דמיינו

השעה שמונה וחצי בערב ביום רביעי מיוזע של חודש מארס 2010. זמן טוב לשנות את העולם, ובמסעדת "סאב קוץ' מילגה" בשכונת פלורנטין מתאספים 25 צעירים שנחושים לעשות זאת. מעיין עם השיער הצבוע ירוק זרחני תופסת מקום, דור עם השיער הפרוע מתיישב לצדה, תום לוי עם הקוקו הג'ינג'י מתמקם, ובאיחור אופנתי מטפטפים כמה "יוצאי הודו" טריים שמתקבלים בחיוך. אופיר אביגד בן ה-23 פותח את המפגש ומבקש מכל אחד להציג את עצמו ולספר מדוע הגיע למקום שממנו תצא בשורת המהפכה. שי מספר שהוא מחפש את העתיד, עוז נחוש לעסוק בדברים חשובים משגרת היומיום, אחרים אומרים שהגיעו רק כדי להקשיב, ואילו יואב עם פאות הלחיים העבות מסכם בהומור כי "אני הגעתי כדי להכיר בנות".

אפשר להירגע, לא מדובר באודישנים לעונה הבאה של "האח הגדול" או לתוכנית ריאליטי אחרת. את צעירי הסניף הישראלי של תנועת צייטגייסט העולמית מעניינת המציאות עצמה. בסיסה הרעיוני של התנועה הוא מעבר מכלכלה מבוססת כסף לכלכלה מבוססת משאבים, ובמילים אחרות: עולם ללא מניות, שטרות ומטבעות בכיסים, וללא כל אינטרס כלכלי. המערכת המוניטרית, הם טוענים, לא מתאימה לזמננו ופוגעת באנושות. הכסף הוא למעשה חוב שמתגלגל, והמודל הדמוקרטי לא באמת מאפשר חופש. לשיטתם, התשובה לחברה מתוקנת נעוצה בטכנולוגיה ובמדע - אז לא יהיו עוד עוני, פערים חברתיים ומלחמות. כל שהטכנולוגיה והמדע צריכים לעשות הוא להתנתק משיקולים מסחריים, ולהנגיש את המשאבים לכלל בני האדם, תוך התחשבות בסביבה, תוך שימוש באנרגיה מתחדשת, ובאמצעות טכנולוגיה מתקדמת שתווסת את המשאבים כך שיהיה שפע לכולם.

נשמע הזוי? לא ללמעלה מאלף הישראלים שחברים בתנועה ומפעילים תאים בתל אביב, בחיפה ובקרוב גם בירושלים, ולא לקרוב ל-400 אלף פעילים ברחבי העולם (ראו מפה בעמוד הבא). העתיד, כפי שנפרס בהרחבה באתר האינטרנט של התנועה, מעוצב בערים הטובלות בירק פראי, במבנים עגולים הצצים מהים, בתחבורה נקייה ויעילה, ובמכוניות המעוצבות בצורת ביצה; תמונות שכאילו נלקחו מסרט, ולא במקרה. תנועת הצייטגייסט (Zeitgeist, רוח הזמן בגרמנית) אכן החלה בסרט שיצר האקטיביסט האמריקאי פיטר ג'וזף ב-2007, ושגרף מיליוני צופים ומעריצים ברחבי הרשת. הסרט, בעל האופי הקונספירטיבי, עסק במקורות הדת והמערכת הכלכלית, והעלה סימני שאלה ביחס לאינטרסים המניעים את הכלכלה ואת הפוליטיקה העולמית.

לאור ההצלחה יצר ג'וזף סרט המשך שבו חבר לז'אק פרסקו, מדען ומעצב תעשייתי בן 94, שהגה, יצר ושוקד זה עשורים אחדים על פרויקט ונוס הנערך בפלורידה. הפרויקט שבו מתגורר פרסקו עצמו הוא מעין אב-טיפוס לעיר בעולם אוטופי, שיכולה להתקיים בתנאי ששטרות הכסף, הפוליטיקה, הרכוש ומערכת החוקים יצאו אל מחוץ למשוואה של חיינו. "פרויקט ונוס שונה מכל המודלים שהיו לפניו", מסבירה רוקסן מדאוס, שותפתו של פרסקו. "הוא לא דומה לסוציאליזם, לקומוניזם או לפשיזם. הכוח נמצא אצל ההמון, המכשלה היא שלא מספיק אנשים מכירים את פרויקט ונוס ומודעים לו".

מתי, לדעתך, החזון יתממש?

"אולי כשאנשים יאבדו את מקום עבודתם ויאבדו את בתיהם, הם יתפכחו ויבינו שהמנהיגים הפוליטיים לא יכולים לפתור בעיות. אז הם גם יתחילו לחפש פתרונות אחרים, אלטרנטיביים".

"אנשים לא יקנו בתים"

קל לבטל בהינף יד את הרעיונות המאוד אלטרנטיביים שמציעים חברי התנועה. מרבית בני האדם חיים את שגרת יומם, ומעדיפים מה שפחות זעזועים בחייהם, יהיה המחיר אשר יהיה. העולם שאליו כמהים הצעירים בפלורנטין, שבשבת האחרונה ציינו לראשונה בישראל את ה-ZDAY, יום הצייטגייסט העולמי, מורכב להפנמה. "בפרויקט ונוס אין רכוש", אומר יובל כץ, 25. "זה קונספט שקשה לאדם שגדל במערכת הקיימת להבין, וזה נשמע רחוק. אנשים לא יקנו בתים כי לא יהיה כסף, הם פשוט יבחרו להם בית ויוכלו גם להחליף אותו כשירצו בית אחר, על-פי רצונם. בגלל שלא תהיה משמעות לרכוש, לא יהיה הרצון המוכר לנו היום לבית הכי גדול והכי שווה. הרצון יהיה לבית שמתאים לאדם באותה תקופה, בין בעיר ובין בכפר - אם בית שמתאים לאמן או למהנדס. יש שפע של שטחים, ויהיה שפע של דיור".

מי יבנה את הבניינים? מי יסלול את הכבישים?

"יהיו מכונות שיבנו את הבניינים, והאדם הוא שיפקח על התהליך. גם היום זה בעצם קורה - אני עומד על גג בתל אביב ורואה בניינים גדולים שנבנים ברובם על-ידי מכונות. הטכנולוגיה כבר קיימת ולא צריך להמציא אותה, לכן במידה רבה אנחנו כבר בפרויקט ונוס. הבעיה היא שזה פשוט יקר לבעלי החברות וישנם אינטרסים מסחריים, לכן זה לא מתממש. במידה רבה, המכונות כבר שחררו אותנו, זה אנחנו שלא שחררנו את עצמנו".

הכול טוב ויפה, אבל למה שמהנדסים ישקדו בעתיד על פיתוחים וחידושים אם אין בכך כל אופק כלכלי?

"התשובה הקלאסית לזה היא הקוד הפתוח. אנחנו רואים שכבר היום אנשים תורמים ומפתחים משהו חדש לטובת האנושות. רוב האנשים שהולכים לעשות דוקטורט במתמטיקה, למשל, יודעים שלא מחכה להם גמול כספי בסוף, אבל בכל זאת הם לומדים את זה".

ומי ינהל את החברה הזאת? פוליטיקאים? ראשי ערים?

"לא. התפיסה שלנו לגבי הפוליטיקה כיום ותשלום המסים היא מוטעית. הרי הסיבה שאנחנו בוחרים נבחרי ציבור, אם לממשלה או לעירייה, היא כדי שהם ישרתו אותנו, אבל זה לא מה שקורה. מה ראש הממשלה עשה בשבילך בזמן האחרון? הרי המסים לא באמת חוזרים אלינו. אלה לא הפוליטיקאים שבונים לנו כבישים, אלא המהנדסים הם שמתכננים ומבצעים. הפוליטיקאים אולי מחליטים החלטות, אבל אף אחד מהם הוא לא איש מקצוע או מדען. מה גם שעל צרכים בסיסיים, כמו מים וחשמל, המסים והפוליטיקה לא עונים לנו. כולנו משלמים גם עליהם".

אם נבטל את הכסף, אז לא נידרש לעבוד למחייתנו. מה יעשו מיליארדי בני האדם?

"לאנשים לא חסר מה לעשות, יש לכולנו הרבה תחביבים, אבל אנשים שוכחים אותם כי הם עובדים כל חייהם. פרויקט ונוס מעודד למידה והתמקצעות בהרבה תחומים; אדם יכול ללמוד גם מוזיקה וגם פיזיקה, יהיה לו החופש לעשות את כל אלה בדרך להגשמה עצמית אמיתית, ועדיין יהיו כמה עבודות בחברה - כמו לפקח על המכונות".

אבל למה שנרצה לעבוד אם לא נקבל תגמול על כך?

"התגמול שנקבל הוא פנימי, הרגשה שהאדם נותן מעצמו ובכך החברה מחזיקה את עצמה. חושבים שזה רעיון תמים, אבל עובדה שיש בישראל עשרות אלפי עמותות ללא מטרות רווח ואנשים עושים ותורמים, למרות שזה לא מתגמל. אני לא חושב שיחסר לאנשים התמריץ לעשות רווח כספי, ובינתיים, עד שנגיע לשם, אפשר להפחית בשעות העבודה".

למה הכוונה?

"אפשר לראות איך במפעלים שמביאים אליהם מכונה חדשה, שמחליפה את עבודת הידיים, מפטרים מחצית מהעובדים. למה לפטר? אפשר להשאיר את כל העובדים ולהפחית בשעות העבודה, לתת לאדם חופש. מובן שבמודל של פרויקט ונוס הרבה מקצועות ייעלמו מהעולם כי הם יהיו מיותרים, למשל פרסום. אז אותם אנשי פרסום ילכו לעבוד בעבודות הנדרשות ויורידו את הנטל מהאחרים. גם מקצוע התקשורת ישתנה, ואפשר לראות את זה קורה כבר היום, עם התפתחות האינטרנט".

ומה לגבי חוקים, כולם יבוטלו?

"הטענה שלנו היא שבחברה מתפתחת אין צורך בחוקים. הרי חוקים יוצרים התניה שלילית, גם על-פי מחקרים, ובחברה שבאמת מתפתחת היינו אמורים לראות פיחות בחוקים. החוק היחיד שאני מכיר בו הוא 'אל תפגע באחר', על שלל המשמעויות שלו".

ומה עם מלחמות וקונפליקטים, כאוס ואנרכיה, איך פותרים את זה?

"אחד הדברים הראשונים שיש לעשות הוא לחלוק את העושר, אז נראה שהאגרסיביות תרד. מבחינה סטטיסטית, אנשים משכילים נוטים פחות לאלימות, וכשיש חברה יותר משכילה כל החברה נוטה פחות לאלימות. אז קודם כול צריך לחלוק את השפע, לספק אוכל לכולם, ואחרי זה לספק השכלה לכל דורש, ואז, מבחינה סטטיסטית, אמורים לרדת שיעורי האלימות בחברה".

"הכסף לא נכון לתקופתנו"

קשה שלא לשמוע את הדברים, למתוח חצי חיוך בזווית הפה ולקבוע כי אלה דברי חולמים שלא יתממשו לעולם. "אבל פעם גם טענו שהאדם לא יוכל להגיע לירח או לעוף", עונה תום לוי בן ה-20, "ואז באו שני אנשים, האחים רייט, שהיו בכלל טכנאי אופניים, ומשום שלא נחשפו למגבלות האלה הם הצליחו במה שעשו. אותו הדבר בימינו: לאדם שחי בעולם שמלא במלחמות, במחלות וברעב נדמה שבלתי אפשרי לחיות בעולם נטול כל אלה, אבל זה נובע מחוסר ידע. כבר היום יש טכנולוגיה מתקדמת שהאליטה שולטת עליה, יש שלום בכיסים קטנים, ושפע גדול בכיסים קטנים עוד יותר. אנחנו אומרים שאפשר להעמיק את הכיסים האלה. הכסף היה נכון לתקופה מסוימת בחיי האנושות, אבל הוא כבר לא נכון לתקופתנו".

"כמו כולם", ממשיך לוי, שגם אחראי על אתר האינטרנט של התנועה בארץ, "גם אני התוודעתי לנושא אחרי שראיתי את הסרט הראשון, שזעזע את תפיסת המציאות שלי. אחר כך ראיתי את הסרט השני, שבו הבמאי מצליח להעביר מוטיבציה גדולה לשינוי ולפתרון. לקחתי את המסר הזה לידיים, ופשוט התחלתי להקים כל פלטפורמה שיכולתי כדי לחבור לאנשים אחרים שחולקים את החזון הזה".

"הרבה אנשים מבינים שהשיטה הנוכחית בעייתית", ממשיך כץ. "אני לא מכיר אדם אחד שיגיד שצורת החיים שלנו נפלאה. הרי כולם יודעים שיש בעיות ושהמערכת הנוכחית מעוותת, אבל לא מחנכים אותנו לחפש פתרונות. פרויקט ונוס ותנועת צייטגייסט מעודדים פתרונות".

"באחד המפגשים עלתה בקשה שנגיע להרצאה בסמינר נוער אלטרנטיבי", מספר אופיר אביגד. "הורדנו מצגת מהאתר העולמי של התנועה ותרגמנו אותה. העברנו הרצאה מול ארבעים בני נוער, ששתו את התכנים בהשתוקקות. אחרי ההרצאה הראשונה הבנו שזה כלי מצוין להעביר את הרעיונות, אז פנינו ל'סלון מזל' (מרכז מידע לשינוי חברתי הנמצא בתל אביב, צ' ק') לפני חצי שנה, וביקשנו להעביר הרצאה נוספת, כדי להתאמן. לאחר מכן עלה רעיון להגיע למכללות ולאוניברסיטאות. פניתי לדיקן מכללת ספיר, נפגשנו, ולמרות שהוא היה ציני לגבי הרעיונות הוא נתן לנו חדר להרצאה. הכנו הרצאה חדשה, והיה מדהים. הסטודנטים נשארו שעתיים אחרי שהיא נגמרה ושאלו עוד שאלות. הרצנו גם באוניברסיטת באר שבע, מול 65 סטודנטים. בפסטיבל בומבמלה הקרוב ובפסטיבל אקטיביזם שייערך במאי נקים דוכן של התנועה. המסר שלי למי שמתעניין הוא שלא צריך להסכים עם הרעיונות של צייטגייסט, אבל חשוב להכיר אותם".

"מה שמיוחד בלהרצות לבני 16-17", מוסיף כץ, "הוא שלמרות שהם כבר די מוטמעים במערכת ובשיטה, יש בהם עדיין חלק שרגיל ללמוד דברים חדשים. למבוגרים קשה יותר לקבל רעיונות חדשים".

משה מנקין, 27, מפעיל קבוצת צייטגייסט ברשת החברתית פייסבוק, פונה לקהל מרימי הגבה: "השם של התנועה הוא לא זה שחשוב, וגם פרויקט ונוס הוא לא העיקר. העיקר זה לתת צ'אנס, לשמוע. הקבוצה שלנו בעצם מאמינה בלתת במה לכל רעיון שקורא לקדמה, שקורא לשיפור החיים ולאיכות החיים. אם יש למישהו רעיון אחר או פרויקט שהוא חושב שיכול לעשות טוב לבני האדם, אז למה לא לבוא ולשמוע אותו? גם אם נדמה לך שהרעיון הזה נוגד את דרך החיים שלך, יכול להיות שתמצא דרך יותר טובה. לפחות תקשיב". השתכנעתם?