חברות מסוכנת בפייסבוק

מנכ"לים יקרים, הנה דילמה שלפני 5 שנים לא הייתם צריכים להתמודד איתה: עובד שלכם, שלא נמצא איתכם בהכרח בקשר יומיומי, פונה אליכם בבקשת חברות בפייסבוק. האם תאשרו אותה? האם לגיטימי לחשוף את חיי החברה שלכם, תחומי העניין שלכם, גם למעגלים שבעבר לא היו חלק מחייכם הפרטיים? ומה המשמעות של דחיית בקשה כזו? האם אתה תיתפס כמתנשא, מנותק, כמי שלא מחובר לעובדיו?

אכן דילמה. אבל איזו כברת-דרך עשינו. עד לא מזמן הדילמה היתה שונה - האם לנהל זהות חברתית ברשת כאשר אתה בכיר בעולם העסקי. נדמה כי התשובה לשאלה זו היא כבר מזמן מובנת מאליה, ומנהלים רבים במגזר העסקי כבר מצויים בעולם הרשתות החברתיות וחווים אותו ברמת אינטנסיביות כזו או אחרת. מי שטרם עשה זאת, כדאי שימהר להצטרף.

תחום הרשתות החברתיות משנה הן את עולם העסקים - וגם את הצורה שבה בכירי המגזר העסקי חושבים, פועלים ומנהלים את חברותיהם.

המדיה החברתית מטשטשת גבולות ושוברת "דיסטנס". כאשר אתה "חבר" של העובד שלך - הוא יכול לראות את תמונות ילדיך, כמו גם את הטריק האחרון שהכלב שלך למד. אחרי זמן מה אתה שוכח את מי צירפת לחבריך בפייסבוק, הזהירות יורדת, והמבוכה לעתים הולכת וגדלה.

השטחה זו של המדרג בחברה מביא לשתי תוצאות - ניתוק מהמדיה החברתית בכללותה, מתוך הבנה שהגבולות בין הפרטי למקצועי פרוצים - או שימוש מחושב ברשת, כאשר ההחלטה המחושבת נעה בין להיות סחבק של כולם ובין להיות רק מאזין ברשת.

ההיגיון מחייב את המנכ"ל להיות ברשת, ולו כדי ללמוד על העולם החדש הזה. הנימוס הרשתי מחייב אותו לפעול לפי כלליה. מכאן שהכניסה לרשת חברתית היא כמו כניסה למדינה חדשה - יש הזדמנויות, אבל עד שלומדים את השפה ואת התרבות עושים הרבה שגיאות.

הרשת החברתית מצויה בתהליך של התהוות. ייתכן כי מומחי ההווה יהפכו תוך שנתיים לנשארים מאחור, כמו מומחי ה-DOS ערב כניסת "חלונות". אין איש יודע היום לאן הכביש מוביל, אבל כמעט כולם קופצים על העגלה.

עצתי לכולנו להתייחס לכלי זה כמו שקיפודים עושים אהבה - בזהירות.

ובאשר לדילמה בתחילת דבריי - אני אישית נוהג לאשר כל בקשת חברות שאני מקבל מעובדיי.

הכותב הוא מנכ"ל קבוצת דפי זהב וישתתף בוועידת תקשורת ונתח שוק של "גלובס"