יוסי ורדי: לא רק שלא נגיע לנוקיה כחול-לבן - לא כדאי לרצות זאת

יוסי ורדי לא רוצה לומר שום דבר רע על התוכניות של משרד האוצר, שהוצגו החודש, לקידום תעשייית ההיי-טק הישראלי. ברור מאליו שאם רוצים לנתב עוד כספים ולהגדיל את הפעילות בהיי-טק, הוא בעד. הבעיה היא שכמעט כל אחת מאבני היסוד של התוכנית מנוגדת לדעותיו.

עוד קריאה לחתור ל"נוקיה ישראלית" - חברה רב לאומית שתתפתח מסטארט-אפ מקומי? ורדי מצנן: "לא רק שלא נגיע לזה, אלא גם לא כדאי לנו בכלל לרצות".

שוב מגנים את "תרבות האקזיט"? ורדי דווקא חושב שצריך לעודד אותה, ולהוסיף מאות ואלפי צעירים שיפנטזו בעיניים בורקות על אקזיט מהיר.

שוב קוראים לצמצם את מכירת הסטארט-אפים לחברות רב לאומיות? ורדי מתקומם: "לא צריך להציג את זה כאילו הם באים לקחת את המוח היהודי, לשים אותו בקונסרבים ולברוח איתו כמו פואה גרא. הם דווקא אלה שיוצרים את עיקר תעשיית ההיי-טק בישראל".

שוב ראשי התעשייה ומנהלי קרנות הון סיכון קוראים להצר את רגלי ה"זרות" ולגדל חברות ישראליות שישמינו מהפואה גרא של הסטארט-אפים הישראליים? ורדי חושב שיותר משהקריאה הזאת משקפת דאגה אמיתית, היא משקפת מגוון אינטרסים: "לכי תסתכלי מי אומר את זה ומה הסיבות שלו".

במרתף העבודה המרווח שלו, שעמוס בכמות דמיונית של ניירות צרורים בגומיות עבות ("עשינו שיפוץ, אשתי ארזה הכול, ועכשיו אני לא מוצא כלום") הוא מתלונן בחיוך אופייני ומסביר כיצד אקזיטים מהירים ומכירות שנראות חפוזות דווקא כן יוצרים תעשייה, וטובים למשק הישראלי. מדוע מרכז פיתוח של יבמ או של סיסקו משמעותי ויציב בעיניו יותר מאשר חברה ישראלית בסגנון קומברס, ואיך הוא חושב שצריך לקדם את תעשיית ההיי-טק הישראלית.

יש האומרים שתמה תקופת האקזיטים המרהיבים של הכרומטיסים, עכשיו מוכרים במיליונים בודדים או בעשרות מיליונים, אולי בטרם עת.

"אני חושב שצריך להסתכל על שני עולמות שונים. הפרויקטים הקשורים במחזורי פיתוח מאוד ארוכים, כמו ציוד רפואי, או תשתיות שמשנות את חזית הטכנולוגיה, ימשיכו לדרוש משאבים רבים, זמן והרבה עובדים, ואלה יצטרכו לצפות ולחכות לאקזיטים גדולים.

"במקביל קרה דבר בתחום החדשנות והיצירתיות שלא היה לו רע ותקדים כמעט בהיסטוריה הטכנולוגית העולמית, וזה מה שמציעה הארכיטקטורה של האינטרנט. בעשר השנים האחרונות נוצרה התובנה שלחברות כדאי מאוד לאפשר לחברות אחרות להתחבר אליהן על-גבי האינטרנט, ולשם כך דרושה פלטפורמה שתאפשר זאת. אגב, ההפצה המוצלחת של ICQ שלנו במחצית שנות ה-90 הייתה מבוססת על ההבנה הזאת".

למה הכוונה?

"חברות קטנות, ואפילו גדולות מאוד, כמו פייסבוק, טוויטר, יאהו או גוגל מציעות דרכים להתקשר איתן ולשאוב מהן נתונים או חלקים מהתוכנות שלהן, ואם יש לך רעיון, אתה יכול בקלות יחסית לפתח מוצר. הדבר הזה עשה דמוקרטיזציה של הפיתוח. אם פעם, כדי לעשות פיתוח היית צריך להגיש הצעה לדרג שמעליך או לוועדות השקעה שונות, ולהגן עליה ולקבל אישור ותקציבים, היום שני בחורים צעירים שיש להם רעיון יכולים, בסכום כסף לא גדול ובמהירות מאוד רבה, לנסות את הרעיון שלהם. זה לא אומר שהרעיון יצליח, אבל זה אומר שסף הכניסה נמוך.

"הארכיטקטורה הזאת של האינטרנט לא מיועדת רק לישראל, אבל היא התלבשה יפה על התרבות הישראלית של 'יאללה בוא נלך, ננסה ונסתכן' - וצריך להבין שגם היזמים מסתכנים, לא רק המשקיעים. תאמיני לי שרוב המשקיעים, אם יפסידו קצת כסף בפרויקט זה או אחר, שום דבר לא יקרה להם, פרט אולי לפגיעה בפרסטיז'ה שלהם. אבל האנשים הצעירים האלה יכולים לבזבז על זה שנתיים. כמה שנתיים יש לאדם לבזבז בחיים היצירתיים? כמה שנתיים יש לאדם צעיר?".

אז למכור בהזדמנות הראשונה?

"האנשים האלה, שיוצרים משהו בטווח זמן קצר ובכסף לא גדול, אין שום היגיון שהם ייקחו ויסכנו אותו בחלום של אקזיט מפולפל וענקי. צריך גם להבין שאם מחכים יותר מדי, הפרי מרקיב".

אבל התוצאה היא שאת הפירות הצעירים האלה קונות חברות רב-לאומיות, והן אלה שנהנות מהכסף הגדול שיניבו פעם.

"רבות מחברות הענק שקונות את הסטארט-אפים האלה מקימות בישראל בסיסים רבי עוצמה. יבמ קנתה שלוש חברות שהתעסקו בניהול אחסון, ויש לה היום בארץ מרכז של 5,000 איש".

השר שטייניץ התבטא בהצגת תוכנית האוצר, שהמדינה לא תילחם באקזיטים לחברות בינלאומיות, אבל תעודד "אקזיטים פנימיים כחול-לבן בתוך מדינת ישראל" לחברות שמחויבות לתעשייה הישראלית.

"אני לא רואה מדוע חברה 'ישראלית' - שרשומה בבורסת ניו יורק, ובעליה הם בעלי מניות מזדמנים שקונים ומוכרים את המניות, ואין להם שום מחויבות ארוכת טווח לארץ - טובה יותר מחברה כמו יבמ, שיש לה מחויבות ואינטרס שיהיה כאן מרכז שעובד ופורח ומשגשג. אני פשוט לא מבין את הגישה הזאת. אני מוכן לטעון ולעמוד מאחורי זה שלמדינת ישראל יוצא יותר מחברה רב לאומית שיש לה כאן מפעל שהיא מעמידה לרשותו את הגיבוי הכספי ואת הגיבוי המנהלי ואת יכולת המכירות, מאשר מהרבה מאוד חברות ישראליות שאין להן גיבוי כזה.

"כאשר מכרנו את ICQ ב-1998 ל-AOL היו לנו מכירות של 30 אלף דולר. בשנת 2001, ICQ מכרה ב-158 מיליון דולר. מה רע בזה? עד 2010 נשארו כאן אנשים שעבדו וייצרו עבור ICQ. עכשיו AOL מכרה את ICQ לגורם אחר (חברת DST הרוסית, ש' ל'), ואני מקווה שהם ימשיכו לעבוד כאן".

אז יכולים להגיד לך, חבל, אתה היית יכול ליהנות ממחזור מכירות של 158 מיליון דולרים.

"לא הייתי יכול; זאת בדיוק הנקודה. עסקות המדיה בעולם נעשות בין מפרסמים גדולים לבין חברות עם מלאי משתמשים גדול ומערך מכירות. ICQ בידיים שלנו לא הייתה מצליחה להגיע לעסקות כאלה".

"ניסיתי גם כדורי בדולח"

ורדי שייך לזן של יזמים-משקיעים, שחוו גם את צד הקמת החברות וגם את הפן של ההשקעה והמימון. "אני חושב שזה מקום מאוד מעניין להיות בו, שבו אתה יכול לנצל את הניסיון האישי שלך בהקמת חברה, ולהיות גם משקיע, גם יזם, גם מנטור ולפעמים גם אימא שמנגבת את הדמעות". הוא מתענג בעליל על המגע המתמיד עם אנשים צעירים ויצירתיים שמספק לו עיסוקו, ושמתאים לרוח הנעורים הנושבת ממנו גם בגיל 68.

לרוב האנשים הוא מתקשר עם מיראביליס ועם האקזיט המרשים של ICQ - 407 מיליון דולרים - אבל ורדי בסביבה כבר שנים רבות קודם לכן. "אני בעסק הזה כבר 41 שנה", הוא אומר, "והגעתי למסקנה המצערת שאי-אפשר לדעת מה יהיה". ואז הוא מרים בצחוק כדור זכוכית המונח בין המוני החפצים שעל שולחנו ואומר, "ניסיתי כל מיני דברים, גם כדורי בדולח".

אחת החברות הראשונות שהיה מעורב בהקמתן ב-1969 ("כשהייתי בחור צעיר, יחד עם שני חברים מהתיכון וכמה מרצים שלי") היא טכם ("טכנולוגיה מתקדמת בע"מ) שהייתה מחברות ההיי-טק הראשונות במדינה, ובשנים הראשונות לקיומה גם הגדולה שבהן. החברה נמכרה לתדיראן, לאחר מכן הונפקה, ולאחר מכן שימשה אחד הבסיסים להקמת נס טכנולוגיות.

בשנים האחרונות, מודל ההשקעה שהוא מתרכז בו "מתאים לדברים קטנים, מהירים, שלא דורשים השקעות מסיביות. לעתים מגיעים לתוצאות מדהימות ולעתים אתה נופל על הפנים ומנגב את הדמעות בצנעה".

רשימת האקזיטים המוצלחים שלו מרשימה (ראו למטה), אבל ורדי טוען ש"צריך גם לזכור שבמשחק הזה, באותה מהירות שאתה יכול להצליח אתה יכול להיכשל, ובטוח תיכשל. יש רשימה ארוכה של חברות שהשקעתי בהן שחשבתי שהן פלאי-פלאים, ולא יצא מהן כלום. מי שלא יכול לחטוף מכות בבטן לא יכול להיות במשחק הזה.

"בדברים האלה בלתי אפשרי לדעת מה יהיה. הצורה להשקיע בדברים מהסוג הזה היא די סטטיסטית. אם יש לך מספיק ניסיון, אתה יודע כמה אתה יכול להצליח ומה ההסתברות להצלחה, ואיך לפזר את ההשקעות כך שתהיה לך איזושהי תמורה ותוכל להמשיך להשקיע. אבל אתה לא יודע מה יצליח ומה לא. כשאני משקיע, אני יוצא מתוך נקודת הנחה שיכול להיות שלא יצא שום דבר מכל העסק הזה, וכל זמן שהיזמים נוהגים בצורה אתית אין לי שום בעיה להפסיד את ההשקעה".

איך אתה מוצא את החברות הללו?

"למזלי הרב, זו אחת הברכות שהתברכתי בהן, שרוב ההשקעות שלי מגיעות אליי דרך היזמים שהשקעתי בהם, והם מפנים אליי את החברים שלהם. הם יודעים שאני מחפש אנשים מוכשרים בצורה יוצאת דופן, ושיהיו אנשים אתיים. אם הם אנשים מוכשרים, אם הם גם בנויים לאופי העבודה הזאת, שהוא יותר בסגנון של קומנדו זריז וקטן, הם מתאימים לי. אני לא אומר בשום פנים ואופן שזו הצורה היחידה שאפשר לעבוד או שהיא הכי טובה, אני רק אומר שזו השיטה שלי.

"כשאני משקיע, אני לא קורא תוכניות עסקיות ולא עושה דיו דיליג'נס. אני מנהל שיחה, ואחר כך אני קורא על האנשים, ומגיע להחלטה אם אני משקיע או לא בתוך 20 דקות, בלי טפסים ובלי ועדות. וכנראה זה עובד. אני מקבל ביום בין חמש לעשר פניות מאנשים טובים, פעם בחודשיים אני משקיע בחברה חדשה, ואני מבסוט חלאס".

"מה, נתחיל לבנות מכוניות?"

ורדי, 68, היה חותם בשתי ידיים על קצב השקעה של אחת לחודשיים גם מצד ענקיות הטכנולוגיה הבינלאומיות. בניגוד לעמדת האוצר שקוראת לגדל כאן עוד צ'ק פוינט וקומברס, ורדי טוען שהאינטרס הלאומי צריך להיות לעודד חברות בינלאומיות לעשות כאן שופינג - פשוטו כמשמעו.

"תראי למה זה מביא", הוא נלהב. "יש כאן חברות ענק ישראליות, שהן מחלקות של חברות גדולות יותר, רב לאומיות. אני לא רואה בזה שום דבר רע. אינטל ישראל מעסיקה 6,500 איש, HP מעסיקה למעלה מ-5,000, מוטורולה 4,400, קודאק, אפלייד מטיריאלס, סיסקו ו-BMC מעסיקות כל אחת בסביבות אלף איש. לאחרונה ציין מישהו באוזניי שכ-50% מיצוא ההיי-טק הישראלי נעשה על-ידי עשר חברות בינלאומיות שיש להן כאן משרדים. לחברות האלה יש גיבוי כספי ופריסה של שיווק בינלאומי. אין הרבה חברות ישראליות שיש להן את זה".

ועדיין, בהרבה מאוד מקרים הן קונות את הידע ומנצלות אותו בחו"ל.

"גם בזה אני לא רואה אסון. אז עשינו יצוא של זרעי עגבניות, ואת העגבניות עצמן מגדלים במקום אחר. נגיד שלוקחים ידע מכאן, ובונים איתו מכוניות בדטרויט; אז מה אנחנו נעשה, נתחיל לבנות מכוניות?".

ההסתמכות על סניפים של חברות רב לאומיות לא הופך אותנו ליותר פגיעים למשברים ולשינויים גלובליים? הרי בקלות יכולים להעביר את הייצור להודו, לסין, למזרח אירופה - כוח העבודה זול שם באופן משמעותי.

"הייצור הזול עובר להודו ולסין בכל מקרה. אנחנו בעולם גלובלי, ואנחנו צריכים להתמחות במה שאנחנו טובים - לקחת רעיון ולגרום לו לעבוד מהר; אפילו אם המוצר חצי מבושל, אפילו אם צריך לתקן אותו תוך כדי ריצה. בזכות היכולת הזאת באים לכאן מכל העולם 'לדוג' חברות צעירות ויזמים, ובזכותה מקימים כאן מרכזי פיתוח לא רק של חברות היי-טק אלא גם של חברות כמו פרוקטר וגמבל, קוקה-קולה ונסטלה. לחברות האלה יש בסיס כספי וגם ראייה מאוד מפוקחת".

ואם הן יחליטו לעבור? התעשייה כאן תיתקע.

"אם יום אחד זה לא יהיה כדאי להן לעבוד כאן, הן ילכו למקום אחר. אנחנו צריכים לדאוג שיהיה להן כדאי. כי מה אומרת הטענה שנשמעת הרבה בימים אלה? בואו נגרום לכך שלא יהיה להן כדאי, כי אנחנו לא רוצים אותן כאן, ובמקומן יקומו חברות ישראליות גדולות".

נו, ואולי זה גם יקרה. אולי שווה לתת את הצ'אנס.

"זה תהליך קשה, ארוך ומסוכן, שדורש הרבה כסף ומצליח רק בהסתברות מסוימת. למרבה הצער, לרוב חברות ההיי-טק ה"גדולות" שלנו - שבמונחים בינלאומיים הן בינוניות ולמטה מכך - היה קשה לעבור אפילו משבר אחד. בתקופה שבה התחלתי את הקריירה שלי בעולם ההיי-טק, לפני קצת יותר מארבעים שנה, הושקה ספינת הדגל של התעשייה, חברה מפוארת, סאיטקס. זו חברה שעשתה היסטוריה במונחים עולמיים; היא הניחה את היסוד לעיבוד תמונה בתעשייה האזרחית, בזכות הגאונות של אפי ארזי. אני זוכר עד היום שמגזין 'טיים' הקדיש את מאמר המערכת שלו למה שסאיטקס יכולה לעשות עם תמונות. אבל סאיטקס, למרבה הצער, לא שרדה".

זו דוגמה אחת.

"גם חברות ישראליות אחרות מציגות תמונה דומה. חברות נהדרות, שכל אחת מהן הייתה ראשונה או מהראשונות בתחומה, אבל הן מתקשות לעמוד במשברים: ווקלטק מתקשה להתאושש, קומברס נכנסה למשבר, ומרקיורי, ותדיראן, שהייתה גולת הכותרת של התקשורת, ו-ECI שהייתה במשבר עד ששלמה דברת רכש אותה".

אז כאשר שטייניץ מחדש את הסיסמה על העתקת המודל הפיני בדמות הקמת "נוקיה ישראלית", עם כל מקומות התעסוקה הישירים והעקיפים שהיא מספקת, אתה לא שותף להתלהבות?

"צריך גם לראות איזו תעסוקה היא נותנת, וגם לראות איפה היא מייצרת. נוקיה היא חברה אדירה, אבל גם צריך לראות מה קורה לנוקיה כשהמשק העולמי משתעל. כשיש סערות ביער האלונים נופלים, אבל העשב לא נשבר. לפעמים העשב, השרכים והשיחים הנמוכים מחזיקים מעמד יותר מהאלונים הגדולים. נכון שצריכים להכניס עוד אנשים למעגל ההיי-טק, אבל אני בטוח שהניסיון לייצר כאן מקומות עבודה זולים לא יצלח. מבנה השכר והכלכלה העולמית הם כאלה, שייצור של חיווט לא מתאים לנו".

 22

Shlomitlan@globes.co.il