אופוריה (שמסתירה כמה ליקויים)

המוכרת בבית הקפה האורגני בשדה התעופה של מינכן הטריפה אותי בחמיצות הפנים האנטיפתית שלה. על בייגל יבש עם קצת גבינה וירקות בתוספת ספל קפה שילמתי סכום השווה לארוחת סטייק עם יין מעולים ביוהנסבורג. לא, אין ספק, נחתתי שוב באירופה.

הפקחית בביטחון דווקא היתה במצב רוח טוב וחייכה למרות השעה המוקדמת. היא זיהתה שאני עיתונאי - הלפטופ? או שמא תעודת העיתונאי הענקית עם אקרדיטציה לגביע העולמי שתלויה על חזי כבר חודש וצריך יהיה להסירה בניתוח? - ושואלת, מה דעתי על הסיכויים. לזכייה בגביע, כמובן. לא שיש לי יותר מושג משיש לה. אני מנדב את חששותי מהבעיות המנטליות של הכנופייה הצעירה שחטפה את השם "נבחרת גרמניה" מהגרמנים המקוריים ועושה איתו סיבוב הופעות יוצא דופן בדרום אפריקה. לא, באמת, אני אומר. דיברתי איתם. הם עוד לא מוכנים.

"אז מי יזכה?", שואלת אותי לדעתי הפקחית הגרמנייה בת החמישים. הודיתי שאין לי מושג, כל אחת מהנבחרות בחצי הגמר תוכל לזכות בו בלי שזה יהיה ממש סנסציוני אחרי הטורניר המרתק הזה. אפילו גרמניה. היא נרגעת ומנתחת עם הנוסע שאחרי את הביצועים של אוזיל.

***

לעובדת של לופטהאנזה אין מושג לאיפה המטען שלי נשלח, ואם הוא יגיע לאיפשהו מתישהו. אני מתקשה להאמין שמישהו יגנוב מטען המורכב בעיקר מוובוזלות, אני אומר לה. כל עיתונאי בדרום אפריקה, אגב, מבין אותי עכשיו. הטלפונים התחילו בימים הראשונים של הטורניר: "מה קורה, עוד לא התחרשת?" שאל הקול בצד השני. קולגה, חבר, מכר שלא שמעת ממנו 12 שנים. "הוובוזלות לא הרסו לך את המוח? זה איום ונורא, אי אפשר לשמוע אותן. זו לא תרבות אהדה, זה זבל. אגב, תביא לי אחת".

אחוז ניכר מבהלת הרכישות של וובוזלות בדרום אפריקה שייך לאלפי העיתונאים שחייבים להשלים מכסה.

עכשיו מגיעים עוד טייס ודייל, והיא מטפלת בהם. יש להם טיסה טרנס-אטלנטית ביום רביעי אחרי הצהריים, והסיכוי שיחמיצו את המשחק מול ספרד משגע אותם. "לא משנה, העיקר שביום ראשון (מועד הגמר) יהיה לך זמן", אומרת הנציגה. אני קצת מסופק באשר לסיכויים לגמר ומנדב שוב את דעתי. דווקא הטייס מסכים איתי, ואנחנו שוקעים בניתוח מנטלי של השחקנים, הנבחרות, הכדורגל כולו. אין סיבה לדאגה, גם פה השליט הוא כדורגל, לפחות עוד שבוע.

חצי יום בגרמניה, וזיכרונות עולים בי. לפני ארבע שנים זה היה ככה. אופוריה ברחובות, עיסוק בכדורגל בלבד, שיחות ספונטניות עם זרים. באירופה, בגרמניה! מסיבה ענקית שנתמכת בטמפרטורות מדבריות של מעל ל-35 מעלות. העיקר שהמסיבה ממשיכה.

***

לפחות עד הערב (ד'), בו תיתקל גרמניה במשוכה הקשה הרצינית הראשונה שלה. כשקל לגרמנים, הם משחילים צרורות לרשת הנגדית. מול אוסטרליה, למשל. הסרבים והגנאים, מצידם, הראו התנגדות. הם שרפו שטחים על המגרש, רדפו אחרי הכדור ושלטו בו. ויותר מכל, שיחקו קבוצתית.

מול אנגליה שוב היו הגרמנים מוכנים למלחמת חפירות, אבל, הדגישו כל השחקנים שדיברו על המשחק, "האנגלים לא שיחקו כמו קבוצה", וזה בדיוק ההבדל. הגרמנים מאומנים טקטית ברמה שקשה לתאר, הם מזהים נקודות תורפה אצל היריב ומפעילים תוכניות ומהלכים מוכנים מראש, עליהם עבדו שעות באימונים. לפחות במה שקשור להבנת המשחק, הם לא רואים אף יריב מסנטימטר. קבוצה של שחקנים אינטיליגנטיים וטכניים, שראויה לשם הזה. קבוצה.

גם בגרמניה שמעו על כך שכדורגל הנבחרות הידרדר וכי כדורגל המועדונים עדיף. אבל זה לא גרם למאמן הנבחרת יוגי לב להתרגש. הוא פיתח תוכנית מדויקת לעבודה עם הנבחרת מדצמבר האחרון, שכוללת את המצב בו תהיה הנבחרת יחד בכל שבוע. הוא יצר שיטה המבוססת על חללים במגרש, שנותנת לנבחרת סדר מדויק "כך שלא כל אחד יחשוב לרוץ לכל מקום", הסביר לב. והכי חשוב, גורמת לשחקנים "למסור ומיד לרוץ לקבל מסירה", וזו התובנה המרכזית של המשחק הגרמני.

כך שבסופו של דבר יש לגרמניה קבוצה שמורכבת מהטופ הגרמני, שנבחרה בקפידה לא רק על-פי סטנדרטים של 'מי הכי טוב בליגה', אלא גם בנושאי התאמה אישית ומקצועית. את היכולות של, למשל, קווין קוראני משאלקה, ניתחו בצוות המאמנים וגילו שהם לא ניזקקים לו. הוא לא מתאים לשיטה שפיתחו. מה שקרה אם כך, הוא שבהכנה של כחודש, בצורה מקבילה לחלוטין להכנה לליגה של כל קבוצת בונדסליגה, לב והצוות שלו בנו קבוצה עדיפה. כן, ה"מאנשאפט" טובה מכל קבוצה בבונדסליגה. באחריות. וכך היא גם מתנהלת.

***

יש לה גם חסרונות ונקודות חולשה. אחת היא הפחד משחקנים עדיפים. גם בגרמניה רואים צ'מפיונס ליג והשמות שמסתובבים שם נחשבים לכוכבים האמיתיים של הכדורגל. כן, לגרמנים יש בעיה עם הביטחון העצמי ורגשי נחיתות מול כוכבים. זו אחת הנקודות עליהן עובד לב באימונים, העבודה הקבוצתית כתחליף "לכוכבים" בקבוצה, כך לפחות זה מוצג לשחקנים, על מנת לשרש את החשש.

וזה גם מה שהם אומרים כלפי חוץ. "יש להם את השמות הגדולים, אבל אנחנו עובדים כקבוצה ומנטרלים אותם", אמרו ארנה פרידריך, סמי קדירה, פיליפ לאהם ומירוסלב קלוזה, כל אחד לחוד.

מול האין-מאמן של ארגנטינה זה היה משחק קל להפליא. ניתוח שערכו הגרמנים לפני המשחק גילה, שעם חמישה שחקנים התקפיים ייפתח פער על המגרש, וכי שחקנים כמו מקסי רודריגז או מסי לא רודפים אחרי שחקנים או יורדים לגליצ'ים. כך כיוונו לאהם ושוויינשטייגר את המשחק בדיוק אל תוך הפערים האלה וגרמו לחלק האחורי של ארגנטינה להיראות כמו חמאה ביום חם במיוחד. הגרמנים הגיעו פשוט מוכנים עד שורשי השערות, והארגנטינאים עשו להם את הטובה ושיחקו בלי ראש.

דל בוסקה, מאמן נבחרת ספרד, לא יעשה להם את הטובה הזאת. מול נבחרת מגובשת וקבוצתית, שיודעת מה שהיא רוצה, מניעה כדור בחכמה ופורצת ברגע הנכון, לגרמנים יש בעיה. אפשר היה לראות את זה גם מול ארגנטינה, כשזו לחצה בסיום החצי הראשון ובתחילת השני. הגרמנים היו בלחץ, איבדו כדורים פשוטים, לא הצליחו לצאת להתקפות נגד, ולא היו רחוקים מספיגת שוויון.

גם מול ספרד ינועו השחקנים הגרמנים לחללים הקבועים בסדר הנתון, וימנעו את המסירה שחותכת את ההגנה במרכז. אבל לספרד יש שחקנים עם מספיק הבנת משחק כדי ליצור הפתעות טקטיות, וחשוב מכך, הם משתתפים במשחק ההגנה. חילוץ כדור של צ'אבי, או וייה, ומצב של יתרון מספרי נוצר פתאום. אם תשכיל ספרד לנצל מצב כזה, תצטרך גרמניה לרדוף אחרי התוצאה.

ראינו מה קרה לברזיל שנאלצה לרדוף אחרי תוצאה. רק פעם אחת היתה גרמניה בפיגור בטורניר- מול סרביה. וזה נגמר רע. לפחות לחובבי הטקטיקה, חצי הגמר השני יהיה משחק כדי ללקק את האצבעות.