סיכום כלכלי למונדיאל: מי הרוויח ומי הפסיד?

כמעט ללא אירועים חריגים, ועם אופוריה כללית ברחובות - מהפחונים הזעירים בק'אייליטשה ליד קייפטאון, עבור בחושות לצדם של בתי הפאר בסוואטו, ועד למרכזי הפיננסים והכוח של סאנדטון ביוהנסבורג - יתקיים ביום ראשון משחק הגמר שינעל את המונדיאל. זהו ללא ספק טורניר הכדורגל המרתק והמהנה ביותר עבור אוהדי המשחק, לפחות ב-24 השנים האחרונות. התבדו כל נבואות הזעם של דמויות מסוגו של אולי הנס, נשיא באיירן מינכן שסנט בפיפ"א אחרי תקרית הטרור באנגולה בזמן אליפות אפריקה לאומות בתחילת השנה. "עוד מוקדם מכדי לתת לאפריקה לארח טורניר חשוב. זה עוד יהיה אסון", הוא אמר בזמנו.

עכשיו, קצת לפני הסיום, חוזרת ועולה השאלה: האם זה השתלם, ואם כן אז למי - לדרום אפריקה, לפיפ"א, לספונסרים? כדי להתחיל לענות צריך לבחון מה הביא הטורניר לדרום אפריקה, ומה התמורה שהמדינה מקבלת עבור ההשקעה חסרת התקדים באירוחו.

לפי הערכות של העיתון "ביזנס ריפורט" בדרום אפריקה, הושקעו 40 מיליארד ראנד, שהם 4 מיליארד אירו, בפיתוח ובהקמת מתקנים הקשורים ישירות לטורניר - לא כולל מיליארדים רבים שהושקעו בתשתיות לטווח ארוך כמו שדות תעופה ואוטוסטרודות. קשה לאמת את המספרים, משום שרובם הם השקעה ממשלתית בתשתיות רחבות כאמור; אולם מה שכן ידוע הוא שכ-340 מיליון אירו הם עלות הארגון עצמו, שכולל עובדים, שופטים, בדיקה ופיקוח, עבודת הכנה של שש שנים והוצאה לפועל בחודשיים האחרונים.

 נכנסים להערכה מונדיאל / צלם: רויטרס

הדרך שבה קיימה הממשלה כל אחת מהבטחותיה והמהירות שבה נפתרו בעיות ונבנו פרויקטים חדשים הרשימו לא רק את האורחים, את פיפ"א ואת כל מי שחווה את הסחבת היוונית לקראת המשחקים האולימפיים באתונה. לא פחות חשוב עבור המדינה הוא הרושם שנותר אצל אזרחיה. ארת'ור, למשל, מובטל שהפך לנהג אוטובוס, ושלקח אותי לסיור בסוואטו שבה גדל, הראה לי בדרך בגאווה את האוטוסטרדות החדשות. כבישים מהירים בני חמישה מסלולים בכל כיוון, עם מחלפים, גשרים ומדרכות להולכי רגל. את הדרך מפרטוריה ליוהנסבורג, שישים קילומטרים, אפשר לעשות היום בחצי שעה עד ארבעים דקות, ולא בשעתיים כבעבר.

בצד השני של המדינה, בקייפטאון הכמו-אירופית, אני נוסע במכונית עם מיקו נרונסקי, ישראלי שהיה נגן ג'ז ידוע והיום הוא יינן מכובד במחוז היין בסטלנבוש. "אתה רואה את הגשרים האלה להולכי רגל? ", הוא אומר בעת הנסיעה ברחובות הראשיים של העיר, "הם לא היו פה לפני חודשיים".

ביוהנסבורג הוקמה רשת אוטובוסים מהירים על-פי המודל המוצלח בקוריצ'יבה, ברזיל. לאוטובוסים יש מסלול בלעדי, מופרד לחלוטין, עם תחנות המזכירות רכבות מטרו, וכבר אחרי חודשיים של פעולה הם משמשים יותר מעשרים אלף איש שבאים מסוואטו לעבוד ביוהנסבורג.

שידרוג התשתיות אינו רק בתחום התחבורה: מיליארדי אירו הושקעו בתשתיות אחרות, בעיקר בתחום התקשורת. כבל תת-ימי לצורך אינטרנט בפס רחב הונח לאורך האוקיינוס האטלנטי, נחנך לפני שנה והקפיץ את התחום למדרגה מערבית. עיתון סוף השבוע הנחשב "מייל אנד גרדיאן" נתן לטור הפרשנות השבועי את הכותרת "גביע העולם מראה שהממשלה מסוגלת".

כבר לא כל-כך מפחידה

מדובר בניצחון תדמיתי ופוליטי לממשלתו של ג'ייקוב זומה, שהמקומיים נהגו לתאר אותה עד כה כ"חסרת השראה אבל מתפקדת כהלכה". האם הנצחון הזה שווה את סכומי העתק שהושקעו? לשם כך יש לבדוק את צד ההכנסות של המונדיאל. קודם כול, המזומן. פיפ"א - הסביר הנציג שלה לפיקוח ולייעוץ בוועדה המארגנת המקומית, הגרמני הורסט שמידט - העבירה לדרום אפריקה יותר ממיליארד דולרים עבור האירוח. חודש לפני הפתיחה הועברו 100 מיליון דולרים נוספים עבור פרויקטים סוציאליים.

דני ג'ורדן, מנכ"ל הוועדה המארגנת, מעריך את ההכנסות המסחריות מהטורניר ב-2.8 מיליארד אירו. מדובר ב-650 מיליון אירו יותר מהשיא הקודם, שנקבע במונדיאל 2006 בגרמניה. על-פי חברת המחקר גראנט ת'ורנטון, הכניס הטורניר כ-9.5 מיליארד אירו נוספים לכלכלה הדרום אפריקאית. החוקרת הראשית ג'יליאן סונדרס מסרה שעל-פי המחקר 16% הגיעו מתיירות. ואכן, רק בסוף השבוע הראשון למשחקים הזרימו התיירים יותר ממיליארד ראנד לכלכלה הדרום אפריקאית, והוסיפו 5.5 מיליארד בשארית השבוע.

משרד הפנים המקומי דיווח על 456 אלף תיירים בשבועיים הראשונים של יוני, עלייה של 50% בהשוואה לשנה שעברה, מספרים שהזמו את החשש ממספרים לא גבוהים של תיירים. לפי ההערכות היום, הגיעו למדינה קרוב ל-400 אלף תיירים רק בשביל המונדיאל. זה אמנם נשמע מעט, יחסית לעשרה מיליון התיירים המגיעים לדרום אפריקה מדי שנה, אבל לא רק שתיירי המונדיאל מגיעים בחורף, אלה תיירים שאחרת לא היו מגיעים לכאן כלל. קחו למשל את מקסיקו, שתושביה בקושי מכירים את אפריקה. ביוני שעבר פקדו את דרום אפריקה 500 מקסיקנים; השנה - יותר מ-15 אלף. פי שלושים.

מהו האפקט הכלכלי של הטורניר עבור המלונות המקומיים? מיקי ליפשיץ, בעלת מלונות קלארנדון בקייפטאון, מנסה לענות. "קודם כול זה חודש חיובי אחד, עם תפוסה מצוינת של 100% בימים שלקראת משחקים, ויותר מ-60% ביתר הזמן. וזה במקום חודש רע בדרך כלל". יוני ויולי, יש לזכור, הם תקופת הגשמים והקור בקייפטאון. אבל מעבר לכך, "רוב האורחים היו גברים, וכמעט כולם אמרו שהם נהנו ושהם יחזרו לפה עם האישה ועם הילדים; זה אורחים שלא הכרתי - ממקסיקו, מארגנטינה, מספרד, מאנגליה ומגרמניה, וגם מישראל".

סקר שביצעה מחלקת התיירות בשדה התעופה בקייפטאון העלה ממצאים דומים. יותר משני שלישים מהאורחים שעזבו הצהירו שיחזרו עם משפחותיהם. הציון הממוצע שנתנו הנסקרים לדרום אפריקה הוא 9.06, ורוב הנשאלים ציינו שדעתם על דרום אפריקה השתנתה "הרבה לטובה" , לעומת החששות שהיו קודם לכן לגבי רמת הפשיעה במדינה.

אלן ווינדי ממשרד האוצר והפיתוח הכלכלי מעריכה ש"אנחנו עשויים לראות התחזקות של תעשיית התיירות על-פני שנים". גם מרק מוביוס, ראש מחלקת ניהול נכסים של חברת ההשקעות טמפלטון, שאחראי על נכסים בערך של 27 מיליארד אירו בשווקים מתפתחים, רואה מגמה חיובית: "חברות דרום אפריקאיות, שהן שחקניות בזירה הבינלאומית, עשויות להרוויח מהמונדיאל ולתמוך במגמת השתקמות של הכלכלה ביבשת".

הספונסרים חוגגים

תיירי המונדיאל השאירו מאחוריהם כסף טוב. כ-120 אירו בממוצע הוציאו תיירים מארצות הברית ומבריטניה על לינה ליום, ותשעים אירו נוספים על מזון וקניות. וזה בקייפטאון, שהרוויחה פחות מהתיירות מאשר הערים במחוז חאוטנג, כמו יוהנסבורג ופרטוריה, שעקב ריכוז המשחקים בהן, אירחו את מרבית התיירים.

 נכנסים להערכה מונדיאל / צלם: רויטרס

אפילו בסוואטו ניכרת ההשפעה. בעלי הוסטל לתרמילאים ומנהלו דיווח על תפוסה מלאה ועל הרבה פחות חששות אצל תיירים. רוכלים ליד האנדרטה והמוזיאון לזכר הקטור פיטרסן, יעד חובה לתיירים בעיר, דיווחו על עלייה במכירות - מ-300 ראנד ביום רגיל לפי שישה, והמסעדות הסמוכות היו מפוצצות מדי ערב. מוצרים שהיו לפני כן כמעט נטולי שוק, כמו וובוזלות למיניהן, קאראפות - קסדות פועלי בניין צבועות, גזורות ומעוטרות - סטיקרים, מחרוזות ודגלים הפכו ללהיטים היסטריים, ואלפים מתפרנסים מהם.

בצמתים ניגשים אל המכוניות רוכלים עם היצע עצום של מוצרים יצירתיים יותר או פחות. אחד מהם הסכים לומר שההכנסה - השחורה, כמובן - שלו בחודש המונדיאל משתווה לשכר שנתי בתקופה אחרת.

אגב, אלה לא רק התיירים שמוציאים יותר כסף. גם המקומיים הצטרפו לחגיגה. בשבוע הראשון למשחקים דיווחה רשת הסופרמרקטים פיק אנד פיי על עלייה של כ-40% במכירות. נציגת חנויות הענק לביגוד אדגר מסרה שהמכירות של מוצרים הקשורים למונדיאל הגיעו לפי חמישים מהצפוי. חנות בודדת ברובע קרסטה ביוהנסבורג מכרה חולצות בערך של 100 אלף ראנד - בשעה. קווים שלמים של מוצרים אזלו לחלוטין, למשל הצעיף בצבעי הדגל הלאומי שעוטה הנשיא זומה מאז.

פראבין גורדאן, שר האוצר הדרום אפריקאי, מסר שהתחזית לעלייה של 0.5% בצמיחה הכלכלית במדינה כתוצאה מהמונדיאל הייתה כנראה זהירה מדי, וכי הוא צופה כניסה ישירה של 38 מיליארד ראנד לכלכלה כתוצאה מהטורניר. ראש לשכת המסחר והתעשייה, נרן ראו, ציין כי הביטחון העסקי, שהיה בשפל במאי, עלה שוב ביוני וצפוי להמשיך לעלות. יותר מזה - 86.5%, לפי סקר ריג'וס השנתי, מאמינים שהאירוח טוב לעסקים. 30% מהנשאלים תכננו להרוויח ישירות מהטורניר. המרוויחות הגדולות, בכל אופן, כך פרסמה חברת הייעוץ בלאק קונסלטינג, הן רשתות המלונות סאן אינטרנשיונל וסיטי לודג', כמו גם הקמעונאים שופרייט, פיק 'נ' פיי, וולוורת' ומר פרייס.

חגיגה נוספת הייתה בעולם הפרסום המקומי. היקף הפעילות קפץ לפי הערכות שונות ב-90%. חלק הארי מהגידול נובע כמובן מהספונסרים הרשמיים של פיפ"א. אדידס, הראשונה בין הספונסריות, רשמה עלייה של 60% בנפח העניין במוצריה בתקשורת; בין השאר בגלל העיסוק המתמיד בבלון הפורח בצורת כדורגל, העונה לשם ג'בולאני.

בנוסף הודיעה אדידס על תחזיות שלפיהן יגדל המחזור בתחום הכדורגל, המהווה כ-14% מהמחזור הכללי של החברה, מ-1.3 ל-1.5 מיליארד אירו. הפרסומים הללו יצרו משקל נגד למחקר שפרסמה חברת נילסן, ושלפיו תשומת הלב האינטרנטית הניתנת למוצרי נייקי גדולה פי שניים מזו של אדידס. עד כדי כך גדולה תשומת הלב, שכחצי מהנסקרים חשבו שנייקי היא ספונסרית של המונדיאל, וזאת למרות חוזים ארוכי טווח של אדידס עם פיפ"א, שלא לדבר על "הקרבה האישית" בין אדידס וההתאחדות העולמית. נשיא פיפ"א ספ בלאטר, למשל, כדירקטור בפיפ"א בשנות ה-70, קיבל שכר מאדידס. פרנץ בקנבאואר, חבר הוועד המנהל בפיפ"א, נחשב למקורב ולמשפיע. חלק גדול מהספין דוקטורס של הספורט למד וקיבל הכשרה במחלקת הפוליטיקה בספורט של אדידס.

ובכל זאת, נייקי מורשית להמשיך להשתמש בטקטיקת ה"אמבוש מרקטינג" שלה. כך, על הבניין הגבוה ביותר במרכז יוהנסבורג הורכב לוח חוצות דיגיטלי ענק, בגובה שלושים מטרים, שעליו מתחלפות תמונותיהם של הפרזנטורים של נייקי - כריסטיאנו רונאלדו, רוביניו, וויין רוני ופרנק ריברי. במקביל מועברות באמצעות אס.אמ.אסים ובטוויטר הודעות עידוד עבור השחקנים, הודעות שנשלחות לחברה עם שם השולח. שלט החוצות הזה חשוף לכל מי שחולף במשך היום על הכביש המהיר המרכזי של העיר, לא רחוק מהאצטדיונים.

הכירו את הכלב "ספ בלאטר"

העלמת העין מפרסום הגרילה של נייקי מפתיעה, בעיקר כשרואים איך פיפ"א נלחמת עבור הספונסרים שלה. במחשבה שנייה, זה מפתיע פחות כשמביאים בחשבון שפיפ"א חזקה על הקטנים, ואילו עם נייקי היא לא ששה להתעסק. מבשלת הבירה בוואריה, למשל, כבר עשתה את הטריק הזה בעבר, וגם הפעם שלחה קבוצה של בנות בכתום כדי לעודד את הולנד. הבחורות שנשכרו לצורך העניין הגיעו במיני ובחולצה תואמת, עם תווית קטנה שעליה השם בוואריה. עד כדי כך הייתה התווית קטנה, שאיש לא שם לב למתרחש. משהוסבה תשומת לבם של האחראים, נעצרו הבנות, ורובן שוחררו בערבות. שתי ה"מובילות" שלהן, שהגיעו מהולנד במיוחד, נותרו במעצר. הרעש הגיע עד לב שמיים, בייחוד בהולנד הדואגת לשלום נציגותיה בכלא; כך או אחרת, קישור חיובי נוצר בין פטריוטיות הולנדית והמבשלה, ובבוואריה חככו ידיים.

חברת אורניקו, לחקר שמות מסחריים ומוניטין, מצאה שערך הפרסום שלו זכתה בוואריה, בדרום אפריקה בלבד, יגיע ליותר ממיליון ראנד; וזה לפני הפרסום במגזינים בינלאומיים, בתקשורת העולמית או באינטרנט. אבל בפיפ"א לא נבוכו. "דרום אפריקה לא נשלטת יותר על-ידי שלטון החוק", אומר עורך הדין לזכויות קניין רוחני טים בורל. "המדינה נשלטת על-ידי פיפ"א, ואלה מתנהגים בפחדנות. הם לא פוגעים בנייקי החזקה מהם, אלא יוצאים נגד האיש הקטן". פיפ"א רכשו זכויות על שמות כמו "גביע העולם בדרום אפריקה" ו"גביע העולם 2010", ויכולים לאסור על מי שמשתמשים ביותר מדי קישורים לאלה לעשות זאת. כך הוגשה תביעה של פיפ"א נגד אדם שייצר מחזיקי מפתחות ועליהם כדורגל, וובוזלה ו"2010".

מסעדה בפורט אליזבת הוכרחה להסיר ציור של כדורגל מהחלון שלה, ובר בפרטוריה נאלץ להסיר שלט בד שנדמה מקושר באופן עקיף למונדיאל, עוד לפני שזה התחיל. רק אחרי מאבק חריף ותשלום יומי של כ-80 אירו לדוכן, רשאים אפריקאים למכור ולקנות את הבשר, את הנקניקיות ואת הפאפ החביבים עליהם. מחוץ לאצטדיון, כמובן. תמורת תשלום, אגב, פיפ"א מוכנה בשמחה לעזור לעסקים קטנים לרכוש זכויות, מסר הדובר שלה.

מי שעושה מטעמים מהסיפור היא החברה המובילה בדרום אפריקה לטיסות פנים זולות, קולולה. בחברה יצאו כבר בשנה שעברה במודעה המכריזה "המוביל הבלתי רשמי של אתם-כבר-יודעים-מה", המעוטרת בוובוזלות ובכדורים מסוגננים. האיסור של פיפ"א לא איחר לבוא, אבל החברה כבר גזרה את נתח יחסי הציבור שלה בקרב כל מי שתכנן ביקור בדרום אפריקה.

ההנאה של ראשי קולולה נמשכה עם מודעה שאומרת "אנחנו מציעים לכולם טיסות במחירים נוחים. חוץ מלספ בלאטר - הוא נוסע אצלנו בחינם אם הוא רוצה". על השם ספ בלאטר כמובן לא רכשו בפיפ"א זכויות - מציאה שעליה קפץ תושב קייפטאון, שהחליט לשנות את שמו של הטרייר שלו ל"ספ בלאטר". חברת התעופה נענתה ברצון לדרישתו לתת, בהתאם למודעה, טיסות חינם לכלב - כל העניין צולם ושודר בטלוויזיה והופץ באינטרנט. רק במשרדי פיפ"א חורקים שיניים. אחרי הכול, הספונסרים משלמים עד 800 מיליון אירו עבור הזכות לבלעדיות, פעם בארבע שנים. ואת הרווח הם רוצים להמשיך למקסם.

פילים לבנים באפריקה

לצד החגיגות יש גם קולות הקוראים לריסון ומזכירים את הבעיות הקשות שעימן תדרש דרום אפריקה להתמודד ביום שאחרי המשחקים; בעיות, שחלקן לפחות רק הוחמרו על-ידי המאמצים להבטיח טורניר כדורגל מושלם. במקום להמשיך לבנות בתים לתושבי הפחונים והבקתות המאולתרות בטאונשיפס, הופנו המאמצים ל חברות הבנייה לבניית האצטדיונים לפי התנאים הנוקשים של פיפ"א. יש לדעת שיוהנסבורג ופרטוריה לבדן החזיקו מספיק אצטדיונים כדי לקיים מונדיאל כהלכתו עוד לפני תחילת הבנייה, ובכל זאת השקיעה הממשלה קרוב ל-17 מיליארד ראנד בשיפוצם ובבניית אצטדיונים חדשים.

אמנם חלק מהעבודות אכן היו נחוצות, כמו הקמת מרכז תקשורת ושידור, מרכזי עיתונות, דרכי גישה לנכים, מספר מינימלי של תאי כבוד וכדומה; אבל בנוסף התברר שכספים שהועברו מתחת לשולחן סייעו להטיית מכרזים לחברות בנייה המקורבות לפשע המאורגן - בעיקר באצטדיונים בפרובינציה בצפון מזרח המדינה, בפולוקוואנה ובנלספרויט. ההוצאות זינקו מעלה, אנשים ביקורתיים מדי חוסלו. בצד החיובי אפשר לרשום את 130 אלף מקומות העבודה שנוספו לשוק בענף הבנייה, וכן ההכשרה שעברו אותם בנאים - הכשרה שלא הייתה קיימת, ונותנת לעובדים היום סיכוי ממשי לקבל עבודה גם בעתיד.

 נכנסים להערכה מונדיאל

מה ייעשה באצטדיונים היפהפיים אחרי יום ראשון הקרוב? זה סיפור מסובך. בקייפטאון, למשל, אצטדיון ניולנדס דווקא שייך לקבוצות הראגבי מושכות הקהל. גם המספר הנמוך של תאי כבוד באצטדיון גרין פוינט לא מתאים לאיחוד הראגבי המערבי בעל המעמד. מצד שני, קבוצות הכדורגל של העיר, כמו אייאקס וואסקו דה גאמה, לא מביאות יותר מ-7,000 צופים למשחקים.

בדרבן חתומה נבחרת הראגבי של קוואזולו נטאל, מושכת הקהל הרצינית, על חוזה ל-47 שנים נוספות עם אצטדיון קינגס פארק הסמוך. בפורט אליזבת לא מושכת נבחרת הרוגבי של המחוז המזרחי מספיק קהל כדי לקיים אצטדיון של יותר מארבעים אלף מקומות. האצטדיונים באזור חאוטנג ופרי סטייט - אליס פארק, לופטוס פרספלד ובלומפונטיין במצב טוב - לכל אחד מהם יש קבוצה הקשורה אליו, מה שמבטיח הכנסה זורמת.

בסוקר סיטי, שבו יתקיים משחק הגמר, החליטו שלא להתקשר עם אף קבוצה, אף שיש הסכם עם הקייזר צ'יפס - הקבוצה האהודה במדינה, שיש לה בממוצע מעל עשרים אלף צופים למשחק - והם מתכוונים להפוך למעין אצטדיון לאומי, שיארח משחקים, כנסים והופעות. אבל המצב הקריטי הוא בפולוקוואנה ובנלספרויט. לפולוקוואנה יש לפחות קבוצת כדורגל שנלחמת בקביעות נגד הירידה מהליגה הראשונה; לנלספרויט אפילו את זה אין, והתחנונים בפני קבוצת הרוגבי האזורית, שתואיל לשחק מדי פעם באצטדיון, לא תציל אותו. סטאן דה-פלסי, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת סטלנבוש, אמר בהקשר זה ל"ביזנס ריפורט" ש"זהו פתרון הגיוני" להרוס אצטדיונים, כדי לא להמשיך לשאת בעול העלויות.

חדשות רעות אחרות מגיעות כשמדובר ביעילות, שצפויה לרדת בחדות במהלך הטורניר ולגרום לנזק כלכלי בערך של 750 מיליון ראנד. גם השימוש בכספי ציבור על-ידי משרדי ממשלה על מנת לקנות כרטיסי יוקרה למשחקים למקורבים - עד כה התגלו מקרים בערך של 23 מיליון ראנד - לא תורם לרצות את הציבור. וכן, הביקורת החריפה שנמתחה על הממשלה, כאשר זו החליפה את אנשי הביטחון בשלושה אצטדיונים בשוטרים בתשלום, בכדי לרצות את פיפ"א. זה קרה אחרי שאנשי הביטחון שבתו במחאה על שכר נמוך משהובטח להם, ועלה למשלמי המסים הדרום אפריקאים 120 מיליון ראנד נוספים.

"הניפו את הדגל"

עם זאת, בסופו של יום שאלת "האם היה כדאי?" היא אחרת משנדמה. אריק מייני, בעל טור בעיתון "סווטאן", כותב כי "גביע העולם הוא חגיגה בת חודש. אנחנו המארחים, עייפתי מלשמוע את התלונות על כמה כסף נרוויח או נפסיד ממנו. כשאתה מארח מסיבה אתה מוציא כסף כדי שאורחיך ייהנו". ופה לא מדובר רק בהנאה של האורחים. להצלחה באירוח המונדיאל יש השפעה רצינית בכמה תחומים. בתחום התיירות, כמובן, כשתמונות של מדינה מסודרת, אדיבה ומדהימה ביופייה משודרות סביב העולם, כשתיירים נלהבים חוזרים הביתה ומספרים שהשד לא רק שאינו נורא, הוא בעצם די קרוב להיות מלאך.

ולא רק בתיירות: הרושם בעולם תורם לתדמית של מדינה אמינה ומתקדמת, שבה נהוג לקיים הבטחות ולעמוד בלוחות זמנים. זו תדמית בעלת ערך שלא יסולא בפז עבור מדינה אפריקאית שזכתה עד כה בעיקר לביקורות. אפשר לצפות לגידול משמעותי בהשקעות הזרות במדינה בשנים הקרובות.

יותר מכול תורמת ההצלחה באירוח המונדיאל לאזרחי דרום אפריקה. כל אדם שאתה נתקל בו - שוטרים, מתנדבים, עובדים במלונות או במסעדות, ידידים, אנשים שלא תראה שוב בחייך, ואנשים שתחזור לראות אותם שוב - כולם, ללא יוצא מהכלל, ברגע שמתפתחת שיחה, שואלים אותך מה אתה חושב על דרום אפריקה, ולא רק כדי לדעת אם טוב לך וכדי לטפוח לעצמם על השכם.

המדינה המורכבת והמסובכת הזאת, שמדברת 13 שפות ומורכבת מתריסרי לאומים, רוצה להפוך לאומה. במשך השנים היו אלה לרוב מדינות דיקטטוריות שהכתיבו לעמיהן זהות באמצעות שימוש באירועי ספורט. רק לפני שנתיים ניצלה ממשלת סין את המשחקים האולימפיים כדי לשדר לסינים שהם חיים במדינה מסודרת ומתקדמת. גם הדרום אפריקאים, שמחפשים זהות, רוצים לדעת מה עושה את דרום אפריקה לכזו: סוסאן, מורה למוזיקה אפריקנרית, מספרת בטיסה מקייפטאון על התרבות האפריקנרית; אליס, בעל האקדמיה לראגבי בסטלנבוש, שרוצה להנחיל ערכים של כנות, של משמעת ושל עבודה קשה לנוער; לונגה, שרוצה להציל כמה ילדים מציפורני נגיף האיידס בטאונשיפ ק'ייליטשה; מפיסו, משכונת העוני של סוואטו; זולה, איש הביטחון בכניסה לקומפלקס הדירות שבו אני מתארח - כולם רוצים לשמוע כמה שיותר על-אודות עצמם. התדמית החדשה - של מדינה שמחה ואדיבה, של מדינה שלמרות הקשיים עומדת במילה שלה - היא נדבך נוסף בבניית הזהות של אחת המדינות המסקרנות והמורכבות בעולם.

"המשיכו להניף את הדגל" היא קריאת הפרשנים בכל העיתונים המקומיים. עכשיו יבואו הדכדוך, והחזרה למציאות עם הנגאובר בהתאם. אבל הזכר של מה שהיה להם ביד יכול לקבוע עבור דרום אפריקה סטנדרטים חדשים, גם כשהם נתקלים שוב בעוני ובאבטלה, ברעב ובמערכת חינוך הרוסה, בצורך לספק לאנשים גג, במלריה ובאיידס, ואפילו בקסנופוביה הנוראית כלפי מהגרים. לפחות הם יודעים לאן הם יכולים לשאוף.