בעל השליטה במספנות ישראל: "פוליטיקאים, אל תפחדו"

כששואלים את שלומי פוגל, מבעלי השליטה במספנות ישראל, מה צופן העתיד לנמל הפרטי הראשון בישראל הוא מתחיל לדבר על ספרו המפורסם של הרצל, אלטנוילנד. "הרצל רצה שבחיפה ייבנה נמל פרטי שיוכל להתחרות בתעלת סואץ על נתיב המסחר בין אסיה לאירופה", אומר פוגל, "אנחנו רוצים להתחיל לעשות זה, בקטן".

התחרות עם תעלת סואץ היא עדיין בבחינת פנטזיה, אבל אחרי השנה הראשונה להפעלתו המסחרית, נשמעים בעליו של הנמל הפרטי הראשון בישראל אופטימיים. על הפרק: עליית מדרגה בהיקף פעילות הנמל עם הכניסה המתוכננת לשוק המכולות ותוכנית שאפתנית ליצוא סחורות למדינות שכנות לישראל. נתח השוק היחסי של הנמל מגיע כיום לכ-1.5% מהיקף המטענים המיובא לנמלי ישראל והוא מוגבל לפי הסכם עם המדינה וההסתדרות לשיעור של 5%. "היעד שלנו הוא להגיע לגבול העליון שנקבע לנו בתוך שלוש שנים", אומר פוגל.

התנהלות איטית

הנפקת נמלי אשדוד וחיפה שיצאה לדרך באפריל השנה מתנהלת בעצלתיים. טיוטות התשקיפים הוחזרו בינתיים על ידי הרשות לניירות ערך לחברות הנמל ולוועדי העובדים לצורך השלמות ותיקונים. על רקע ההתנהלות האיטית הזו נחשב הנמל הפרטי לאחד ההישגים הבודדים שהביאה עד כה הרפורמה בנמלים, שיזם ב-2005 שר האוצר בנימין נתניהו. אולי משום כך יש לפוגל רק דברים טובים לומר על הרפורמה. "הרפורמה הצליחה בענק", הוא אומר, "אני אומר לפוליטיקאים אל תפחדו. אסור למדינה להיות תלויה בגייט-קיפר שלה. היא חייבת להבטיח זרימה חופשית של מטענים. מי שלא מאמין שיש כבר היום תחרות אמיתית מוזמן לבוא לכאן ולהתרשם".

2009 הייתה שנת הפעלתו המסחרית המלאה הראשונה של נמל מספנות ישראל, לאחר שנת הרצה ב-2008. בהתחשב בעובדה ש-2009 נחשבה לאחת השנים הקשות ביותר בסקטור, על רקע משבר האשראי העולמי, רשם הנמל בסיכום השנה תוצאות נאות: הכנסות של כ-21 מיליון שקל ורווח גולמי של 6.6 מיליון, המבטא שולי רווח של 31%. לשם השוואה, שני הנמלים העיקריים בישראל, חיפה ואשדוד, רשמו במהלך התקופה הפסד תפעולי (אשדוד) ורווח מזערי (חיפה).

ב-1995 רכשו פוגל ושותפו שלמה שמלצר את מספנות ישראל עם איש העסקים סמי קצב. כבר במועד הרכישה הביעו השותפים עניין בהקמת נמל פרטי, אך המציאות החוקית לא אפשרה זאת ובממשלה חששו מעימות חזיתי עם הוועדים וההסתדרות. ב-2005, במסגרת חוק הנמלים החדש, הוסמך שר התחבורה להעניק מעמד של תאגיד מורשה לחברות נמל תמורת תשלום דמי שימוש קבועים למדינה ולחברת נמלי ישראל. 13 שנה לאחר שהחלו בתהליך זכו פוגל, שמלצר וקצב בספטמבר 2007 בכתב ההסמכה ממשרדי האוצר והתחבורה. הדרך לקבלת הכתב נפתחה בעקבות הסכם עם המדינה וההסתדרות מ-2005 שקבע מגבלות על היקף פעילותו של הנמל הפרטי.

הנמל ממוקם בלב המתחם של מספנות ישראל המשתרע על שטח של כ-330 דונם במפרץ חיפה. הוא מחזיק בשלושה רציפים באורך כולל של 1,080 מטרים ובשני מנופי ענק של 100 ו-60 טון. רוב השטח עדיין לא מנוצל ויכול לשמש לפיתוח עתידי. מיקומו של הנמל, בין נמל הקישון לנמל היובל העתידי, מחייב אותו לשמור על מערכת יחסים הדוקה עם נמל חיפה. התנועה לנמל וממנו מתבצעת באמצעות הנתיבים של נמל חיפה, הממשיך למעשה לשמש גייט-קיפר של הנמל הפרטי. לדברי מנכ"ל הנמל צביקה שכטרמן, היחסים עם נמל חיפה מצוינים. לדברי גורמים בנמל, "במקרה של סכסוכי עבודה בנמל חיפה אנחנו יכולים להוריד לחץ על אוניות שממתינות בתור, זה משהו שנעשה בידיעה ובהסכמה".

שכטרמן אומר כי איכות השירות היא היתרון העיקרי שיש לנמל להציע על פני מתחריו הגדולים והממשלתיים. בין השאר מציע הנמל ללקוחותיו אפשרות לעקוב בזמן אמת אחר הטיפול בסחורות מרגע הגעת האונייה ועד ליציאת המשאיות עם הסחורה משטח הנמל. המעקב מתבצע באמצעות מערכת מצלמות הפרושה בכל שטח הנמל ומשדרת לאינטרנט. בנוסף מפעילים בנמל מנגנון שקילה של משאיות המובילות בצובר כדי לוודא שהנהגים אינם מרמים.

"יש לנו יכולת וגמישות להתאים את עצמנו לדרישות מיוחדות של כל לקוח", אומר שכטרמן, "אם לקוח לחוץ מאד לפרוק אונייה שמגיעה בארבע בבוקר, נדאג שיחכו לה על הרציף. אין אצלנו נהלים והסכמים כתובים או לא כתובים. מספיק להרים טלפון לשלומי (פוגל) או לשלמה (שמלצר)".

פעילות צנועה

פעילותו העסקית של הנמל עדיין צנועה למדי. ב-2009 פרק הנמל סחורות בהיקף חצי מיליון טונות, כ-1.5% מסך הסחורות שיובאו לישראל באותה שנה. במרץ 2008 נחתמה העסקה המשמעותית הראשונה במסגרת מיזם משותף של חברת גדות וחברת הסוכר הבינלאומית Tate & Lyle, שבעקבותיו הוקם בשטח הנמל מסוף לאחסון סוכר גולמי. מעבר לכך עוסק הנמל בעיקר בפריקת מטעני תפזורת והובלות בצובר (כמו גרעינים, גלילי נייר וכימיקלים יבשים) ללא אחסנה בשטח הנמל (פריקה ישירה). בנוסף מטפל הנמל במטענים כלליים כמו ברזל עבור לקוחות שחלקם הגדול נמצאים בדרום הארץ.

"אנחנו מרגישים גידול בפניות אלינו בכל פעם שיש פקק באשדוד", אומר שכטרמן. השימוש שעושים לקוחות מדרום הארץ בנמל צפוני אינו דבר של מה בכך: מחירי ההובלה היבשתית הגבוהים מביאים רבים לטעון כי נמלי אשדוד וחיפה הם דה פקטו מונופולים אזוריים הנהנים מקהל לקוחות שבוי.

ההסכם מ-2005 מטיל על הנמל שתי מגבלות עיקריות. ראשית, הוא מגביל את נתח השוק היחסי של הנמל ל-5% מכמות המטענים העוברת בכלל נמלי ישראל. המגבלה השנייה שהתייחסה לכמות מכולות אבסולוטית תפוג בסוף השנה.

לקראת הסרת המגבלות הכינו בנמל תוכנית פיתוח רב שנתית בהתאם לעבודה של חברת היועצים הבינלאומית HPC שעבדה בין השאר עבור נמל המבורג בגרמניה, הנחשב כיום לאחד הנמלים המתקדמים בעולם. הצעד הראשון והמשמעותי בתוכנית הפיתוח היא הכניסה המתוכננת לשנה הבאה לתחום פריקת המכולות. בנמל ממתינים עדיין לקבלת היתר מהמשרד להגנת הסביבה אך כבר היום מתרגלים המנופאים על הרציף המרכזי של הנמל פריקה והעמסה של מכולות - פעולה הדורשת מיומנות וניסיון לא מבוטלים. שכטרמן מבהיר כי מדובר בעליית ליגה מבחינת הנמל.

"שוק המכולות הוא הדבר האמיתי", אומר שכטרמן, "מדובר על סקטור בהיקף של 2 מיליון יחידות (TEU) בשנה". מעבר למכולות בודקים בנמל את האפשרות לשמש נמל מעבר עבור שווקים במדינות שכנות ובראשן ירדן. הטיפול בסחורות במעבר אינו כפוף למגבלת ה-5% שנקבעה לנמל בהסכם עם המדינה וההסתדרות. בין השאר נבדקת כיום אפשרות ליצוא גרעינים וסחורות אחרות לירדן, באמצעות מעבר שיח' חוסיין ליד בית שאן. פוטנציאל היצוא של סחורות אלה מוערך במיליון טון לשנה.

"אני אופטימי מאוד לגבי העתיד", מסכם פוגל, "זו הדרך הנכונה לקדם את ישראל".

רקע / פוגל: איש העסקים מאחורי הרפורמות של נתניהו

בסוף השבוע האחרון הודיעה יצרנית האריזות קרגל כי חתמה על מזכר הבנות לרכישת אמרז, שבשליטת שלומי פוגל והחברה המרכזית למשקאות קלים, תמורת 475 מיליון שקל. אמרז, שאינה מוכרת כמעט בשוק ההון, היא חברה פרטית ענקית המעסיקה כ-500 עובדים ב-3 מפעלים ומחזור מכירותיה מוערך במאות מיליוני דולרים. לחברה החזקה של 20% ולאמפא של פוגל 50%, ולכן צפוי פוגל להיפגש עם 237 מיליון שקל. בעל מניות נוסף בחברה הוא רפי שלו, לשעבר מנכ"ל קוקה קולה (10%). יתרת המניות מוחזקות ע"י משקיעים נוספים. אמרז עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק של אריזות פלסטיק ומוצרים מוגמרים ממגוון רחב של חומרי גלם תרמופלסטיים. לחברה מפעלים בראשל"צ, אשדוד ורומניה.

עסקת אמרז סיפקה הצצה נדירה לעוד אחד מעסקיו של פוגל, מאנשי העסקים הפעילים בישראל. פוגל מתרחק לרוב מחשיפה תקשורתית וממעט להופיע באירועים כמו דירוגי עשירי ישראל המתפרסמים בעיתונים. הוא נחשב מקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו ומערכת הבחירות האחרונה אירח אותו בביתו בכפר שמריהו לחוג בית שכלל תומכים נוספים. יש הטוענים כי פוגל קשור לרפורמות שהנהיג נתניהו בתקופת כהונתו כשר אוצר.

על הקרבה של פוגל לנתניהו ניתן ללמוד גם מראיון שהעניק ל"גלובס" לפני כ-4 שנים. "אני תומך בנתניהו. אני לא חבר מפלגה", אמר, "הכרתי אותו בשנת 2000 כשפיטרתי 2,400 עובדים באמקור. הייתי אז בטראומה, ואז הבנתי שיש כאן בעיה שנובעת מגלובליזציה. פניתי לנתניהו, שהיה מחוץ לפוליטיקה. הוא הבין הכול. לימים ביקש ממני עזרה בחשיבה אסטרטגית. הכנתי תוכנית וקראתי לה 'מציון תצא תורה'".

בשנות ה-90 ריכז פוגל את פעילותו עם אחיו באמפא. הקשר העסקי עם שמלצר החל לפני יותר מ-20 שנה. העסקה המשותפת הראשונה שלהם הייתה ב-1991 כשזכו בזיכיון היבוא של סקודה באמצעות סוכנות סכו-קאר.

במארס 1995 ביצע פוגל את אחת העסקאות המשמעותיות בחייו כשרכש עם שמלצר ואיש העסקים סמי קצב את מספנות ישראל מהמדינה, לפי שווי של 40 מיליון שקל. העלות למדינה, שהתחייבה לכסות את חובותיה של החברה, הגיעה ל-630 מיליון שקל. חלקם של השניים בבעלות גדל ב-2007 לאחר שקצב החליט לממש מחצית מהחזקותיו ומכר מניותיו בסך 20.25% לגולד בונד של שמלצר פוגל, המחזיקה במסוף מטענים ומחסנים חופשיים בנמל אשדוד. ההשקעה השתלמה: ב-2003 עלה הרווח הנקי של המספנות על 40 מיליון שקל, וב-2004 התכוונו בעליה להנפיקה לפי שווי של 400 מיליון שקל, אך ההנפקה לא יצאה אל הפועל.

 11