דלפק הכניסה במבואה של בניין הטלוויזיה ברוממה הוא מופת של מודרניזם וטעם טוב. עץ מלא, קווים רכים ופשוטים, נקיים ועגולים, הקפדה על פרטים. כמה אופטימיות שאפתנית הוא בטח שידר עם חנוכת שידורי הטלוויזיה אי-אז ב-1968. כמה עליבות הוא משדר היום, כשנוכחותו האצילית נמעכת ונדרסת תחת כל התוספות והטלאים מסביב. מדף הקלסרים שהותקן מעליו, כולו פונקציונליות כעורה עשויה סיבית, לועג לו וליומרות. פה זה ערוץ 1 של 2010. הרבה אחרי "ניקוי ראש", "עמוד האש" ו"עד פופ". כאן כבר ויתרו מזמן על התחרות.
כך עד לפני שבועיים, כשלרגל המונדיאל החליט ערוץ 1 להמציא את עצמו מחדש כשפיץ הטכנולוגי של עולם הטלוויזיה המקומית. עודד המאבטח מכבד אותנו בתה לואיזה ומגלה שמאז משחק הפתיחה נרשמת תנועה מרשימה של אנשים בבניין, שהוא מכנה אותו "מתקן ביטחוני" במין הומור של מאבטחים. "יש יותר לחץ. יותר אנשים. מזמן לא היו פה הפקות רציניות", הוא ממשיך, "חוץ מהקדם".
זו שעת בוקר, והמונדיאל עדיין בהפוגה, מה שלא מפריע למאבטחים לירות ספקולציות לאוויר. אחד מהם שולף קלסר הימורים של עובדי הבניין. כל משתתף הימר איזו קבוצה תיקח מקום ראשון ושני בכל אחד מהבתים, ומשם לשמינית הגמר והלאה עד הגמר הגדול. כל משתתף שם 50 שקל, ובסך-הכול הצטברו 2,400 שקל. עודד הלך על ספרד. גם שלומי. אבל כולם מתפעלים מהתעוזה של חיים מהמזנון, ששם את יהבו באורוגוואי. "זה הימור קשה-קשה", מסכם שלומי.
זה לא פשוט לשמור על הבניין וגם לצפות במשחקים, הם מודים. אבל הם לא מתלוננים. רק לפני שבועות מספר החרימו להם את מסך הטלוויזיה הקטן שבעמדת השמירה, מפני שבחוסר קולגיאליות משווע הם צפו בערוץ 2. "זה כמו שקוקה-קולה ישימו בכניסה למפעל שלהם מכונה של פפסי", מדברר עודד את ההנהלה. "רק אחרי תחנונים החזירו לנו", משחזר ברק.
עכשיו הם נעולים על ערוץ 1. גם בגלל המשחקים, וגם מפני שאין ברירה. אבל אפילו אליהם הגיעה השמועה שמשהו השתנה. "הדיבור בבניין הוא שצריך למנף את הערוץ בעקבות המונדיאל", אומר עודד. "זה כמו שנותנים לילד אתגר רציני והוא מצליח, ואז אומרים לו, 'אתה רואה? הצלחת!', ונותנים לו עוד אתגר".
ושוב, התקשורת אשמה
בסוף מסדרון ארוך נמצא מרכז העצבים של "מבט". שם, מול 3 מסכים, יושב עורך המהדורה, אסף אפרתי, וחוגג את הביקורות ואת הרייטינג של השבועיים האחרונים. הוא רק שנה וחצי בתפקיד, וכבר הספיק לטפח תחושת תסכול עמוקה על היחס שלו זוכה הערוץ בימים רגילים: "זה מאוד נוח לכולם לרדת על הערוץ הראשון. עם כל הבעלויות הצולבות זה ברור שהם רוצים שידור ציבורי קטן ומוחלש".
* אולי נוח לרדת על ערוץ 1, כי מגיע לו?
"יש מה לשפר פה, והרבה, אבל הפכנו לשק החבטות של כולם גם כשלא הגיע לנו. יש לזה אין-סוף דוגמאות. אפילו הביקורות על החדשות הן לא ענייניות. הם יכולים לכתוב ביקורת על 'מהדורות החדשות - כל הערוצים', אבל יכתבו רק על 2 ו-10. זה הכי גרוע. ואני לא מאמין שזה נעשה במקרה, בלי יד מכוונת".
אז מי אשם בהפיכת הערוץ הראשון לכליא ברק של כל חצי הלעג? לאפרתי יש תשובה, שרק הוא מתקשה לראות את האירוניה שבה: התקשורת אשמה. כן, כן. "ערוץ 10 ניהל מאבק על כך שלא עמד בדרישת המחוקק לתנאי הזיכיון, והתקשורת הייתה לימינם מקיר לקיר", הוא מסביר. "בערוץ 1 התקשורת היתה צריכה להתגייס לקמפיין לשימור השידור הציבורי, כשהחרב מונחת על צווארו, אבל זה לא קרה".
* אולי מפני שאנחנו לא משלמים לערוץ 10, ולערוץ 1 אנחנו נאלצים לשלם גם אם אנחנו לא צופים בו.
"את משלמת גם לערוץ 10. המסים שלך הולכים לשם".
* זה לא יוצא מהארנק שלי.
"לאנשים יש אנטי כלפי כל גוף שהם משלמים לו".
רגילים להתחיל עם 1% רייטינג
בכוך קטן, לא רחוק מאפרתי, יושבים גם אדי אהרונוף וישי צ'רניאק, צמד העורכים של "היום בחדשות עם גאולה אבן", שלכבוד המונדיאל התקשטה במנחה נוסף ובשם חדש ברוח הזמן: "ביציע עם גאולה אבן ועודד שחר".
* אני מודה שבשעה הזו אני עם "לונדון וקירשנבאום", אז תגלו לי: גם הם עומדים?
צ'רניאק: "הם יושבים. ולא רק שהם יושבים, אנחנו גם עושים את זה באולפן הישן. שומרים על הגחלת".
אהרונוף: "נקודת המוצא שלנו היתה שעל אף שאנחנו באולפן הרגיל, נכניס למסגרת משהו אחר מהיומיום, בין השאר באמצעות פינות מעניינות, כמו המלצות אלטרנטיביות לבילוי בזמן המונדיאל".
צ'רניאק ואהרונוף פורסים את האג'נדה החדשותית שלהם. הם לא מתכוונים לשלוף שפנים מהכובע, וגם פעלולי ה-HD לא מפילים אותם מהכיסא. עם HD ובלעדיו, הם ימשיכו במלאכה הסיזיפית של סיקור החדשות ערב אחרי ערב. "הבעיה שלנו היא בתחום הפרוגרמינג", אומר צ'רניאק. "אנחנו רגילים להתחיל את התוכנית ברייטינג של פחות מ-1%. כל סטודנט מבין שאם מתחילים עם פחות מ-1%, אז הסיכוי לא גדול".
אהרונוף: "התגובות עכשיו, בעקבות המונדיאל, משעשעות אותי. פתחנו דף בפייסבוק, ואנשים פתאום כותבים: 'וואו, איזו חמודה גאולה אבן'. אני רוצה לשאול אותם, כמו לאה רבין בזמנו, 'איפה הייתם? חבל שלא באתם קודם. אבל באתם עכשיו, וזה משמח אותי'".
* מעליב שצריך קרקס כדי לגלות אתכם?
אהרונוף: "אנחנו אנשי טלוויזיה מספיק מנוסים, ויודעים שאם הפלטפורמה היא כזו, אז אין טעם לקחת ללב. אתה שמח שהנסיבות משתנות ואתה זוכה לעדנה, גם אם היא זמנית".
צ'רניאק: "אנחנו גם מעריכים שאחרי המונדיאל יזיזו אותנו משבע וחצי לשבע בערב".
"ערוצים 2 ו-10 בבעיה עכשיו"
משתיק הוובוזלות נמצא במרתף. קוראים לו סעדיה קרוואני, והוא עובד ברשות השידור כבר 39 שנים. עד לפני שבועיים אנשים דפקו על הדלת שלו בעיקר כשרצו לגלגל שיחה על הכוח של הוועדים.
"אני יכול לגלות לך", הוא לוחש בשביעות-רצון, "שבגללי יאיר לפיד כבר לא כאן". אבל אז הוא רואה את המבט של רחלי הדוברת, ומבין שלא לכבוד זה התכנסנו. התכנסנו כדי להראות לכל העולם איך דווקא אצלנו, בישראל הקטנה ומוקפת האויבים, הצליחו לנצח את הוובוזלות האפריקאיות.
קרוואני, מנהל מחלקת קול ותקשורת, לא חוסך בהסברים ובהדגמות. זהו רגע התהילה שלו, והוא יסחט אותו עד טיפת הקסם האחרונה. "הסאונד מגיע אלינו משני מקומות", הוא פותח. "הוא מגיע עם התמונה ועם כל הרעשים, והוא מגיע דרך המיקרופון של כל אחד ואחד מהשדרים באצטדיון. אם הרעש נכנס למיקרופון של השדר והפרשן, זה הורס הכול. מה שהיה צריך לעשות זה להפריד את רעשי הרקע מהדיבור".
כדי להסביר את המהלך הבא, קרוואני עובר לסאונדמנית למתקדמים: "מה זה גלי קול? זה סינוסים באוויר. כמו גל ים. אם שדר או פרשן מצליח לעשות עומק לגל, בפיזיקה זה פשוט. גל סינוס וגל סינוס הפוך ממנו - קיבלת אפס וקטוריאלית. ככה לא תקבלי את הרעש".
ואחרי שגמר להשוויץ, הוא עובר לעברית: "עשינו במיקרופונים של השדר והפרשן היפוך פאזה, וכך נשארנו עם רעשי הרקע שמגיעים מהאינטרנשיונל (השידור עם התמונה, ו' ק'), ועל זה אנחנו יכולים לשלוט".
* איך אנשי הסאונד בכל העולם לא עלו על זה?
"ביום הראשון של המשחקים כל העולם נכנס לאמוק. שדרנים מרטו שערות. וברגע היסטרי שכזה, פשוט שוכחים. אבל איך כתוב? לא בשמיים היא. אפשר לפתור".
בינתיים הוא גילה את הסוד גם ל-ZDF ול-ARD הגרמניות. והוא גם דאג להחליף את מיקרופון המדונה החדשני במיקרופון ידני מפעם, "שהוא פחות רועש".
* פתרונות אולד סקול.
"כל טכנאי סאונד בערוץ 1 היה יכול לפתור את זה. אבל בגלל שהעולם בחיל ורעדה, הוא לא רואה".
* קיבלת בונוס?
"אני לא מחפש בונוסים, במילא עוד מעט רפורמה ויפטרו אותי. אבל אל תדאגי, אנחנו יכולים לעשות כל דבר. כי מי מרים את הנבחרים? אנשי המקצוע".
שעת השידור קרבה. המשחק הראשון השבוע שייך לסלובקיה ולפרגוואי. עוד ועוד אנשים נוטשים את בניין הטלוויזיה ופונים לכיוון אולם נקדי המיתולוגי. האולפן המרווח, שנמצא במרחק 50 מטרים מבניין הטלוויזיה, היה פעם ביתה של "סיבה למסיבה". כאן התחיל יצחק שמעוני לשאול, ולכן גם סיים. פה טומי לפיד הלך מכות עם ישראל אייכלר. אולפן עם היסטוריה.
על הכיסאות והכורסאות שמחוץ לאולפן מתכנסים עובדי הערוץ, שלא ברור מדוע יש להם פנאי לראות משחק בצהרי היום. הם מצטיידים באספרסו או בארטיק מדוכן השתייה הסמוך, וכמה מהם גם מדליקים סיגריה או מקטרת בחדר הסגור, כאילו חוק העישון לא נחקק מעולם. הכי סבנטיז.
פרגוואי מבקיעה שער ראשון, והנהלת רשות השידור נכנסת לאולפן. יורם כהן מסביר לנוכחים מה קורה. "עד לפני 3 שבועות היתה פה חורבה, אבל היתה הירתמות מלאה", הוא מנסה לסחוף את הקהל בהתלהבות שלו. "זו הפעם הראשונה שיש הרגשה שעלינו על גל, ואנחנו רוצים לשמור על זה".
מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, מהנהן בהסכמה. "כשמדברים על רפורמה, כולם מטבע הדברים מדברים על מבנה השכר ופרישה של 700 עובדים, אבל בסוף כל הדיונים אנשים שכחו שמדובר בבני אדם שיצטרכו להמשיך ולהריץ את הערוץ ואת תחנות הרדיו", אומר אחר-כך שקלאר. "על כך לא מדברים. לרפורמה אין סיכוי בלי משב רוח שינבע מבפנים. אי-אפשר לבנות מקום אחרי פרישה ופיטורים, מבלי להזרים בו כוח חדש. המונדיאל הוא הרמה להנחתה. הוא חסך לנו המון זמן בהפיכת המקום לתוסס".
* ומה יקרה ב-12 ביולי, כשהוא יסתיים?
"את התובנה על כך שנפלה בידינו הזדמנות פז צריכים לקבל גם אנשים באוצר. כדי לייצר את הכוח הזה היה צריך הרבה משאבים. אני מקווה שבמשרדי ראש הממשלה ובאוצר יבינו שצריך המשכיות, ושנקבל תקציב לכך. שנוכל לשמר את האולפן ולהמשיך ולייצר תכנים ב-HD".
22
כתבות
ני"ע
