לעמוד מול בניין האו"ם ולא לזוז

1,470 ימים הוא בבור שחור, ואני, קודם כול אמא. יותר אמא מכל דבר אחר בחיי. אמו, אביבה שליט, היא חלק מחלומות הפחד והסיוטים שלי. החליפה את בתיה ארד המנוחה, אמו של רון ארד. היא זו אני, היא זו כל אמא לבן ששירת, משרת או ישרת בצה"ל. אני רואה אותה - רואה אותי. אלפי פעמים חשבתי מה הייתי עושה במקומה.

אני רואה את העייפות שלה, בודקת מרחוק את הרגליים המותשות שלה. איך היא חיה, מתי נרדמה בפעם האחרונה, איך היא ממשיכה כך עשרות קילומטרים בשבוע. איך האישה המופנמת והסגורה הזאת נוהגת עם ההמונים שעטים עליה, עם המצלמות שמחכות בדומייה וחשש לרגע השבר.

מחר, שני, אסע לשדות קיבוץ כפר עזה. אשב שם, בין רבים, מול השכנים ברצועה. אשב שם בתקווה שכל מצלמות העולם יהיו שם. מול משרדי חמאס, מול אמהות עזתיות. שיראו, שישמעו. את הפילהרמונית, את שלמה ארצי, את מחיאות הכפיים, את הכאב הגדול והתסכול של עם הארץ הזאת, שבה אמהות צריכות צלילים כדי לעורר את העם היושב ממול, וגם לקוות שאיזה תו יגיע לאוזניו של הבן.

ספין תקשורתי

אבל אני לא אצטרף לאף אחד מימי הצעדה המתקיימת בימים אלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יכול להיות מטרה. הוא לא אשם. להתכנס בליל שבת מול ביתו בקיסריה, להפגין מול ביתו בירושלים, לשאת קריאות "נגד ביבי" - זו טעות בזיהוי המטרה. ברור שהכי קל, כך היה וכך היום, לתקוע את ראשו של נתניהו באמצע לוח המטרה ולזרוק חיצים. יש לזה תמיכה גורפת בקרב אלה שלא מסוגלים לבלוע אותו, אישית, פוליטית או כראש ממשלה. לסמן את נתניהו - זה ספין תקשורתי. לאו דווקא פוליטי. אנשי יחסי ציבור מתוחכמים משכנעים את הציבור ההולך והכואב שיכולת העמידה של נתניהו ממילא נמוכה ואם ילחצו עליו יותר, הוא יישבר. אחר כך יצחקו עליו שהוא שביר ויבכו את השחרור המסיבי, כמו שעשינו בעבר.

אני רוצה להצטרף לצעדה בכיוון אחר. לעבר כל שגרירות וכל קונסוליה. אמריקנית, אנגלית, רוסית, גרמנית, סינית וצרפתית. הייתי עומדת עם תמונה של "הילד" - אף שהוא כבר בוגר יותר מכל בוגר, הוא יישאר ילד עד לרגע שבו ידרכו רגליו בבית, מול כל נציגות של הצלב האדום, בארץ ובעולם.

לא הייתי זזה ממדרכות בניין האומות המאוחדות בניו יורק ובבירות אירופה, מבני הענק של האיחוד האירופי, אונסק"ו וארגון הבריאות העולמי. משמרת מחאה קבועה מול בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. קודם כול שמישהו יראה אותו. שמישהו ידאג לו מקרוב. בתקווה שהמצפון, האמת, הדין והצדק יתחילו לעבוד.