סוף המחצית הראשונה של השנה הוא זמן טוב לסיכום ולמבט קדימה. בשוק הליסינג הישראלי מדובר בתקופה שאמורה הייתה להיות בעלת חשיבות קריטית, בזכות שתי רפורמות משלימות: המעבר מ"קבוצות מחיר" ל"שווי שימוש רציף" שנגזר מהמחיר בפועל של הרכב, ורפורמת המס הירוק.
המטרה של שתי הרפורמות הייתה זהה: לעודד ירידת מחירים כללית ורכישת רכב ידידותי יותר לסביבה - באמצעות שבירת המתווה הקשיח של רכישות רכבי הציים, שבשנים האחרונות התרכז סביב קבוצות מחיר שרירותיות. קרי, לאפשר למעסיקים ולעובדים להגדיל את מגוון אפשרויות הבחירה ולבחור עפ"י הצרכים והערכים האישיים: גודל המשפחה, אופי השימוש, רמת הפינוק והידידותיות לסביבה.
שתי הרפורמות היו אמורות לפעול בסיוע תמריצים: שווי השימוש היה אמור להעניק תמריץ מס ישיר למשתמשים - אם תבחר במכונית זולה יותר, תשלם פחות מס חודשי; והמיסוי הירוק היה אמור לעשות את אותו הדבר מכיוון היבואנים - אם תייבא רכב ירוק יותר, תוזיל את מחירו לצרכן ותעניק לו תמריץ לבחור בו.
זה לא קרה. מתווה בחירת הרכב של ציי הרכב כמעט לא השתנה במחצית הראשונה של השנה, וגם לא צפויים שינויים מהותיים בחודשים הקרובים. חיפוש אחרי הסיבות לחוסר האפקטיביות של הרפורמות החשובות הללו מוביל לכמה מקורות.
יבואני הרכב
שיטת קבוצות המחיר היוצאת הייתה נוחה מאוד ליבואנים. היא אפשרה להם למקד את מרב מאמצי השיווק ברכב אסטרטגי בודד או שניים, שמפרטיהם נתפרו לצרכים של חברות הליסינג. כיוון שדגמי ה"ציים" הללו הוזמנו מראש בכמויות גדולות והייתה להם תקרת מחיר (קבוצת המחיר הרלוונטית), קל היה לשכנע את היצרנים להעניק עליהם הנחות חריגות שתורגמו להנחות סמויות לחברות הליסינג.
המעבר לשווי שימוש רציף היה עלולה "לקלקל" את הסדר הטוב: לגרום לריבוי דגמים ולהפחתת הנחות היצרן. לכן, המשיכו היבואנים את השיטה הישנה באופן מלאכותי, כשבמקום "תקרת מחיר שרירותית" נקבעה "תקרת מחיר תחרותית" עפ"י מחירי הדגמים המובילים בשוק. במיסוי הירוק העדיפו יבואנים רבים להשתמש ככלי טכני "פרטי" לתכנון ההזמנות (מנועים נקיים יותר וכדומה), כדי להגדיל את הרווחים או את ההנחות הסמויות לחברות הליסינג.
חברות הליסינג
כיוון שחברות הליסינג הן הנהנות הגדולות מההנצחה המלאכותית שביצעו היבואנים לקבוצות המחיר, וכדי למנוע "מהומה" שבה הם נדרשים לרכוש ולתחזק עבור הלקוחות מגוון רחב של דגמים ברמות אבזור שונות, העדיפו חברות הליסינג להמשיך לנתב את הלקוחות לקומץ דגמים רצויים וכדאיים להן, שבאופן לא מפתיע הם אותם דגמים שהיו בעבר. הסטת מחירי הליסינג החודשיים לכאן ולכאן בהחלט השיגה את המטרה הרצויה.
המעבידים והעובדים
מנהלי ציי הרכב ומקבלי הרכב יכולים להתלונן על המדיניות האנטי-תחרותיות של היבואנים וחברות הליסינג עד מחר, אך גם להם נוח להנציח את השיטה. בציי רכב רבים סוג הרכב הצמוד עדיין מהווה אמצעי בידול היררכי בין העובדים. לכן, כדי לשמור על שקט תעשייתי, מעסיקים רבים לא שקלו אפילו שדרוג או "שנמוך" סוג ואבזור הרכב, גם לא בשם הידידותיות לסביבה. עובדים בחברות שנותנות אפשרויות בחירה, נתקלו במדיניות התמחור הלא-ידידותי-לשינוי של חברות הליסינג והחליטו כנראה לוותר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
