא תצוץ אי פעם. בסופו של דבר האוצר יצטרך למצוא דרך לשכנע שהוא מוכן להטיל על עצמו מגבלות שימנעו את ניגוד העניינים.

באופן טבעי מה שהיה אמור להביא לסוף המחלוקת, כבר לפי חודשים רבים, היתה פגישה בין שר האוצר לבין הנגיד. אלא שגם פה יש בעיות לא פשוטות. ראשית, לפקידות האוצר תמיד היתה, ותמיד תהיה, עוצמה לא מבוטלת משלה. כל שר אוצר יהיה זקוק לה כדי לשרוד את המאבקים איתם הוא מתמודד. שנית, יש לשר האוצר יובל שטייניץ בעיה מאוד ספציפית, הנובעת ממעמדו בקבלת החלטות. אם לומר זאת בעדינות, שטייניץ אינו האדם עליו סומך נתניהו כאשר הוא זקוק לבן שיח להחלטות כלכליות. בן השיח ה"טבעי" של נתניהו הוא פישר. גם פוליטיקאים יותר בכירים משטייניץ היו חשים אי נוחות, ואף עוינות, כלפי הנגיד, אילו הם היו במצבו של שר האוצר.