1. משרד האוצר הציג בתחילת השבוע את האסטרטגיה הפיסקלית ל-2011-2012. מחד גיסא האסטרטגיה הזו משלבת המשכיות, ומאידך גיסא משדרת מהפך אידיאולוגי מרענן. מה נשתנה? ההוצאה הציבורית תתחיל לגדול ב-2.7% בהתאם לכלל הפיסקלי החדש, שיעור הנחשב משמעותי גם לעומת הקודם (1.7%) וגם לעומת מרבית המדינות המערביות אשר נאלצות לקצץ. אז מה נשאר ללא שינוי? מדיניות המיסוי. הפחתת המס הישיר - הן על יחידים הן על חברות - נמשכת, כמו גם העלאת המס העקיף ומס על סיגריות.
2. בעשור האחרון התעקש האוצר להגביל את גידול ההוצאה הציבורית. ראשי המשרד עשו זאת באמצעות הכלל הקודם, שלפיו תקציב המדינה יגדל באופן קבוע ובהתאם לקצב גידול האוכלוסייה - 1.7% בשנה. ההתעקשות הזו שיקפה את כוונתו של האוצר לשחוק את משקלה של המדינה בתוצר, משקל שירד מ-52% תמ''ג ב-2002 ל-42% ב-2010.
כבר בימיו הראשונים באוצר טען הממונה על אגף התקציבים, אודי ניסן, כי השירותים האזרחיים בישראל נשחקים, והבהיר כי בכוונתו לעצור את התהליך הזה. זו הסיבה שניסן שינה כיוון לעומת קודמיו, ודרבן את הגיבוש של הכלל הפיסקלי החדש, שקובע כי התקציב יגדל "באמת". מנגד, לא כל הצמיחה במשק, הנאמדת ב-4% בשנים הקרובות, תיועד להגדלת ההוצאה הציבורית. לכן חשוב להבין: אין מדובר בהרחבה פיסקלית "קינסייאנית" קלאסית, שכן הגדלת התקציב אינה נובעת מהאמונה שתחולל צמיחה, אלא מהרצון לחדש את החמצן לשירותים הממשלתיים.
3. ב-2009 החליט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם שר האוצר כי המס הישיר לחברות וליחידים ימשיך לרדת. פקידי האוצר, הפרופסורים, בנק ישראל, ארגון ה-OECD וה-IMF חולקים על נתניהו. האישים והגופים הללו כבר הביעו את עמדתם נגדו. הסיבות לכך רבות: אין הוכחה חותכת כי הקשר בין צמיחה להפחתת מסים קיים; שיעור המס הישיר בישראל נמוך לעומת הממוצע במערב וגם נטען כי מדובר בצעד רגרסיבי, המיטיב עם השכבות החזקות.
ואולם זה לא ממש משנה: האמונה שלפיה הורדת מס הכנסה גורמת לצמיחה היא אבן יסוד באידיאולוגיה הכלכלית של נתניהו. זה היה ב-2003, זה נשאר באותה עוצמה ב-2009, וזה יהיה גם ב-2012. בתחום הזה נתניהו דווקא עקבי.
4. אז איך יממנו את הגירעון? בהעלאת המס על מוצרים כמו סיגריות ואלכוהול. ה"אקונומיסט" מכנה אותם "מסי חטאים" (Sin Taxes). הם מתמרצים הפסקת שימוש במוצרים מזיקים, ולכן הכי קלים להצדקה. במרבית המקרים גם אין להם לובי נגדי חזק, וזה בדיוק מה שנתניהו צריך בימים שבהם הוא מתמודד עם הקיפאון המדיני ונזקי המשט: שקט.
נתניהו לא רוצה עוד מקרה מביך בסגנון ההתקפלות בפרשת ביטול המע''מ על פירות וירקות לפני כשנה וחצי, ושטייניץ גם לא רוצה לסבך אותו. השנה גם ההעלאה במע''מ תבוא דווקא בצורה של "אי-הפחתה" נוספת של חצי אחוז במע''מ, אשר בלי להרגיש תחסוך לקופת המדינה 4 מיליארד שקל - כמחצית מהקיצוץ הנדרש.
אסטרטגיית המיסוי של שטייניץ קיבלה תמיכה בלתי-צפויה מהאנגלים: בתוכנית הכלכלית שהציגו לפני כשבוע הם מעלים מס עקיף, לרבות מע''מ, ומורידים מס חברות באופן חד.
5. האסטרטגיה הפיסקלית המרחיבה של האוצר מצטרפת לאסטרטגיה המוניטרית המרחיבה של סטנלי פישר - הריבית הריאלית במשק שלילית זה שנה וחצי. לכן, ברור כבר עתה כי המדיניות המקרו-כלכלית הנוכחית של ישראל אינה בת-קיימא; אי אפשר גם יותר תקציב, גם פחות מסים וגם ריבית אפסית. מישהו יצטרך לוותר, אחרת המשק הישראלי יהיה חשוף לסיכונים מיותרים שאם יתממשו, יכניסו אותנו לפלונטר - ע"ע יוון. ברקע, חשוב שהקברניטים לא ישכחו כי המשק הישראלי כבר חשוף למצב גיאו-פוליטי רגיש והכלכלה העולמית לא מבשרת טובות.
22
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
