ניצן הורוביץ: לא יהיו שום עונשי מאסר למפירי חוק מים אפורים

הצעת חוק מים אפורים שהגישו שורה של ח"כים ובהם ח"כ ניצן הורוביץ וח"כ דב חנין, עברה ללא התנגדות בקריאה טרומית בכנסת, עם הכרזת השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, כי החוק יורחב מחדש בוועדת הפנים בהסכמת השרים. יש מי שרואים בכך הישג, אבל יש הרואים בכך כישלון מהדהד, בעיקר בגלל שהחוק לא יחול על המגזר הפרטי.

המקטרגים טוענים גם כי החוק מגלם ענישה כבדה כלפי אנשים פרטיים שיתקינו מערכות מים אפורים בבתיהם. נוסח מוקדם של ההצעה התייחס אפילו לעונשי מאסר, וכך נכתב בו: "העובר על הוראה מהוראות תקנות אלה, דינו - מאסר ששה חדשים, או קנס כאמור בסעיף 61(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום שבו נמשכת העבירה".

אולם הנוסח המעודכן שהוגש היום להצבעה, קשור בהסכמה אמורפית יותר עם משרד הבריאות ולפיה "החוק יכלול סעיף עונשין לעובר על החוק".

ח"כ ניצן הורוביץ, המוביל את מקדמי החוק, טוען שאין שום כוונה לפגוע באזרחים ושכל הנושא של העונשין צפוי לעבור ניסוח מפורט, כך שייענשו רק מי שיתקינו מערכות מים אפורים במבני ציבור באופן לא תקין.

נציין, כי הצעת החוק הוגשה בהתבסס על מחקר שהכינו חוקרים מהמרכז לחקר המים של אוניברסיטת בן גוריון, כמו גם חוקרים בתחומי הסביבה, בריאות הציבור, חוק התכנון, הידרולוגיה וכלכלה מנסים, בהובלת פרופ’ גדעון אורון מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומהנדס אהוד לשם, לשעבר מהנדס מחוז המרכז במשרד הבריאות.

לדברי פרופ' אורון, מהמתנגדים לנוסח הנוכחי של החוק, מטרת החוק הייתה במקור לאפשר שימוש נכון ו"תברואי כהלכה" במים אפורים במגזר הפרטי, תוך יצירת מערכת הנחיות תומכות ומערך פיקוח שיהיה בידי הרשויות המקומיות. אבל, החוק שעליו הצביעו היום בכנסת מדבר אך ורק על מים אפורים במגזר הציבורי, דבר מיותר לדבריו, לאור העובדה שמשרד הבריאות כבר אישר נוהל כזה עוד בשנת 2008 ואף הוציא מסמך עם הנחיות מתאימות.

דגל שחור

"חקיקה בנושא חסכון במים, המלווה בענישה לאזרח המעוניין לחסוך בביתו, הינה אקט בלתי סביר בעליל ומתנוסס מעליה דגל שחור", טוען אורון. לדבריו, במדינות רבות בעולם המערבי קיימות תקנות להשבת מים אפורים תוך עידוד ומתן תמריצים כספיים לאזרחים אשר מבצעים זאת ביוזמתם, הלכה למעשה. בישראל גם קיים תקן ישראלי (ת"י 5281) המתייחס לבניינים אשר פגיעתם בסביבה פחותה ("בניינים ירוקים"). לפי התקן הזה, אדם פרטי אשר מבצע הפרדת מים אפורים בביתו יזכה בשתי נקודות זכות וכאשר ינצל אותם יזכה בשתי נקודות נוספות.

"הכל עניין של פרגמטיזם"

לא כולם שותפים לביקורת של קבוצת החוקרים. אדם טבע ודין וח"כ ניצן, הורוביץ שתמכו בהצעת החוק, טוענים כי מדובר בפשרה פרגמטית אל מול הקשיים שמשרדי הממשלה השונים מערימים. לדבריהם, המטרה היא לכבוש ובאמצעות החוק, קודם כל את היעד הציבורי בהחלת פרקטיקה של מיחזור מים אפורים, מתוך מטרה ותקווה להצליח להגיע בהמשך לציבור הרחב, שהוא יצרן המים האפורים הגדול.

גופים ירוקים אחרים, ובהם ידידי כדור הארץ, הביעו שביעות רצון מכך שנושא מיחזור מים אפורים בישראל מקודם, אולם כולם רואים במגזר הפרטי יעד חשוב.

ח"כ הורוביץ: "לאחר חודשים רבים של מו"מ ארוך ומתיש מול משרדי הממשלה, חוק מים אפורים יוצא לדרך. זוהי פריצת דרך סביבתית, ואני מקווה שבעוד שנים ספורות מערכות מים אפורים יהיו חלק אינטגרלי מהבנייה בישראל".

הורוביץ כופר בטענה שאזרחים פרטיים עלולים לספוג עונשים אם יתקינו מערכות מים אפורים בבתיהם, למרות שהמצב הנוכחי חושף אותם לעונשים ובהצעת החוק שעברה היום אין סעיף שסותר זאת. עם זאת הוא שב ומדגיש, כי הצעת החוק צריכה לעבור גיבוש לפרטי פרטים, וכי בשום פנים לא יאפשר ענישה נגד אזרחים פרטיים.

באשר לתועלת שבמיחזור המים האפורים, הרי שמבדיקת אדם טבע ודין עולה, כי מיחזור מים אפורים לצרכי השקיה ולהדחת אסלות, מאפשר לחסוך 63 ליטר מים לנפש ביום בממוצע, או 23 מ"ק מים לנפש בשנה. לדבריה, אם שליש מאוכלוסיית ישראל תתקין מערכת למיחזור מים אפורים, החיסכון הלאומי יגיע לכ-50 מיליון מ"ק של מים בשנה ואף יותר, כמות מים שוות ערך למתקן התפלה בינוני, או ל-30 ס"מ במפלס הכנרת.

זה כמובן יקרה אם וכאשר הציבור הרחב ימחזר מים אפורים, מה שכרגע לא נכלל במסגרת החוק, אבל מקדמי החוק בכנסת מצהירים כי זהו מבחינתם רק צעד ראשון, וחשוב מאוד, בדרך להחיל את החוק על כל הציבור.