מישהו הפסיק לעשן בגלל המחיר?

השבוע שוב עלו מחירי הסיגריות. יותר מ-20 שנה עישנתי עד שהפסקתי - שאלו אותי כיצד - ומעולם לא פגשתי בנאדם שהפסיק לעשן בגלל עליית מחירי הסיגריות. גם לא פגשתי אדם שהפחית בכמות.

המעשן נושך שפתיים, סופג את עליית המחירים וממשיך לעשן. מהבחינה הזו לפחות אין רווח קל, בטוח ונקי יותר למדינה (700 מיליון שקל בשנה במקרה הזה) מאשר להעלות את מחירי הסיגריות מעת לעת.

המעשנים, צריך לומר, אינם ציבור כנוע יותר משאר המגזרים בחברה הישראלית - את כולנו דופקים כל הזמן, בכל החזיתות, וכולנו לא אומרים שום דבר אף פעם (כמעט) ורק ממשיכים לספוג ולשלם.

לא ראיתי אף אחד שהפסיק להשתמש בטלפון הנייד כשעלה המחיר או נטש את הבנק כשעלו העמלות או התנתק מהטלוויזיה כשעולים דמי המנוי. כולנו, מעשנים או לא, נוחים עד נוחים מאוד לניהול.

חובת המדינה להילחם בעישון, על כך אין חולק, אבל היא לא עושה את זה ברצינות. להפך. רוצים להילחם בעישון ברצינות, אבל ברצינות? אפשר לעשות את זה: הוציאו את הסיגריות מחוץ לחוק; קבעו מחיר אחיד של 70 שקל לחפיסת סיגריות; סרבו לבטח מעשנים; תנו קנס של 1,000 שקל לכל מי שמשליך בדל; רדו לחייהם של סוחרי הניקוטין.

אפשר לחשוב על עוד דרכים. אם היה למדינה חשוב לשמור על בריאותנו היא יכלה לעשות את זה בקלות.

היא לא עושה את זה. מה שהיא עושה זה להעלות את המחיר בקצת, בקטנה, לתת לכם לשלם עוד ולהמשיך לעשן.

המדינה לא רוצה שיפסיקו לעשן, היא לא דואגת לבריאות תושביה. היא בסך-הכול רוצה למסות אותנו עוד קצת, להרוויח עוד כסף. שטייניץ אמר זאת בפירוש. הוא אפילו לא חשב להתחבא מאחורי נימוקי בריאות.

וזה מרגיז.