עינת שרוף: "אני מתגעגעת למשהו שלא יחזור לעולם"

עינת שרוף, 47, זמרת ומנחת ערבי שירה בציבור. גדלה והתחנכה במושב חצב, להורים יוצאי טריפולי, לוב. בתו של בן ציון חלפון, לשעבר סגן שר החקלאות. נחשבת למי שהרחיבה את תחום השירה בציבור כשהיא כוללת בתוכניותיה שירים ים-תיכוניים ומופיעה רבות ברחבי העולם. השתתפה במחזמר "עלובי החיים" בקאמרי, למדה בבית הספר למוזיקה "רימון" ובשנת 2004, יצא אלבומה "שרים עם עינת שרוף" שמכר יותר מ-50 אלף עותקים.

מתגוררת בתל-אביב עם בן זוגה המוזיקאי תמיר הרפז, אמא לתאומות שיר וירדן בנות ה-27. ספרה "יאללה, שרים!" יצא בהוצאת ידיעות ספרים והוא כולל 120 שירים מרפרטואר ערבי השירה שלה, מ-100 שנות זמר ישראלי - קשת של סגנונות ותקופות, שירי מולדת לצד שירי אהבה, שירי להקות צבאיות ולהיטי הזמר הים-תיכוני.

איזה בית קפה אהוב עליך במיוחד, ומדוע?

"'לחמים' בחשמונאים. הקפה שם מעולה, המאפים משגעים וזה פתוח בלילה, שבשבילי זה נורא חשוב. זה גם ליד קרליבך ומועדון ה"גנקי" שבו אני מופיעה. אחרי ההופעה ביום רביעי אני משתדלת לקפוץ ולטעום".

מהם חמשת הספרים העבריים הזכורים לך לטובה?

"'ארבעה בתים וגעגוע' של אשכול נבו, 'זיכרונות אחרי מותי' של חברי הטוב יאיר לפיד, 'תרנגול כפרות' של אלי עמיר, 'קופסא שחורה' של

עמוס עוז ו'אחוזת דג'אני' של אלון חילו. אני הכי אוהבת סופרים ישראלים. הכי קל לי להתחבר לזה, כמו שקל לי להתחבר לשירים עבריים".

מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך אלייך?

"גדלתי על 'חבורת חסמב"ה' של יגאל מוסינזון והספרים כל-כך השפיעו עליי שהקמתי במושב חבורה כזאת, שתפקידה היה לפתור תעלומות. היינו נפגשים ומדברים וחולמים חלומות עד שהאמהות היו קוראות לנו לארוחת ערב, כמו בשיר 'פנס בודד'. הייתי רוצה, יותר מכל, לפגוש את ירון זהבי".

מיהם הסופרים האהובים עליך ביותר?

"יהודית קציר, מאיר שלו, א.ב. יהושע, יהושע קנז, אלון חילו, יגאל סרנה, דוד גרוסמן. נפלא בעיני שהספרות הישראלית כה פורייה ומניבה כל פעם מחדש ספר שאתה לא יכול לעמוד בפניו".

והסופרים הזרים?

"גבריאל גרסיה מרקס, ארנסט המינגוויי בין הגברים. ג'ין אוסטין ווירג'יניה וולף מהנשים".

מה מעורר בך השראה?

"נוף ישראלי מעורר בי השראה. חיילים ביום שישי שמחכים לטרמפ הביתה. זוג שהולך יד ביד ברכות. אישה שרוקדת על שולחן והפנים שלה מוארות מאושר".

איזה ספר ילדים אהוב עליך במיוחד?

"גדלתי על 'נשים קטנות' שחשבתי שהוא עליי כי יש לי ארבע אחיות, וגם בספר זה כמעט כך, 'אל עצמי' של גלילה רון פדר על הילד שלימים גם הכרתי אותו ו'אי המטמון' של סטיבנסון. בילדותי נהגתי ללכת לספרייה של בית הספר היסודי, לחזור הביתה עם כמה ספרים ולחלום על מקומות רחוקים".

מהו הספר האחרון שקראת?

'תש"ח' של יורם קניוק. כאחת שמתגעגעת לתקופה ההיא ושרה על 'באב אל וואד', 'הן אפשר' ו'כלניות'. שמחתי לקרוא את הספר שנותן כבוד ליפי הבלורית והתואר".

אם היית יכולה לצותת לשולחן הסמוך, מי היית רוצה שיישב שם?

"הזקן מ'הזקן והים' של המינגוויי, עם ריח הים והדגים שנודף ממנו. הייתי רוצה לשאול אותו הרבה שאלות, שעוד מהתיכון מטרידות אותי, בקשר אליו".

לאיזה ספר את חוזרת שוב ושוב?

"'ספר משפחתי' של אפרים קישון, אני מכורה להומור שלו ולישראליות הנונשלנטית".

את בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במוסד אחד: מוזיאון, בית קפה או חנות ספרים. לאן תלכי?

"שכחת להזכיר איזו חנות צבעונית ומעניינת. האמת, שאני אשתדל להספיק הכול. פשוט הכול. אני אישה זריזה והרפתקנית שזזה ממקום למקום ומנסה לעשות הכול בזמן הקצר שיש לי. לא מזמן הופעתי בניו יורק, ואחרי ההופעה הספקתי בשבע השעות שהיו לי גם לשתות קפה, גם לקנות ספר ב'בארנס אנד נובל' וגם לקפוץ לסיור במוזיאון 'מומה', לקנות רוטב לסלט שתמיד אני מוצאת אותו שם ואפילו שמלה קניתי על הדרך".

בהמתנה לטיסה איזה ספר תקראי?

"בגלל שאני טיפוס נוסטלגי הייתי לוקחת את 'הוא הלך בשדות' של משה שמיר, שתמיד יזכיר לי חולצה עם שרוך וסנדלים תנ"כיים, שדות ריחניים וצליל מפוחית. ספר שגורם לי להתגעגע למשהו של יחזור לעולם".

מה היית משנה או מוסיפה בלימודי הספרות בבתי הספר בישראל?

"לחנך מגיל ממש צעיר לקריאת ספרים ושירים עבריים. לנסות לעשות את זה בדרך מעניינת כמו מפגשים עם סופרים או להחליט שכל תלמיד מביא את הספר האהוב עליו ופעם בשבוע עושים החלפות בכיתה אחד עם השני. להטמיע קריאת ספר כחלק מהוויית היומיום כמו צפייה בתוכנית אהובה בטלוויזיה".

כיצד נולד וכיצד נכתב ספרך "יאללה, שרים!"?

"באחת מההופעות שלי ניגש אלי מנכ"ל הוצאת 'ידיעות ספרים' ואמר שאם אני כותבת כמו שאני מדברת אז הוא מוציא לי ספר וביקש שאשלח לו 500 מילה. ושלחתי! ויש לי היום את 'יאללה שרים!' שאני מאוד גאה בו".

איזה ציטוט מספר ריגש אותך במיוחד?

"'הדאגה לא מרוקנת את המחר מהבעיות שלו אבל היא כן מרוקנת מהיום את הכוח שלו'. משפט שכתבה קורי טן בום, סופרת הולנדית, חסידת אומות העולם, שכל משפחתה נרצחה בשואה והיא עצמה הייתה חברת המחתרת ההולנדית בזמן מלחמת העולם השנייה והצילה מאות יהודים ממוות. טן בום חיברה את 'המחבוא' ו'אסירה ובכל זאת'".

למה את מתגעגעת ?

"לאבא שלי שנהרג לפני קצת יותר מ-30 שנה וזה המון. בספר שלי אני עושה לו מחווה ויש שם תמונה שלו מנעוריו. אני כותבת שם שבעצם התחלתי לשיר מהעצב הגדול שבו הייתי שר ויה כשהבנתי שלשיר ולשמח אנשים זה המפלט הכי גדול שלי וזה תמיד ישמור עליי וישאיר אותי אופטימית. אני מקווה".