מיומנו של איש היי-טק: "מצאתי את העוקץ המושלם!"

יום שלישי אחר הצהריים ואני בקפה - פגישת העדכון השנתית שלי עם ידידי הטוב, ע'. אחרי חילופי המשפטים המיותרים אבל המתבקשים, אנחנו מגיעים לעניין עצמו.

"קשה" נאנח ע', "אשתי ואני מדברים כבר שנים על מעבר מהדירה שלנו לבית פרטי קטן עם גינה". "נו?", אני דוחק בו, "אז תמכרו ובואו לאזור השרון". "הצחקת אותי, גיסנו", אומר ע', "זה לא בתקציב שלנו. אני חייב איזו מכה, אקזיט קטן, עוקץ פיננסי. לא משנה מה, העיקר שיהיה חוקי".

"עוקץ קטן וחוקי?", אני חוזר אחריו, "בוא ונראה. לאסוף בקבוקי פלסטיק בעגלות סופר ולמכור, זה כבר תפוס בידי איזו משפחה מנתניה. להעלות לעצמך את המשכורת כשאנשים בקושי גומרים את החודש, זה תפוס בידי חבורה של 120 ליצנים בירושלים. לא לעבוד ולקבל מימון ממוסדות שאינך מכיר בהם, גם זה תפוס בידי קבוצת מיעוט חרדית. לקחת מכיסינו 800 מליון שקל בעמלות בחסות הממשלה, גם האפשרות הזו כבר תפוסה בידי מספר בנקים".

"מצאתי את העוקץ המושלם!"

"אז מה עושים?", נאנח ע' שוב. "תן לי שנייה לחשוב", אני אומר, "עוקץ, חוקי, משהו שאני ואתה יכולים לעשות? אהה! יש לי!", אני קורא בהתרגשות.

"מצאתי את העוקץ המושלם" אני מוסיף, "נגייס 5 מיליון דולר למיזם שאנחנו יודעים שלא יצליח, נשאיר כמה לירות בצד וזהו. הכול חוקי וכשר". ע' לא מתרשם: "גם האופציה הזו תפוסה. זו בעצם ההגדרה של כל הסטארט-אפים בישראל". "טעות מרה אתה טועה גיסנו, אני משיב, "כי היזמים בסטארט-אפים הללו באמת מאמינים שהם יצליחו. לעומתם, אנחנו מראש יודעים שזהו מיזם סרק, חלול וריק מתוכן. מיזם דבילי שאין שום סיכוי שיבשיל ו/או יצליח". "ממש כמו בהצגה 'המפיקים'", אומר ע'.

"אז בשביל להתחיל", אני אומר, "צריך שני אנשים שלא מבינים כלום בכלום, אבל מסוגלים על סמך זה לגייס כספים". "טוב, זה ממש אני", מגחך ע', "מעולה", אני אומר. "הדבר הבא שצריך זה רעיון הזוי ומצגות משוכללות להציגו וגם צוות מקים והנהלה שאפשר להדביק לה תארים מרשימים". "טוב", עונה ע', "זה לגמרי אנחנו". אני מחייך: "יזמים סדרתיים, לשעבר מנהלים פה ושם, ממקימי הוא והזה, בעלי ניסיון עולמי בזה ובזה".

"וזה יספיק לגייס כסף?", שואל ע' בדאגה. "לא דואג, גיסנו", אני מרגיע, "טקלוג בשטח, הקרנות במתח. ברור שזה יספיק. זה, פלוס נאום חוצב על הטכנולוגיה שפיתחנו והכסף אצלנו בחשבון".

"הקרנות רוצות רזומה, לא רעיון"

"אולי כדאי שנגייס מישהו שכבר עשה דבר כזה?", מציע ע'. "עזוב גיסנו", אני משיב, "רייפמן עסוק, והאנשים שיודעים איך עושים כזה דבר, מאוד מאוד עמוסים". "טוב, אבל בוא לפחות נגבש את הרעיון של הסטרט-אפ?", מוסיף ע'. "עזוב", אני עונה, "זה לא חשוב לקרנות. חשוב להן להאמין לנו, לראות את הפוטנציאל ואת הרזומה המרשים שלנו, מה בדיוק החברה עושה, לא מעניין אף אחד".

"אבל מה יקרה אם בטעות, למרות הרעיון הדבילי, והמצגות החלולות, בכל זאת נצליח? ממש כמו בהצגה, הצלחה מסחררת, מה אז?", שואל ע' בדאגה. שקט משתרר בשולחן הקפה. "אתה יודע מה ע', אתה צודק. זה מסוכן ומסובך מדי. עזוב, נשאיר את הדברים ככה, תישאר בחולון ופעם בשנה נמשיך להיפגש פה בבית קפה".

הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק