דליה דורנר למען אילנה דיין

‎‎‏"ברגע קטון - 17 דקות שידור - הפך הקצין מלוחם עז-נפש לבריון ערל-לב. ממפקד המסתער בראש חייליו לנוכח פני אויב, להורג ילדה בדם קר".

דברים נחרצים אלה נכתבו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי (8.12.09) נגד אילנה דיין ותוכנית הטלוויזיה "עובדה", בתביעת הדיבה שהגיש סרן ר' בעקבות כתבה ששודרה בתוכנית על פרשת הרג הילדה הפלסטינית במוצב גירית שבדרום. השופט נעם סולברג פסק כי על דיין ו"עובדה" להתנצל בפני סרן ר' ולפצותו בסכום של 300 אלף שקל.

בשלב זה נכנסת לתמונה שופטת העליון בדימוס דליה דורנר, המכהנת כיום כנשיאת מועצת העיתונות. מאז פורסם פסק הדין, היא לא מפסיקה לנסות לרתום את המועצה לעגלתה של דיין בערעור שזו הגישה לעליון.

וכך באה דורנר אל המועצה והציעה שתצטרף אל הערעור של דיין על תקן "ידידת בית המשפט", כדי להשמיע את דברה בסוגיות עקרוניות של חופש הביטוי והעיתונות.

רוב הדוברים הביעו התנגדות בטענה כי בקשה כזאת תתפרש כתמיכה בטיעוני דיין, שנדחו כאמור בבית המשפט המחוזי. משהתברר לדורנר כי אין לה רוב להצעה, היא לא הובאה להצבעה.

לחברי המועצה היה נדמה כי בכך הסתיים העניין, והנה התברר כי כאשר שופטת העליון לשעבר אינה משיגה את רצונה בדרך הישרה - היא פונה אל דרכי עקלתון. נשיאת מועצת העיתונות, הטוענת כי רק חופש הביטוי בראש מעייניה, מבקשת למנוע מחברי המועצה להביע את דעתם בדיון מסודר. תשתקו ותצביעו - זה מה שהיא אומרת להם.

אבל יש במועצה חברים כמו העיתונאי בן דרור ימיני, שלהם באמת חשוב חופש הביטוי - של כולם, לא רק של ידידיה לדעה ולמילייה החברתי של דורנר. אנשים אלה הביעו התנגדות נחרצת למהלך.

מה אתם חושבים שקרה? הבוקר (ה') קיבל ימיני מכתב ממנכ"ל המועצה אריק בכר לאמור: "מליאת מועצת העיתונות קיבלה ברוב של 44 בעד, 9 נגד ו-4 נמנעים את המלצת הנשיאה שלא להצטרף לערעורם של אילנה דיין וטלעד נגד פסק הדין בתביעתו של סרן ר'. עם זאת, המועצה תבקש מבית המשפט העליון רשות להישמע כ'ידיד בית משפט' בעניינים שבהלכה הנוגעים לחופש העיתונות".

קשה להאמין ששופטת העליון בדימוס מסוגלת למעשה שאין דרך אחרת להגדירו מאשר רמייה. היתה התנגדות למשאל טלפוני? דורנר מתעלמת. ולעצם העניין, מעולם לא דובר על הצטרפות לערעור של דיין. הליך כזה גם אינו אפשרי, כך שהנשיאה לא יכולה להמליץ על כך. דובר כל העת על הצטרפות כידידת בית משפט - ובדיון במועצה הביעו רוב החברים התנגדות. עכשיו סידרה לעצמה דורנר "רוב" במחטף טלפוני - הצבעה ללא דיון, ללא שמיעת טענות בעד ונגד, החלטה ללא מתן זכות ביטוי למחליטים.

האמת, שאותה דורנר מבינה היטב, היא שנוסח הבקשה לבית המשפט לא משנה - מה שקובע הוא עצם הצגתה. כאשר מועצת העיתונות מבקשת "להשמיע דעתה" בנושאי חופש העיתונות - ברור מכך שמועצת העיתונות חושבת שפסק הדין נגד דיין פגע בחופש הזה. כלומר, מועצת העיתונות מטילה את משקלה באופן מובהק לטובת דיין, מבחינה ציבורית ומשפטית. שלא לדבר על הפגיעה בכבודו של בית המשפט מצדה של השופטת לשעבר של העליון.

מה יהיה עכשיו? ימיני וחבריו מתכוונים להתנגד ל"החלטה" ולצורה שבה התקבלה. אם זה לא יסתייע בדרך רגילה, יש כוונה לפנות לבג"ץ. מעבר לכך, אם בקשת המועצה להתקבל כידידה תוגש, ואם תתקבל - הרי שקיימים ארגונים נוספים העוסקים בחופש העיתונות שיבקשו להצטרף, ולאו דווקא כידידי בית המשפט מצד דיין.

אחרי הכול, גם לסרן ר' מגיע שיהיו לו כמה ידידים כאלה, לאחר מה שעוללה לו אילנה דיין, ועכשיו גם דליה דורנר, המבקשות לקבוע כי חופש הביטוי כולל את החופש "להפוך לוחם עז-נפש להורג ילדה בדם קר", כמאמר בית המשפט.‏‎‎‏ ‏