בתכנית "מה בוער" בגלי צה"ל עלה לשידור אחד ממקורביו של הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, וניסה להסביר למה צריך לשכוח לחלוץ את כישלונו הקולוסאלי במלחמת לבנון, שעלה בחיי חיילים רבים, ולאפשר לו להיכנס לפוליטיקה הבוערת בעצמותיו.
גם לגרמנים - אמר אותו מקורב ומיד התנצל בחצי-פה על ההשוואה המזעזעת - גם לגרמנים סלחנו, הרי אנחנו מקיימים איתם יחסים דיפלומטיים, אז למה שלא נסלח לחלוץ שלקח על עצמו אחריות אחרי המלחמה והתפטר? זה הכל עניין של זמן, הוא קבע, עד שישכחו.
האם העובדה שאנחנו מנהלים יחסים תקינים עם גרמניה פירושו שסלחנו לעם הגרמני ועכשיו הגיעה העת גם לשכוח את השואה? אני לא בטוחה. אבל מה שבטוח שהמשפט "לא נשכח ולא נסלח", שהיה לסמל העם היהודי אחרי מלחמת העולם השנייה, עבר עם השנים מטמורפוזה בעייתית (ואני לא מדברת על הפרסומת סרת-הטעם של אותה חברה מסחרית שמשתמשת בו כדי לקדם את עסקיה בתחוום התקשורת).
הרצון לשמר את הזיכרון הקשה, שהנחה את אמות המוסר שלנו כדי שהמעשים לא יחזרו, התרכך במשך השנים עד לגירסתו העכשווית "גם נשכח וגם נסלח", או "אפשר לשכוח ולסלוח", שמעיד על דילול שפשה במונחי הסליחה והזיכרון.
לאריאל שרון, שהיה שר הביטחון בעת ביצוע הטבח ב"סברה ושתילה", סלחנו ושכחנו. במשך שנים שרון לא הצליח להיפטר משרידי הרצח ההוא, אבל בחלוף הזמן המרפא, אחרי יותר משני עשורים, עשה קאמבק פוליטי - שמחק את הזיכרון הקשה מן העבר והפך אותו לאחד מראשי הממשלה האהובים של ישראל.
אם לאריאל שרון סלחו, אז בטח אפשר לסלוח לאהוד ברח, סליחה, לאהוד ברק, שנמלט מבסיס צאלים, או לעמיר פרץ, שר הביטחון שהוביל אותנו לבנונה ושאולה. רק צריך לנער את שרידי הפיח והכל ישוב לקדמותו. הזיכרון שלנו קצר.
והנה בימים אלה נדמה כי הסליחה ירדה לשפל חדש. חבריו של טל מור הקימו לכבודו אתר אינטרנט שכתובתו - בתרגום לעברית - "טל מור אינו מפלצת". באתר משבחים החברים את מור וכותבים שתאונת דרכים כמו זו שבה הרג את רוכב האופניים שניאור חשין, יכולה לקרות לכל אחד. כדי להוכיח את התיזה, העלו שם סרטונים ותמונות של שולי כביש צרים ואיך רוכבים חסרי אחריות נכנסים לתוך נתיב המכוניות בלי חשבון. מתוכן האתר עולה כי חשין בעצם אשם במותו שלו וכי מור, המסכן, רק עבר לידו במקרה ופגע בו.
בואו ניצמד לעובדות, כפי שאלה פורסמו עד כה: סרטי אבטחה מהמקומות שבהם בילה מור לפני התאונה תיעדו אותו שותה אלכוהול, ומעדות חברתו בתקשורת, שבילתה איתו, הם גם עישנו סמים, ומור נהג במכונית, פגע בחשין, חשין מת, ומור נסע הביתה, כיסה את השמשה שהתנפצה בתאונה והלך לישון.
האם צריך לסלוח גם לו, להקים לכבודו אתר אינטרנט לטיהור שמו?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
