ובא לצביעות גואל

אני סטודנט מאוד חרוץ של דרכי הדתיות בכלל, והחרדיות בפרט. של האמונה הדתית, בעצם, של מאמיניה, והכי הרבה של כוהניה. העין מתקשה להתנתק ממופעי הלוליינות והאקרובטיקה של דתיים רבים, אבל בעיקר של רועיהם ה"רוחניים".

כמו למשל מה שקרה אתמול (ב') בישיבת מועצת עיריית תל אביב. על הפרק עמדה כוונת העירייה להחיל בשנת הלימודים הבאה שיעורים נגד הומופוביה. נציג ש"ס במועצה עזב את הדיון בזעם, אבל לא לפני שכינה זאת "תכני זימה מרושעים". רבנים ועסקני דת אחרים, ללא הבדל עדה או דעה, החזיקו אחריו בגינוי היוזמה.

הומופוביה מורכבת משתי מילים: הומוסקסואל ופוביה (פחד). משמעות המילה הומופוביה היא "רתיעה ופחד משולל היגיון מהומוסקסואלים ולסביות והבאתן של תחושות אלה לידי ביטוי באפליה, דחייה, שנאה, זלזול, תוקפנות או אלימות" (ויקיפדיה).

העירייה מבקשת לחנך את ילדי העיר נגד התופעה הזאת. מה מרושע פה? אם בכלל, אז מדובר בניסיון לחנך לאהבת האדם, גם כאשר הוא שונה. אם נעזוב את חוקי התורה, או את חוקי הרבנים המפרשים אותה, מה יכול להיות יותר נשגב - יותר דתי, אם תרצו - מאהבת הזולת, מקבלתו ללא תנאי?

אלא שלמסגרת הדתית כבר מזמן אבד קשר של ממש עם הדתיות הצרופה, הטהורה. המסגרת הזאת הוכתמה במהלך השנים בשלל של פרשנויות וחוקים דרקוניים שהפכו את הדת למרושעת, קנאית, קיצונית. מהדיבר "ואהבת לרעך כמוך" הוציאו את הנשמה, את המהות. במקום זאת מקיימים את הדיבר ו"שנאת לרעך שאינו כמוך". אבל שימו לב: לא לגמרי. לא תמיד. לא את כל ההומוסקסואלים. וכאן אני מגיע לעוד אקרובטיקה במסכת התאמת הדת לשם כהניה, במקום לשם שמיים.

בצד התופעה של ההומופוביה, אנחנו עדים למה שניתן לכנות הומופטיה (לא לבלבל עם רפואה אלטרנטיבית). כלומר: סימפטיה להומוסקסואליות. כן, גם זה קיים במגזר הדתי-חרדי. עובדה, ה"רב" מוטי אלון הוכרז בפורום הדתי "תקנה" כמי שהטריד מינית בני נוער. צעירים. נערים. בוגרים, והתפטר מתפקידו כמחנך. לאחר מכן חזר ללמד.

מה קרה? בעצם, מה לא קרה? אף רב או עסקן חרדי ודתי לא גינו את מעשיו כ"מעשי זימה מרושעים". ומן המפורסמות שאלון אינו האדם הדתי היחיד ההולך ב"דרכי זימה" אלה. לעומת זאת יצאו כהני ועסקני דת להגנתו של הרב שהטריד תלמידים בטענה שהוא מחנך דגול. אתם רואים איך אנשים "מאמינים" יודעים יפה לסובב את אלוהים בכחש כשזה מתאים להם? יש, אם כן, הומופוביה המכוונת נגד הומוסקסואלים חילוניים; ויש הומופטיה כלפי הומוסקסואלים רבנים. ובא לצביעות גואל.

חילול הקודש של הרב יוסף

"כל מי שהולך לערכאות ... אין לו חלק לעולם הבא", אמר הרב עובדיה יוסף בהקשר לפרשת עמנואל. אני לא דתי, אבל זה לא חילול הקודש? האם זו אינה סמכותו הבלעדית של אלוהים לקבוע מי יגיע לעולם הבא?