סקורפיו. עקרב. שמונה רגליים, צבתות. ארסי, מסתתר בנקיקי סלעים ומחילות ותוקף. סקורפיו, חברה שבני שטיינמץ הגדול, המצליחן המסתורי, שונא החשיפה, מתבזה בה בימים אלה.
מביך עד כמה גדול - מקום 488 בעולם, בעל הון בסך 2 מיליארד דולר, לפי "פורבס" ("הערכת חסר", לפי מקורבים) - יכול להיות קטן כל כך. מתמקח על שווייה המשפטי של "תקיעת הכף" שנתן בעצמו לבנק הפועלים (מעניין איך קורה שבנק מסתפק באמירה אישית, בלחיצת יד. מה קורה פה? איך קורה שדני דנקנר, אז יו"ר, צבי זיו, אז מנכ"ל, ושי טלמון, אז ממונה החטיבה העסקית, נותנים אשראי של עשרות מיליוני דולרים תמורת כף יד, אפילו היא של יהלומן בן יהלומן, שהוא גם לקוח ותיק?).
הסקורפיו מאופיין באסטרולוגיה בתכונות כמו תקיפות, מרץ אדיר, תשוקה ועוצמה רבה, אך לעתים קרובות הוא עלול להיתפס לקנאה ולהיאחז בשיגעון לדבר אחד (כך על פי ספרם של ג'וליה ודרק פארקר והאסטרולוגית מרים בנימיני).
בקיצור: סקורפיו, כלומר שטיינמץ, לקח כסף, 150 מיליון דולר, מבנק הפועלים וגם מאנשים בישראל שעטו על "האג"ח של שטיינמץ!" ומימנו לו - 95 מיליון דולר - השתתפות בהסתערות המונית דאז על נדל"ן מזרח אירופה. ואז, כשהצרות הגיעו, הוא התחיל להתחמק. כבר שמונה חודשים מתנהל עימות מול הפועלים ומול מחזיקי האג"ח, ושמו של האיש הגדול, הפרוס על פני כל העולם, נמרח ומתבזה. בהתמדה ראויה הוא מצליח לשרוף את השם המשובח שהיה לו.
בבנק הפועלים, שעובד איתו כבר שנים ארוכות, הוא ימצא בעתיד יאיר סרוסי וציון קינן ספקנים, שלא יתמוגגו עוד נוכח עוצמת כף ידו המסוקסת. שמעו כבר נישא ברשת ומגיע לבנקים אחרים, לבורסות אחרות ולמשקיעים פרטיים בבורסות אחרות, וישראלים, פרטיים ומוסדיים כמו פסגות, מגדל, כלל ומנורה, שצעדו בתאווה עיוורת אחר שמות נוצצים, רצוי "טייקונים", יחשבו (הלוואי!) בעתיד עשר פעמים לפני שישימו כספי פנסיה וגמל על קרן העקרב.
אחרי ששטיינמץ נאלץ להתקפל ולסגת מחלק מעמדותיו ההתחלתיות הנוקשות, כנראה בלחצו של עורך הדין רם כספי, שיצא ובא בין חבריו בבנק ובמוסדיים והבין שהמחיר האישי הולך להיות יקר מדי, מגיע עתה הוויכוח לסביבות ה-50 מיליון דולר. כסף קטן (יחסית), לא רק בגלל 2 מיליארד הדולרים הרשומים על שמו ב"פורבס", אלא גם כי לאחר הפרסום הזה, באפריל השנה, בעיצומו של הלהט פה, מכר שטיינמץ את השליטה במכרה בגינאה, וקיבל בתמורה 2.5 מיליארד דולר.
בני שטיינמץ / אייר גיל ג'יבלי
פזמון חוזר
ואולי ממש לא אכפת לו מה קורה. אפשר שהיהירות וההאדרה העצמית המרוחקת הכריעו את דמות איש הכבוד והעסקים הבינלאומי, השקול, ההגון, הקריר והנועז. מדובר באותו אחד שנכנס בהתלהבות לקידוח תמר, וכשהיה צריך להשקיע עוד 7 מיליון דולר, על פי חלקו היחסי, הודיע שהוא פורש. חודש אחרי כן התגלה שם מאגר הגז הטבעי הגדול ביותר שידעה הארץ הזאת. כך קרה שיצחק תשובה, מי שהתחיל כילד שיפוצים, אכל, בתחילת 2009, את הגז של בני שטיינמץ, שנולד ברקיע היהלומים.
ומרוב שלא אכפת לו, הוא דאג להשאיר פה פזמון: "שטיינמץ יעמוד מאחורי כל התחייבויותיו" והניח את העקרב הארסי בידי אלה שהבטיחו שהתחייבויות לחוד וחיים לחוד.
האחד: המגן לשעבר של מכבי נתניה, שמעון מנחם, ששפר עליו גורלו ובגיל צעיר נישא לאחייניתו של שטיינמץ. זה, איש משפחה שכמותו, סידר לו להיות מנכ"ל סקורפיו. לא סתם מנכ"ל, במשרה חלקית, אלא אחד ששכרו, בימים הטובים ההם של גיוס ההון, היה מהגבוהים בארץ.
השני: דוד גרנות, יו"ר סקורפיו. הוא מוכר כבנקאי לשעבר של כמה וכמה בנקים ובעיקר משרת נאמן, מסור וטוטאלי לשמות גדולים, שיודע היכן מרוחה החמאה. הוא הצהיר "לא ראיתי בעל שליטה כמו בני שטיינמץ!" וגם עו"ד המגזר, רם כספי, שבטוח כי "מגיע לבני שטיינמץ פרס על תמיכתו המסיבית בחברה לטובת נושיה".
stella-k@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
