אמנות בשירות עורכי הדין

לפני כשנה הודה הסטודנט האמריקני, ג'ואל טננבאום, בהפרת זכויות יוצרים ובהורדה של 30 שירים באופן לכאורה לא חוקי מהרשת. הוא הורשע, ובית המשפט קבע לו קנס על סך של 675 אלף דולר. אבל ביום שישי שעבר, במה שנראה כמו עוד פסק דין חשוב בתולדות המערכה על זכויות היוצרים, הורידה השופטת המחוזית ננסי גרטנר את הקנס ל-67.5 אלף דולר. היא חתכה 90% מהקנס. ה-RIAA (ההתאחדות האמריקנית של חברות התקליטים) הודיעה כי תערער.

זו לא פעם ראשונה שזה קורה. לפני כשנה הורשעה ג'יימי תומאס-ראסט ממינסוטה בהפרת זכויות יוצרים ונקנסה ב-1.9 מיליון דולר. מספר חודשים לאחר מכן הוריד השופט המחוזי מייקל דייויס את סכום הקנס ל-54 אלף דולר. שני המקרים האלה, ורבים אחרים, הביאו לכך שכבר כמעט שנתיים שתעשיית המוזיקה, או לפחות החברות הגדולות, לא תובעות משתמשים פרטיים.

המאבק של תעשיית המוזיקה והקולנוע בהפרות זכויות היוצרים שלהם תמיד התאפיין בצביעות ובאלימות. אבל עכשיו, כך נדמה, הגיע המאבק הזה אל השלב המגוחך שלו. בסוף השבוע שעבר נחשפו מסמכי המס של ה-RIAA, גוף שכבר שנים רודף אחרי גולשים. מהמסמכים עלה כי בשנים 2006-2008 השקיעה RIAA קצת יותר מ-58 מיליון דולר בתביעות נגד מפרי זכויות יוצרים, רובם ככולם משתמשים פרטיים. כמה היא קיבלה בחזרה: קצת פחות מ-1.4 מיליון דולר, כ-2%. איפשהו בין המצחיק למביך.

לאן הלך הכסף? לעורכי דין, כמובן. טופסי המס מפרטים את הסכומים ואת המשרדים שקיבלו אותם. ויש עוד יותר מ-10 מיליון דולר שהוצאו על חקירות ומעקבים. אחרי הכל, גם שוטרים לשעבר צריכים לגמור את החודש.

המספרים האלה מרסקים את הטענה היחידה של התאחדות התקליטים, את הסיבה היחידה לעצם קיומה: שהיא עושה את כל זה בשביל האמנים. כן, נכון, ממש. האמנות היחידה שמרוויחה מזה היא אמנות עריכת הדין; ההתאחדות פשוט שורפת את הכספים שמעבירות אליה חברות התקליטים, שמייצגות (בכאילו) את האמנים. כשמסתכלים על זה מספיק מגבוה, אפשר ממש לראות את האמנים מעבירים את הכסף שלהם ישירות לעורכי הדין.

אני לא טוען שהאמנים לא נפגעים מהפרת זכויות היוצרים ומההורדות באינטרנט, אני רק אומר שהמלחמה נעשית בשמם, אך לא למענם. המלחמה נעשית בצורה לא נכונה על-ידי האנשים הלא נכונים.

ועוד עורכי דין וזכויות יוצרים: מהדו"חות שהגישה גוגל לרבעון השני של 2010 עולה כי החברה הוציאה 100 מיליון דולר על הגנה משפטית מהתביעה שהגישה נגדה (כלומר, נגד YouTube שבבעלותה) חברת המדיה ויאקום על הפרת זכויות היוצרים שלה. ויאקום רצתה מיליארד דולר, ככה שכל זה היה שווה לגוגל.

לא פורט כמה הוציאה ויאקום על התביעה, אבל ההערכות מדברות על אותו הסכום פחות או יותר. ולפנינו עוד נמצא הערעור. הרבה עורכי דין הולכים להיות מאוד מאושרים.

אז בפעם הבאה שמדברים אתכם על טובת האמנים, שתדעו מה לומר.

לבסוף אומר שאני בהחלט שמח לאידה של חברת אפל על הפדיחה של iPhone 4. יש גבול לכל תעלול, לא ככה? כמו שאמר בוב מארלי, וכאילו אמר את זה על סטיב ג'ובס: "אתה יכול לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אתה לא יכול לעבוד על כל האנשים כל הזמן".